"אחד הדברים שהתאכזבתי מהם בקשר לתוכנית 'פוליטיקה' היה ההתנהגות של דן מרגלית", אומר ד"ר יוסי דהאן, חבר מליאת רשות השידור. "באופן כללי מזמינים אותי ל'פוליטיקה' ואני לא הולך, כי זה נראה לי קרקס כזה שאני לא רוצה להשתתף בו, אבל אמרתי לעצמי, המדיניות הכלכלית, זה חשוב, והסכמתי. ואז אחרי כמה זמן צלצל אליי דן מרגלית ואמר לי, 'שמע, אני רציתי שתופיע, והוא (בראל) לא נתן'. גם תיבל את זה ב'אני הצעתי שיהיו גם אנשים מפרספקטיבות שונות, שמזרחים יופיעו...'" למען הסר ספק, לא ההתנשאות העדתית היא שאכזבה את ד"ר דהאן, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית. ד"ר דהאן הוזמן בסוף יולי להשתתף בפאנל התוכנית "פוליטיקה" בדיון על מדיניותה הכלכלית של הממשלה. ברגע האחרון התבקש לבטל את השתתפותו בגלל התערבות מנכ"ל רשות השידור, יוסף בראל, שאכף את סמכותו למנוע מחברי המליאה להופיע בשידורי הרשות מחשש למראית עין של ניגוד אינטרסים. מאחר שדהאן נמנה עם הבודדים שהתנגדו למינויו של בראל, והוא עדיין מעז לתקוף את אופי ניהולו בפומבי, הוא ראה בפעולת המנכ"ל חיסול חשבונות. ויותר מכול הציקה לו ההתמודדות של מרגלית עם ההנחתה מלמעלה.
"האדם עיתונאי בכיר, באמת בכיר. בעל טור פה, היה עורך שם. בא מישהו, אומר לך מטעמים לא ענייניים, 'אני פוסל לך מרואיין'. תעמוד, תגיד, 'תשמע, נראה לי שהנימוק לא ענייני, אתה מחסל פה חשבונות'. איפה האינטגריטי שלך? גם כשביקשו ממנו תגובה לעיתונות הוא לא הסכים לתת תגובה. זה אחד הדברים המצערים - שהאנשים החזקים מתנהגים ככה".
דן מרגלית מגיב: "אני מאוכזב שד"ר דהאן אינו מתייחס להסברים שנתתי לו, שלא ידעתי בכלל שהוא חבר מליאת רשות השידור. אני מאחל לו הרבה ראיונות פוריים השנה".
הפרדה עכשיו
באופן עקרוני ד"ר דהאן בעד הפרדה בין חברי המליאה לשידורי הרשות דווקא, ולו רק כדי למנוע את מראית העין של קידום אינטרסים אישיים באמצעות השידור הציבורי. לדבריו, הדבר אמנם עשוי לפגוע בחלק מחברי המליאה, אבל מוטב שאלה יחשבו על כך מראש ולא יצטרפו לגוף המפקח על הרשות. דהאן אומר כי עדיין יישארו מספיק אנשים טובים שיכולים להיות אנשי מליאה.
הבעיה היא שרובם המכריע של אותם אנשים טובים לא מגיעים לכהן במליאה גם בלי ההגבלה על השתתפותם בשידורי הרשות. הסיבה העיקרית למיאון הזה היא הריקבון שפשה ברשות ואכל בה כמעט כל חלקה טובה. אנשים לא רוצים לעבוד במקום שחורג מכל כך הרבה נורמות ניהול. זה יוצר מתח מיותר במקום העבודה. עובדה היא שדהאן עצמו כמעט לא ביטא את השם המפורש "יוסף בראל" מתחילת השיחה ועד סופה, אלא התעקש לקרוא לו "הוא" ו"המנכ"ל" לסירוגין.
- לאחרונה התברר שראש הממשלה אריאל שרון לוקח לעצמו את תיק רשות השידור.
