גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בבית המשפט בתל-אביב לא ראו מחזה כזה מעולם: עשרות אנשים, חובשי כיפה, הקיפו את שר המשפטים לשעבר, עו"ד יעקב נאמן, ירדו איתו את ארבע הקומות המפרידות בין אולמו של נשיא בית משפט השלום, דן ארבל, שדקות ספורות לפני כן זיכה את נאמן מכל אשמה - ועד ללובי בית המשפט, תוך כדי שירת "אל תירא עבדי יעקב", מלווה במחיאות כפיים.

התגובות המוחצנות החלו מיד בראשית הדיון: ארבל הקריא את המשפט הראשון, האומר, כי "לאחר ששמענו העדויות וסיכומי הצדדים, עיינו בראיות ושקלנו שוב ושוב את מה שבפנינו - החלטנו לזכות את הנאשם מכל אשמה". המשפט הזה גרר אחריו, כאילו בפקודה, מחיאות כפיים סוערות מצד היושבים הרבים באולם משפחתו ומכריו של נאמן, מלוות בסערות שמחה.

עם סיום הקראת החלקים הנבחרים מהכרעת הדין, צבא המון אדם על נאמן וסניגורו, עו"ד דן שינמן, בנשיקות וחיבוקים, תוך שירה בוקעת, ששורבבה בקריאות: "הצדק ניצח"; "בקרוב אצל דרעי"; "נעשה עוול", ו"האמת יצאה לאור". אחדים מביניהם נשאו בידיהם שלטים, על גביהם נכתבו המשפטים שנאמרו גם בקול.

בין לבין, בעת הקראת הכרעת הדין, ישב נאמן בראש מורכן, ומדי פעם שלח מבט מלווה בחיוך, לעבר מכריו הרבים שנכחו באולם. היה על פניו חיוך ברור, בעת שארבל ציטט מפסק דין בג"ץ מעוז נגד צחי הנגבי, שעניינו עדות שקר. מדובר בעתירה לבג"ץ שהגיש בזמנו עו"ד פנחס מעוז, שהיה היועץ המשפטי של המפד"ל, בה דרש להעמיד לדין את הנגבי, כיום שר המשפטים, בגין עדות שקר, בפרשת איסת"א. בג"ץ דחה את העתירה, אם כי בלב לא-חפץ ותוך ביטויי הסתייגות. מי שהגיש את העתירה בשמו של מעוז, היה לא אחר מאשר עו"ד יעקב נאמן.

חזרה לרגעים הראשונים לאחר סיום הקראת הכרעת הדין: נאמן, כך נראה, היה אף הוא מופתע מעט מעוצמת האהדה והתמיכה, ובתחילה ניסה למתן את התגובות. בהמשך, "הלך" איתן. הדקות שלאחר מכן, שבמהלכן ירד את ארבע הקומות, עטוף אהבה גדולה, היו ללא ספק בין הדקות המרגשות בחייו.

המון האדם ליווה את נאמן עד למשרדו, הממוקם ממש מול בית המשפט, ב"בית אסיה". בדרך, אפשר היה לראות את עו"ד ארנון חוטר-ישי - בנו של ראש לשכת עוה"ד, עו"ד דרור חוטר-ישי, העומד כעת לדין בגין עבירות מס - מסתודד עם נאמן. מה שנקרא "אחוות לוחמים": חוטר-ישי, כנאמן בשעתו, טוען, כי כתב האישום נגדו הוא ניסיון "להלביש עליו תיק"; מקורו בהיטפלותה של הפרקליטות אליו; הוא חסר יסוד וחסר בסיס, והוגש ממניעים זרים. ממש אותן טענות שטען נאמן.

חוטר-ישי, בשעתו, אף יצא בפומבי נגד החלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום כנגד נאמן, ותמך באחרון בגלוי. באותם ימים, שקלה הפרקליטות את שיקוליה האחרונים, לקראת החלטתה להגיש כתב אישום כנגד חוטר-ישי. זיכויו של נאמן ללא ספק יהווה תמריץ להתקפות קשות על הפרקליטות מצד חוטר-ישי ומצד אחרים המחזיקים בעמדות דומות. ערב זיכויו של נאמן, התבטאו גורמים במערכת המשפטית, כי זיכויו יחייב עריפת ראשים בפרקליטות. נאמן עצמו לא היה מוכן היום להתייחס לשאלה זו. לא מדברים על זה כרגע, הסבירו ב"חזית" נאמן.

מי שהרגישה היום מאוד לא נוח, היתה התובעת במשפטו של נאמן, רות דוד, מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי). דוד, שעשתה במשפט הזה עבודה יסודית, ונתנה הופעה בטוחה ותקיפה, קלטה את המסרים מכיוון הרכב השופטים כבר במהלך המשפט. הערותיו של ארבל, שהביעו אי נחת מהתיזה שהניחה התביעה במשפטו של נאמן - כמעט ולא הותירו מקום לספק, שכאן צפוי זיכוי.

דוד היתה מאוד לא מופתעת היום. היא חזתה את התוצאה. היא גם לא הופתעה למשמע שירת העידוד "אל תירא עבדי יעקב". את השירה הזו, היא נהגה לשמוע גם במשפט של האלפרונים, אותו ניהלה. יום יום, בהתנהל המשפט ההוא, הגיעו חבריו של יעקב אלפרון, אחד הנאשמים העיקריים בתיק האלפרונים, ושרו.

בימים האחרונים, מספרים בפרקליטות, דוד הסתובבה די מדוכדכת. לא בגלל המכה האישית, מסבירים בפרקליטות, אלא מפני שהיא חושבת שהזיכוי לא מוצדק. היא הרגישה, שהרכב השופטים לא איפשר לה להתבטא במהלך המשפט; החליט כבר בהתחלה; ו"כל מה שהיה לשופטים לומר לה, זה: 'את יודעת מי עומד בפנייך'?"

