בית הדין הארצי לעבודה מתח ביקורת חריפה על המוסד לביטוח לאומי, שהוציא הנחיות (בחוזר שהפיץ) המטיבות עם מובטלים היוצאים להכשרה מקצועית, מעבר לזכויות מפורשות המפורטות בחוק. בית הדין קבע שהנחיות המוסד בטלות.
ראוי להבהיר את הרקע לדברים. סעיף 173 לחוק הביטוח הלאומי מסדיר את נושא הזכאות לדמי האבטלה. בין הזכאים מצויים מובטלים שנשלחו להכשרה מקצועית, ובלבד שהם התחילו בהכשרה תוך 12 חדשים מתחילת תקופת האבטלה.
בפועל, בין המועד שבו נשלח מובטל להכשרה מקצועית לבין מועד תחילת ההכשרה המקצועית קיים פער זמנים. מובטלים רבים נשלחים להכשרה בתוך תקופת 12 החודשים הנ"ל, אלא שההכשרה מתחילה לאחר סיום 12 החדשים, ולפיכך הם מפסידים את זכאותם לדמי אבטלה בתקופת ההכשרה המקצועית.
לא אחת נעשו נסיונות לתקוף את ההסדר הנ"ל, תוך העלאתה של טענה ראשית חוזרת ונשנית, לפיה אין זה ראוי לקפח מובטל שתחילת ההכשרה שלו עוכבה שלא באשמתו. בית הדין דחה בעבר טענות דומות (חלק מפסקי הדין נסקרו לאחרונה במדור זה).
בפס"ד של בית הדין הארצי לעבודה בעניין אופק (ניתן לפני למעלה מחמש שנים) נדונה בקשתה של מובטלת שההכשרה המקצועית שלה החלה בתום שנה וארבעה ימים מתחילת תקופת האבטלה, כלומר באיחור של 4 ימים מעבר לתקופה הנקובה בחוק. בית הדין הארצי קיבל את תביעתה, בציינו כי הדבר נעשה בשל חריגותו של המקרה.
באותו פס"ד הוסיף וכתב בית הדין הארצי את הדברים הבאים - "לדעתנו יש לבחון בכל מקרה את הנסיבות. כאשר מובטל נשלח להכשרה מקצועית, ובעקבות שליחתו זו נעשתה כל הפרוצדורה כדי לקבלו להכשרה מקצועית, כגון מיון, מבחנים וכדומה תוך תקופת 12 החדשים, והקורס החל בתכוף לאחר תום 12 החדשים, הרי יש לראותו כזכאי לדמי אבטלה. מועד הקורס לא עוד תלוי במובטל".
בהסתמך על דברים אלו הוציא המל"ל הנחייה בזו הלשון - "בנסיבות מיוחדות כאשר מההפנייה ועד פתיחת הקורס, לרבות עמידה במבחני מיון והתאמה, חלפה תקופה העולה על חודש מעבר לשנת הזכאות, יש להתייעץ עם הענף על מנת לבחון אפשרות הרחבת התקופה אך לא מעבר לחודשיים".
הנחייה זו מצוייה במרכז פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שניתן לפני יומיים. "פרשת אופק", כתב השופט רם כהן (בהסכמת חבריו להרכב), "לא ביקשה להתיר למוסד, לא במפורש ולא במשתמע, להחליף את המחוקק ואת בית הדין. בהוראות ה'חוזר' נמצא המוסד 'מושך' את הגבול אותו הציב המחוקק חודשיים קדימה".
"למוסד לא מוקנית סמכות להגדיל את פרק הזמן הנקוב בחוק". השופט כהן מציין שהחוק עשוי ליצור עיוותים, כבפרשת אופק. בה בשעה שעיוות פרטני ניתן לפתור באמצעות הכרעה שיפוטית, עיוותים רבים, קבוצתיים, צריכים להיפתר ע"י המחוקק. השופט כהן מדגיש, שהנחייה זו של המל"ל מטילה נטל כספי כבד ומיותר על שכמי המדינה.
"באנו לכן לכלל מסקנה, כי המוסד לא היה מוסמך להנהיג ולהפעיל הסדר הסותר את הוראותיו של החוק. לכן, איננו רשאים להכשיר את המשך קיומו של ההסדר הבלתי חוקי, לאור פועלו המתחייב של שלטון החוק, טובת הציבור ותכלית הדיון", נכתב בפסק הדין. "אשר על כן ולאור הדברים הבאים יש לפסול את הוראות החוזר".
צריך לומר, שהגם שפסיקתו של בית הדין הארצי נראית ראויה לגופה, קשה להימנע מלתמוה על לשונה החריפה של הביקורת המוטחת במוסד לביטוח הלאומי. הגם שפסיקתו של בית הדין הארצי ראויה לגופה לשונה החריפה של הביקורת המוטחת במוסד לביטוח לאומי נראית תמוהה ומיותרת. עיון מדוקדק בנוסח ההנחייה והשוואתו לפסיקה שנפסקה בפס"ד אופק מלמד, שכל מטרת המל"ל לא היתה לעקוף את החוק, או להטיל על המדינה נטלים כספיים מיותרים. המל"ל ביקש לתת משמעות לדברי השופטים, ולמצוא פיתרון לאותם מובטלים שהעיכוב בהכשרתם אינו תלוי בהם.
יתר על כן, המל"ל לא פתח במסע חלוקת הטבות למובטלים. בעיקרן של התביעות הרלוונטיות לדמי אבטלה עמד המל"ל על משמר כספי המדינה והתנגד לדרישות. כל שנכתב בהנחיות היה שבתקופת החריגה המצויינת בהן "יש להתייעץ עם הענף על מנת לבחון אפשרות הרחבת התקופה אך לא מעבר לחודשיים". טוב היה עושה בית הדין הארצי לו היה מסתפק בפסילת ההנחיות.
(עבל 1109/01 משולם נ. המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 8.12.02. ס' הנשיא אלישבע ברק והשופטים יגאל פליטמן ורם כהן, נ"ע מנחם לוין, ונ"מ דניאל וקס. בשם המערערת עו"ד ברוך כהן, בשם המשיב עו"ד אמנון סבח)