"אני חושב שזה מהלך טבעי. כלומר רשות השידור במידה רבה ובאופן עקיף נשלטה על ידי לשכת ראש הממשלה, עכשיו פשוט יהיה ברור שהיא נשלטת באופן ישיר".
- שליטה עקיפה?
"זה התבטא, למשל, בתהליך בחירת המנכ"ל החדש, שכהוכחת נאמנות ציין בראיון לפני מינויו שהוא יבצע את מה שראש הממשלה יאמר לו. עכשיו יהיה בינהם קשר ישיר, הוא לא יצטרך ללכת דרך רענן כהן. מהבחינה הזאת היעילות תגבר, אין ספק. וזה התבטא במה שקורה בחלק ממוסדות רשות השידור, למשל ברדיו, בקול ישראל. שם ידידו הטוב ביותר ויועצו האישי של ראש הממשלה - אורי דן - פשוט קיבל תוכנית רדיו מאוד מרכזית. ועכשיו אורי דן יוכל לדבר עם העורך הראשי, שהוא גם ראש הממשלה, ישירות.
"אבל כדאי לציין הערה אחת כללית יותר. הממשלה הזאת וגם הקודמת, אבל עכשיו זה ביתר שאת, אחד הצעדים המשמעותיים ביותר שהיא עסוקה בו הוא להחליש את הרגולטורים, את הגופים המפקחים".
הם נעלמו
- כשהמליאה הובילה להתפטרותו של אורי פורת, היה נדמה שמדובר בגוף חזק ומלוכד שפועל למען האינטרס הציבורי ללא חשש מפוליטיקאים. לאן נעלמתם?
"יש כמה דברים. קודם כול, המליאה מאוד הידלדלה מבחינה מספרית. חלק מהאנשים פרשו ולא החליפו אותם אחרים. אם זה עקיבא כהן, אדם ברוך, סלים ג'ובראן, אמונה אלון, אלה פשוט אנשים שעזבו. דבר שני, אני חושב שחלק מהאנשים ששיקול הדעת שלהם הוא עצמאי ובאמת רואים את האינטרס הציבורי ואת התפקיד שלהם כרגולטורים פשוט הגיעו למצב של תשישות, כי הייתה סאגה מתמשכת של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור שפשוט הביא מועמדים והם נפלו כמו... אם מטעמים מעוותים כמו רן גלינקא, שהשידור שהוא עשה לא היה פטריוטי מספיק לדעת ראש הממשלה, ולכן הוא פוטר (הקדנציה הזמנית של גלינקא לא הוארכה בשל מה שנחשד על ידי ראש הממשלה כסיקור לא מספיק פטריוטי), ואם זה שנחמן שי ואלון אלרואי, שאיכשהו היו אמורים להתחלק בעניין הזה של יושב ראש ומנכ"ל, וגם זה לא עבר. אז אנשים פשוט מאוד חשבו שאחרי תקופה מאוד ארוכה בלי מנכ"ל מן הראוי שיהיה מישהו כבר, פשוט לאנשים נמאס".
- אבל כשבאו למנות את בראל למנכ"ל אתה התרעת ואמרת שדו"ח מבקר המדינה חשף שבראל מינה קרובים ומקורבים לתפקידים ברשות השידור ובערוץ 33. ובכל זאת, הוחלט בישיבת המליאה שבראל הוא "מועמד חיוני", בין היתר בשל "יכולת הניהול המרשימה שלו אשר הוכחה בעבר". החברים התעלמו ממה שהצגת?
"אני חושב שכן. תראה, הוא פשוט עשה עבודת לובי מעולה, וחלק מחברי המליאה השתכנעו שהוא יהיה מנכ"ל ראוי. הוא הדגיש את הניסיון שלו, הוא התקשר לאנשים, דיבר איתם. אפילו אליי הגיעו כל מיני אנשים ואמרו, 'למה אתה מתנגד לו, תצביע בעד'".
- "תראה מה הוא עשה בערוץ 33..."