גורמים בפרקליטות אמרו היום ש"זה מוזר, שבקנשטיין (השופטת עדנה בקנשטיין, סגן נשיא בית משפט השלום בתל-אביב, שישבה בהרכב השופטים של נאמן ה.מ) ולא זיכתה כמעט אף נאשם בחיים שלה - הזיכויים הכמעט-יחידים שלה, היו של גיורא לב (ראש עיריית פתח-תקווה לשעבר - ה.מ) ויעקב נאמן".

דוד קיבלה את התיק של נאמן בהוראה מלמעלה - מפרקליטת המדינה, עדנה ארבל. בפרקליטות היו שהציעו לה, שלא לקחת את התיק, שנראה מפוקפק כבר מראשיתו. "ארבל 'בישלה' את התיק הזה", אמרו לה אז כמה קולגות, "אז שפרקליטות המדינה תופיע בו. יש לה את נאוה בן-אור, מנהלת המחלקה הפלילית. שהיא תופיע בו".

פרקליטות המדיה אמנם לא "לקחה" את ההופעה, ואולם, עוזרתה של ארבל, עו"ד נעמי כץ, מפרקליטות המדינה, נכחה ברוב הדיונים במשפט נאמן, אם לא בכולם. התיק, מסבירים היום, "הריח" לא טוב כבר בהתחלה. "היתה עליו כתובת 'זיכוי', כי במדינת ישראל לא מרשיעים נאשמים 'חשובים'. כשיש גבול דק בין 'פלילי' ל'לא פלילי' - בוחרים ב'לא פלילי'".

בפרקליטות מחוז ת"א היתה היום אווירת נכאים עם היוודע פסק הדין, למרות שההפתעה היתה משם והלאה. זמן קצר לאחר מתן הכרעת הדין, דוד עלתה לירושלים, לעדנה ארבל. מפרקליטות מחוז ת"א פיקססו למשרד של ארבל את הכרעת הדין, והתיישבו לקרוא אותה.

בפרקליטות "מפחדים פחד מוות", הגדיר זאת אחד הפרקליטים, שנאמן יחזור לשמש כשר משפטים. ה"כימיה" בינו לבין הפרקליטות נעדרה כבר בראשית הקריירה הקצרה שלו כשר המשפטים. מיד עם כניסתו לתפקיד, השתלח נאמן בפרקליטות ללא היסוס, כאילו שכח את מעמדו החדש כשר. ה"קצר" בין נאמן לפרקליטות, לפיכך, היה מיידי, ומנקודת הראות של הפרקליטים, חזרתו האפשרית של נאמן למשרד המשפטים היא ה"מכה הכי גדולה שאפשר לחטוף".

מצד שני, בפרקליטות סבורים שחזרתו של נאמן אינה אפשרות ריאלית. אבל גם כך, הטעם הרע של הזיכוי (מבחינתם) נשאר. הזיכוי של נאמן, זה בדיוק הדבר האחרון שהפרקליטות צריכה כיום. אחרי בית המשפט העליון, הפרקליטות היא כמעט הגוף הכי מותקף והכי מושמץ במדינה בעת האחרונה. גם בשל סיבות אובייקטיביות, כלומר: כתבי אישום רבים נגד אישי ציבור שמסתיימים בזיכויים; וגם על רקע עמדתם של בכירי שלטון הליכוד כלפי הפרקליטות.

תומכיו של נאמן התבטאו היום, כי משפטו היה "משפט פוליטי". העמדה הזו אינה קיצונית או חריגה בקרב הציבור הדתי, ובקרב הגרעין הקשה של תומכי הליכוד. העמדה הזו רואה בפרקליטות מעין שלוחה של תנועת מרצ, שכל מטרתה היא "לחסל" את מי שאינם מהשמאל. מנקודת הראות הזו, שיקוליה של הפרקליטות בבואה להעמיד אדם לדין, הם שיקולים זרים, המונעים על ידי מטרת חיסול שלטון הימין.

גם אם מתעלמים מהתיזות האלה, העובדות לא עומדות לצד הפרקליטות, שספגה בתקופה האחרונה לא מעט "מכות": זיכויו של דוד אפל; זיכויים של מספר ראשי ערים, ביניהם רפי הוכמן, גיורא לב, אלי לנדאו (על אף שבמקרה של לנדאו היה זיכוי מחמת הספק); הזיכוי של אורי שני (בצד הרשעתו באחד העניינים הזניחים בכתב האישום). וכעת "מריחים" גם את זיכוי הצפוי של ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, שמשפטו עומד כעת לקראת סיום.

אפילו בפרקליטות נשמעו פרקליטים מתבטאים, שבעקבות הזיכוי של נאמן, עדנה ארבל "צריכה ללכת". מצד שני, מזכירים שם, אין במדינת ישראל תקדים להתפטרות על "פשלות", אז למה שארבל תרוץ להתפטר. בפרקליטות נותנים כיום סיכוי קלוש, לאפשרות שארבל תבקש לערער על הכרעת הדין של נאמן. ההערכות הן, שארבל פשוט לא תיקח את הסיכון הזה. ממשרד המשפטים נמסר, כי "הפרקליטות קוראת כעת את הכרעת הדין". *« הדס מגן « אל תירא, עבדי יעקב *« זה היה השיר שליווה את יעקב נאמן המזוכה, בדרך הקצרה מבית המשפט למשרדו. מי שכן יש לו סיבה למורא כעת, היא הפרקליטות. זיכויו של נאמן הוא הדבר האחרון שהיה נחוץ לעדנה ארבל.