"בדיוק, ובעיקר העניין של היעילות, שהוא מנהל מאוד חסכן. צריך לזכור שכל העניין הזה בא על רקע דו"ח גינזבורג שחשף שחיתויות, חוסר יעילות ברשות השידור, דברים על גבול הפלילי, ואנשים הרבה פעמים התבלבלו בעניין הזה, כמו שהרבה אנשים מתבלבלים בתחום הפוליטי, רוצים שיבוא מישהו שיעשה סדר אחת ולתמיד, ומה שמסוכן בתחום הפוליטי מסוכן גם בתחום הציבורי.
"אבל אני חושב שאנשים מתחילים להתפכח. אני חושב שחלק מהאנשים שהצביעו בעדו מודים היום שעשו טעות. חלק מהאנשים הטעמים שלהם הם לא טעמים ענייניים, טעמים של נאמנות, טעמים פוליטיים, והם יצביעו לו ויהי מה. הם יתמכו בו גם אם הוא יעשה דברים איומים ונוראים. וחלק מהאנשים, והם לא מעט, הם אנשים ישרים שבאו לעשות את התפקיד שלהם, ואני חושב שבעניין הזה הייתה להם טעות בשיפוט".
לא פה "פוליטיקה"
- מה אתה חושב על אופן הניהול של בראל עד היום?
"לדעתי, בראל ממש מנהל רע. אני חושב שעכשיו יש הרבה מאוד אנשים, בישיבות האחרונות, שמתחילים להבין שיש פה מנהל שיש לו אג'נדה משלו, ואין לו שום עניין לפעול על פי רוח החוק ולהיות כפוף למליאה, שהיא בעצם דירקטוריון מעליו".
- דוגמאות.
"למשל, יש עכשיו דבר מאוד חמור, וכאן חברי המליאה מאוחדים בעמדה שלהם דווקא, הורדת התוכנית 'פוליטיקה', שנראית יותר כחיסול חשבונות אישי מאשר כמהלך ענייני. כמו שאתה יודע, המליאה וועדת הטלוויזיה, התפקיד שלה בין היתר הוא לאשר לוח תוכניות. הוא הביא לוח תוכניות, ואז אמרנו לו שבקיץ לא צריך 'פוליטיקה' ביום שלישי. מתחילים בחדשות בשבע וחצי, בוא נקצר את 'פוליטיקה'. 'מה פתאום, חס וחלילה, 'פוליטיקה' זו תוכנית שנמשכת לאורך השנה, זה יפגע במומנטום, אנשים מצפים לה', כל מיני טיעונים ענייניים. בכל זאת, המליאה החליטה שצריך לקצר.
"פתאום, כמה שבועות אחרי זה, אנחנו שומעים, כמובן דרך התקשורת, ש'פוליטיקה' עומדת לרדת. מה השתנה? פתאום עלה איזה טיעון בישיבה האחרונה שהאולפנים צריכים להיות סגורים בקיץ, איזה טיעון שאף אחד לא הבין. חיסכון, משהו כזה, שזה בכלל לא עלה, כי קודם הוא לא רצה להוריד חצי שעה. זה נראה יותר כחיסול חשבונות עם העורך איתי לנדסברג. ועדת הטלוויזיה הוציאה לו מכתב שאסור לו להוריד את 'פוליטיקה'".
(ביולי השנה הגיש לנדסברג תביעה נגד יוסף בראל, אחרי שזה אמר בראיון ל"גלובס" כי "אחד מאנשי הוועד בטלוויזיה, איתי לנדסברג, הוא אחד ממנהיגי סרבני השירות בשטחים", בעוד שבעצם לנדסברג הוא סא"ל במילואים. בינתיים יושרו ההדורים בין השניים, התביעה בוטלה ו"פוליטיקה" זכתה לחיים חדשים.)
- בראל אכן התגלה כמנהל חסכן?
"אני לא ראיתי עדיין את היעילות הזאת. מה שאני רואה זה שהוא הולך למשפטים ומפסיד בהם, וזה כרוך בהוצאות משפט. כמו המשפט שהוא ניהל נגד רון קופמן, שבו בעצם הוא פיטר אותו כי הוא כתב מאמר ובו ביקר את רכישת זכויות הטלוויזיה על המונדיאל, וזה הגיע לבית הדין לעבודה. עכשיו הוא מנהל מאבק על פיטורים של שניים מעורכי הדין מהלשכה המשפטית. הוא ניהל מאבק נגד איזה מנהל מחלקה שהוא רצה לפטר. בינתיים לא נראה שהוא עסוק בעניינים המהותיים".
אוף, הפוליטיקאים
- מה בנוגע למכרזים לתפקידים מרכזיים ברשות שביקשתם להוציא?
"המכרזים לא יצאו לדרך. אחת השערוריות היא בעצם שהרבה מאוד אנשים מכהנים ברשות השידור קדנציות אינסופיות, והדבר הזה לא תקין. יש מין סחבת כזאת כדי להימנע מהוצאת מכרזים. פשוט מצפצפים על החוק.
"צריך לציין גם שחוק רשות שידור הוא חוק איום ונורא, חוק שנותן לפוליטיקאים שליטה ברשות השידור, לא מפריד בין פוליטיקה לשידור עצמאי בלתי תלוי שצריך לבקר את הפוליטיקאים, שבעצם נותן המון כוח לממשלה למנות את המנכ"ל ויוצר את התלות הזאת בין המנכ"ל לממשלה. השר הקודם ניצל את זה לרעה. מהבחינה הזאת הוא ביטל לחלוטין את המחסום, פשוט הרס את החומה בין הפוליטיקה לשידור בלתי תלוי, בין היתר באמצעות קידום המינוי האישי שלו על ידי פנייה של דובר השר לבראל כדי לא לשדר את התנגדות בנק ישראל למינוי שלו ליושב ראש הבנק לפיתוח תעשייה".
דהאן מדבר על פרשה שסוקרה במדור התקשורת של "העיר". בועז גריילסמר הציג את הפרשה תחת הכותרת "טלפון אחד לג'ו והעניין מסודר". עמיקם שפירא, דובר הבנק לפיתוח תעשייה, העביר את התגובה הבאה מרענן כהן: "לגבי הטענה כי פניתי למנוע פרסום - לא היה ולא נברא, מעולם לא פניתי, מעולם לא פעלתי".
פנינו אל שלומית גולן, דוברת רשות השידור, בנוגע לסוגיית רענן כהן והבנק לפיתוח התעשייה, והיא ביקשה שנשתמש בתגובתה לעיתון "העיר" שכן "יש החלטה עקרונית לא להגיב כרגע ליוסי דהאן כי הוא כל הזמן תוקף אותנו, ואין מה להתייחס לכל נושא ונושא". בשעתו, בתאריך 9 במאי, הגיבה רשות השידור בטענה כי "דובר השר פנה למנכ"ל בתור עורך ראשי של רשות השידור בבקשה לתקן ידיעה לא נכונה. המנכ"ל פנה לממלאת מקום מנהל החדשות לתיקון הידיעה". באותה הזדמנות לא הכחיש את עצם הפנייה של כהן גם יועץ התקשורת שלו, אדר אבישר.
דהאן: "בישיבה האחרונה עם השר הקודם הוא אמר עשינו-בנינו, ואני קמתי ואמרתי, אתה פחות או יותר חרבנת את רשות השידור, קידמת את האינטרסים שלך. וזה לא נעים, השבתתי לו את השמחה לגמרי. כל האירוע הזה השתנה לחלוטין. אבל כל מה שאמרתי היה נכון, הבן אדם פשוט פעל בניגוד למנדט שיש לו, וגם המנכ"ל הזה שהוא שם עלינו הוא פרויקט שלו, לא פלא שאחרי זה היו לו יחסי קח ותן איתו".
- דברים קשים.
"הרבה פעמים אני תוהה, ולא רק אני, אם בכלל השידור הציבורי כפי שהוא קיים היום משרת את המטרה שלו. אם בעצם הוא לא הפך לשידור שיותר ויותר פוליטיקאים הופכים אותו לשופר שלהם".
- אתה וחבריך אומרים שכן.
"כן, אבל צריך להבחין בין הפוליטיקאים ובין עורכים וכתבים ועיתונאים, שחלק לא קטן מהם יש להם אינטגריטי ובכל זאת הם מנסים לעמוד בפני הלחצים הללו, מנסים למלא את תפקידם כראוי.
"השידור היום הוא מאוד מבוית, מאוד לא אופוזיציוני. השידור הציבורי היה אמור להיות אוסף של כלי התקשורת הביקורתיים ביותר בעידן שבו בעצם התקשורת כמעט לחלוטין משועבדת לאינטרסים מסחריים. רשת שידור ציבורית זה בדיוק כדי לנטרל את הדבר הזה, להגיד שיש פה זווית שלא מכורה לבעלי הון. כרגע לא נראה שתתבצע רפורמה אמיתית, לא עם המנכ"ל הזה ולא עם האדם החדש שממונה על רשות השידור, שזה ראש הממשלה".
- אז המצב יידרדר לפני שישתפר?
"זה לא נראה טוב, והתפקיד שלנו כחברי מליאה, ככלבי שמירה, הוא בדיוק לעמוד מול זה ולא לתת לזה לקרות. כמה כוח יש לנו? זאת שאלה מעניינת. אני לא חושב שיש לנו יותר מדי כוח, אנחנו יכולים ליצור אווירה, יכולים להיות איזה עוגן מוסרי לאנשים שעובדים בתוך רשות השידור. אבל ההבדל הוא שאנחנו אנשים שעושים את זה בהתנדבות. האנשים שעובדים מולך הם אנשים שזה מה שהם עושים בחיים, יש להם המון זמן, יש להם המון משאבים. אתה נציג ציבור, ואתה חלש יחסית, הרבה פעמים אתה מוצא את עצמך בודד, דוחקים אותך לקיר. לכולנו יש עוד דברים לעשות בחיים, והבן אדם הזה פשוט יכול להעסיק אותך פול טיים ג'וב. הייתי רוצה שהגוף שנקרא המליאה, הרגולטור הציבורי, יהיה גוף יותר חזק, ויש לי הרהורי כפירה באמת לפרוש. הדבר היחידי שמונע ממני את זה הוא שאני לא יכול..."
- להשאיר את פרופ' דן כספי לבד?
"גם זה, אבל אני רוצה למנוע מהם את הצהלות שכנראה יישמעו כאשר אני או אנשים אחרים שמתנגדים להם נפרוש, והצהלות האלה זה לא עניין אישי, אלא פשוט הם יוכלו לעשות את מה שהם רוצים".
לשכת מנכ"ל רשות השידור מוסרת את תגובתו: "מקור הדברים הנ"ל לא שווה תגובה. מפאת כבודה של המליאה ומוסדות הציבור אינני רואה טעם להוסיף מילה".
פריבילגיה
לד"ר דהאן אכן אין הפריבילגיה להקדיש את כל זמנו ומרצו למלחמות ביוסף בראל. חוץ מחברותו במליאת רשות השידור הוא גם מרצה באוניברסיטה הפתוחה ובמכללה למשפטים ברמת גן, ומשמש יו"ר מרכז אדווה, מרכז לחקר החברה הישראלית ולקידום רעיון השוויון והצדק החברתי בישראל.
עד היום לא נדרש מרכז אדווה בפרסומיו לתקשורת הישראלית ולתפקידה בהנצחת אי השוויון בישראל. "האמת היא שבאמת לא עסקנו בזה כמעט, וחבל. עכשיו יש איזה פרויקט שאני שותף לו, ניסיון לכתוב ספר ביקורתי על התקשורת הישראלית. ספר שיעסוק בשלושה אספקטים. קודם כול, כיצד מבנה הבעלויות מצמצם את חופש הביטוי ויוצא בעצם נגד כל מה שאמורה להיות תקשורת בחברה דמוקרטית. זה נעשה אחד התחקירים היותר מעמיקים, רק לחשוף את המפה הזאת, מי השותפים של כל האנשים הללו.
"דבר שני, עניין האתיקה העיתונאית. חלק מהסיבות למצבה העגום של התקשורת הישראלית באמות מידה דמוקרטיות הן מעמדו החלש של העיתונאי, שנובע מהרבה סיבות, בין היתר פסיקות של בית הדין הארצי לעבודה, ריכוז בעלויות, אנשים אין להם הרבה מקומות לעבוד, ולכן העצמאות שלהם נפגעת. ראה מקרה מיברג-דנקנר: בן אדם - אושיה מה שנקרא - יום אחד כותב שהיה טיהור אתני, יום שני כותב שזה שעשה את הטיהור האתני הוא האדם הגדול ביותר שקם לעיתונות מאז מורו, אני יודע, העיתונאי האמריקאי הזה...
"ודבר שלישי, חוסר המוסריות, ההזניה של מקצוע העיתונות על ידי אנשים בכירים מאוד, אם זה אנשים שעושים פרסומות, אם זה עיתונאים שהם בעלי עסקים, אנשים שחוצים את הקווים, אנשים שמוטטו לחלוטין את החומה בין מערכת להנהלה לצד המסחרי. החלפה של מושג העיתונאי במושג של איש תקשורת, שזה יותר מסחרי, צרכני".
למשל ערוץ המוזיקה
- דוגמאות.
"כשאני קורא שעיתונאי מ'הארץ' עבר להיות דובר בנק והוא סיקר את הבנקים לפני זה, זה מעבר שלא ראוי בלי תקופת צינון. או כשאני רואה את גור צלליכין מהערוץ הראשון, שמועמד להיות דובר בלשכת ראש הממשלה. הבן אדם הזה רק לפני שבועיים היה אמור להיות בשטחים ולבקר את מדיניות הביטחון שלו, כלומר מה קרה כאן? או כשאני רואה את גדי סוקניק שמתחרה על ערוץ המוזיקה משדר לי חדשות. זה לא עניין שהם לא אנשים אתיים, אלא מלכתחילה האנשים האלה לא היו צריכים להיכנס למצב של ניגוד עניינים, זה כל הרעיון של תקנון האתיקה. כשנסים משעל משדר לי תוכנית פוליטית, חשיפות עניינים כאלה, והוא בעצמו בעל החברה המסחרית שמשדרת את התוכנית הזאת, האינטרס הכלכלי שלו מאוד ברור, הוא תלוי ברייטינג כדי להמשיך לשדר. יכול להיות שהוא יצטרך למכור פה ושם את הסטנדרטים ואת הנורמות העיתונאיים שלו. כשיעקב אילון עושה את זה בערוץ 10 והוא גם אחד מהבעלים במה שהיום חברת החדשות שלהם, אז אני לא יודע, הוא צריך פרסומות לערוץ 10.
"אני הייתי קונה 'ידיעות' ביום שלישי מכיוון של'ממון' היה קו חברתי-כלכלי, ואפשר היה לראות שיש ניסיון להציג פרספקטיבה אחרת של סיקור כלכלי. נסים דואק, שהיה העורך שם, נאלץ לעזוב מכיוון ששאפו להטות את המוסף לכיוון יותר עסקי, שלא יהיו דיווחים ביקורתיים מבחינה חברתית, אלא דיווחים על מה קורה בעולם העסקים".
- מדורי הכלכלה לא מיועדים לאנשי עסקים?
"אני חשבתי שלכולנו יש חיים כלכליים, גם לשכירים. וגם הם רוצים לדעת מה קורה עם המסים שלהם, ואילו כללים חלים על עולם הכלכלה, ומי מרוויח ומי מפסיד. השכירים, למשל, היו צריכים לקבל קול הרבה יותר חזק כי לתאגידים יש בדרך כלל מחלקות ליחסי ציבור, הקול שלהם בולט, הם מופיעים ברדיו ובטלוויזיה".
בדסק הכלכלה של "ידיעות אחרונות" העדיפו שלא להגיב.
סקירת עיתונים
- והיום אין עוד סיקור כלכלי ראוי בעיתונות?
"באופן כללי הסיקור הכלכלי בארץ, קשה לחשוב על תחום שבו יש תפיסה פונדמנטליסטית כלכלית שבה אין פלורליזם, אין מגוון של דעות ועמדות כמו בסיפור הכלכלי. בסיקור הביטחוני אתה יכול למצוא את בני אלון, אתה יכול למצוא את אורי אבנרי, אתה יכול למצוא באמצע, יש עמדות שונות, ונותנים לעמדות האלה קול. לא צריך להגזים בתקופה הזו, לחלק מהעמדות לא נותנים קול, אבל נאמר שבאופן עקרוני לאורך השנים אנשים גם מקבלים אינפורמציה וכיוצא בזה.
"הסיקור הכלכלי נעשה כאילו יש רק עמדה אחת בעצם, והעמדה הזו היא העמדה הנאו ליברלית השמרנית שמוצגת כאיזו תורה דתית, אמונה דתית. אם תפתח כל עיתון מה'ניו יורק טיימס' דרך ה'גרדיאן', דרך רשתות טלוויזיה אפילו או עיתונים כלכליים כמו ה'אקונומיסט', אתה רואה דיונים. יש עמדה אחת ויש עמדה אחרת, זה בא לידי ביטוי גם בטלוויזיה בארץ, עם חריגים. טוב, אז אמרנו עודד שחר? אמרנו עודד שחר. אז יש איזה אחד, מפעם לפעם יש לו הבלחה מול מקהלה אחידה ענקית.
"אתה לא יכול היום לפתוח עיתון או רדיו או טלוויזיה בלי להיתקל בצמד שטרסלר-פלוצקר. פתחת דליה יאירי - שטרסלר. או פלוצקר; התוכנית הכלכלית בגלי צה"ל - המקהלה האחידה ממשיכה, ושמה אפשר להוסיף גם את רולניק; אתה פותח טלוויזיה בערוץ 2 - שטרסלר. או פלוצקר. דרך אגב, עיתונים בעניין הזה הרבה יותר חשובים מטלוויזיה. בדרך כלל הטלוויזיה והרדיו נבנים מזה שפותחים עיתונים בבוקר. ככה נבנית תוכנית רדיו או טלוויזיה. אין שום תחקירים או שום דבר, הם רק קמים שעתיים לפניך, ומה שאתה שומע זה הרחבה של הכותרות. ואם תסתכל על העיתונים, אם תבדוק את עיתון 'הארץ', אז מבחינת פלורליזם וחופש הביטוי זה מוסף כלכלי איום ונורא, זה בדיוק יוצא נגד כל הערכים שעיתון 'הארץ' אמור כביכול לשרת, כמו העניין של חופש הביטוי והצגת עמדות שונות ופלורליזם כלכלי".
מירב ארלוזורוב, עורכת מדור הכלכלה של "הארץ", טוענת שהדברים של ד"ר דהאן לגבי נקיטת העמדה החד צדדית של עיתון "הארץ" אינם מבוססים על עובדות, וכדוגמה היא מפנה את תשומת לבנו למדור "יומן" שהתפרסם ביום בקשת התגובה, ובו מציע אברהם טל לנגיד בנק ישראל שילמד לקח מכישלון מדיניות החנקת האינפלציה והריבית הגבוהה של מדינת ניו זילנד.
דהאן: "יש בעיתונות הכלכלה הישראלית סגידה לקרן המטבע הבינלאומית, לבנק העולמי, לארגון הסחר העולמי, שלושה גופים שהם היום בתקשורת מושא לביקורת אדירה, אבל כשסטנלי פישר מגיע לארץ, כאילו האפיפיור מגיע לארץ, אתה מבין? קרן המטבע הבינלאומית, הרקורד שלה ברוסיה הוא איום ונורא, הרקורד שלה במשבר בדרום מזרח אסיה הוא איום ונורא, וזה לא אני אומר, אומרים את זה חתני פרס נובל לכלכלה כמו רוברט סולו. הפרשן הבכיר ביותר של ה'ניו יורק טיימס', איזה פרופ' ששמו קרוגמן מ-MIT, כותב ביקורת על קרן המטבע הבינלאומית וקורע אותם לגזרים. או שטיגליץ, שזכה בפרס נובל, שהיה אחד הכלכלנים הראשיים של הבנק העולמי, וקרע אותם לגזרים. העמדה הזאת לא תוצג כאן בכלל, זה יוצג כאילו הרב עובדיה הגיע. זה פחות פלורליסטי מהאנשים של ש"ס.
"אתה לוקח מדורי כלכלה, זה ברור, אנחנו יודעים איך בנויים מדורי כלכלה. חלק גדול, לפעמים 50 אחוז, זה קומוניקטים שיוצאים ממשרדי יחסי ציבור שפשוט מועתקים, והכול מפרספקטיבה אחת - זו של אנשי העסקים או הורדת מסים. יש אבטלה. במדינות שונות, למשל בוש מעלה מכסים על כל מיני סחורות, מגדילים את הגירעון בתקציב כדי ליצור מקומות עבודה. זו התפיסה הקיינסיאנית הידועה. פה אם תגיד את זה, יחשבו שאתה לא שפוי בכלל, ועודד שחר, אני חושב, טוען את הטענות האלה, אבל בדרך כלל הטענות שלהם יותר מהסוג של צדק חברתי דווקא, צריך לדאוג לחלשים וזה, אבל הוא לא יציג מבט אחר, כלכלי, מבט אלטרנטיבי לדוקטרינה הכלכלית שהוא מתמודד איתה בטיעונים כלכליים וחברתיים גם יחד".
- "גלובס"?
"אני קורא דרך האינטרנט. מפעם לפעם אני יכול לראות עמדה שאין ב'הארץ'. מפריע לי ב'גלובס' שזה עיתון לאנשי עסקים, אבל זה גם ההבדל בין 'ידיעות', שמוגדר כ'עיתון של המדינה', ובין עיתון שמגדיר את עצמו עיתון לאנשי עסקים. ומהבחינה הזו אני חושב שהוא ממלא את ייעודו. אבל אני לא מתיימר לדעת מה קורה בכל מערכות העיתונים, אני גם לא קורא את כל העיתונים כל יום".
זה מתחיל בחינוך
- אתה באמת מאמין שאפשר לשנות את התקשורת מבפנים? אולי מוטב לקבל את מצב העניינים הנוכחי כעובדה ולהסתפק בללמוד איך לקרוא בין השורות?
"הבעיה היא לא אתה ואני שנלמד, הבעיה היא חברתית. התקשורת עושה כמה דברים, אבל קודם כול היא קובעת סדר יום לאומי. יש מחקרים שמעל 50 אחוז מהשאילתות של חברי הכנסת נובעות מהעיתונות. כך שוודאי שהשינוי צריך להיות מבני, לגרום ליצירת אלטרנטיבות, שזו החמצה אדירה של השידור הציבורי.
"בתחום החינוכי זה נראה לי כשל רציני. אני חושב שבאזרחות, במקום ללמד כמה ועדות יש בכנסת או מה סמכויות הנשיא, שזה באמת ממש לא חשוב מלבד לדעת שאין לו שום סמכויות עשייה פחות או יותר, צריך ללמד מקצוע כמו צרכנות תקשורת. ללמד אנשים לצרוך תקשורת. זה צריך להיות מקצוע בסיסי באזרחות. לזהות אינטרסים, איך לקרוא קריאה ביקורתית. זה גם יפעיל לחץ על העיתונאים, זה יעשה את התקשורת הרבה יותר טובה. כי אנשים לא יקנו את הבולשיט שמוכרים להם, מין תערובת של האינפוטיינמנט הזה שאתה לא יודע איפה מתחילה הפרסומת ואיפה נגמר האייטם החדשותי".