גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בשנת 1893 הושלמה בניית בית מרגוע בשכונת "כרמלהיים", השכונה הטמפלרית השנייה בחיפה, שנבנתה על פסגת ההר לצורך נופש ומרגוע. על כך מעידה כתובת אופיינית לבנייה הטמפלרית באבן הראשה של משקוף דלת הכניסה הראשית, בה חקוקה שנת הבנייה מתחת ברכת 'ברוכים הבאים'.

הבית גדול הממדים לא נתמלא אורחים, ובעליו מכרוהו בשנת 1902 לכומר שניידר, שהפעילו כפנסיון למיסיונרים. גם עבור צרכיו היה הבית גדול מדי, והוא מכרו ומימן בניית בית הארחה קטן מהקודם. בית ההארחה החדש שהפעיל ברחוב פנורמה פינת יפה נוף, עמד על תלו עד שנות ה-80, ועל חורבותיו נבנו מגדלי פנורמה.

את בית המרגוע הראשון (הגדול) רכשה בשנת 1909 העלמה פרנסס ניוטון, מיסיונרית אנגליה שהיגרה לארץ ישראל בנעוריה, והתחנכה במשפחה פוריטנית על אהבת ארץ הקודש. בהגיעה לארץ הוקסמה מהערבים, שהצטיירו בעיניה כעם בעל תכונות חיוביות, ולעומת זאת הסתייגה מהיהודים ואף הפגינה זלזול כלפי תרבותם וכלפי הציונות.

יחסה אל הטמפלרים היה אוהד ומעריץ, לכן היה זה אך טבעי שתרצה לקבוע את משכנה בקרבם. בבית זה אירחה אורחים בני ארצה ואספה מידע על הצבא התורכי לטובת הבריטים. בשנת 1914, בעת חופשה במולדתה, פרצה מלחמת העולם הראשונה, והיא נאלצה להישאר באנגליה עד סיומה ב-1918.

בזמן המלחמה שימש הבית למגורי קצינים תורכיים, ואח"כ לבית ספר לבנות. עם שובה לארץ ועם השינוי לטובה במעמד היהודים, הגבירה ניוטון את פעילותה נגד המפעל הציוני. בביקורה באנגליה בשנת 1938 נמסר לידה צו איסור כניסה לארץ, עליו היה חתום הנציב העליון של א"י. כעילה לכך שימש פרסום שכתבה נגד הציונות. אמנם איסור הכניסה בוטל בשנת 1943, אך ניוטון לא שבה להתגורר בארץ. משהרגישה כי היהודים קרובים להקמת מדינה, מכרה את ביתה לברון רוטשילד.

הברון רוטשילד העמיד את הבניין לשימוש משרדי חברת ההתיישבות פיק"א, ובשנת 1959 העבירו לעיריית חיפה. הבית, שנשא מאז את השם 'בית רוטשילד', היה למרכז קהילתי עבור תושבי חיפה. בשנות ה-60 גדל הקומפלקס עם בניית האודיטוריום (בתכנון הפרופסור אל מנספלד).

במהלך שנות ה-90 התעורר צורך לשמר ולשקם את הבניין, שחגג מאה שנים להקמתו. כדי לממן את עבודות השימור, שנסתיימו ב-2002 בתכנון משרד האדריכלים דגן מושלי, נדרשו מאות אלפי דולרים. עיריית חיפה לא הצליחה לגייס תרומות ממשפחת רוטשילד (כפי שקרה גם במקרה של בית חולים 'רוטשילד', ששמו הוסב לשם התורם החדש, בית חולים 'בני ציון').

בית הכט

באותו זמן עבר לידי העירייה 'בית הכט', בית מגורים ברחוב היובל 3 בכרמל הצרפתי, שהורישו לה הד"ר ראובן הכט, בעל ממגורות 'דגון' וחתן פרס ישראל, ורעייתו אדית, פסנתרנית, על מנת שישמש מרכז מוזיקה לנוער.

בית הכט נבנה בשנים 1966-7 ע"י האדריכל הגרמני ורנר ויטקובר, אשר אימץ את רוח הסגנון הבינלאומי. בשנת 1933 היגר לארץ ישראל ותכנן מבני ציבור רבים, בהם התחנה המרכזית (הישנה), קמפוס אוניברסיטת תל-אביב ומוזיאון הארץ בתל-אביב.

בקטלוג תערוכת המחווה לאדריכל מ-1993, בעריכת עוזי אגסי, "הבריזה הקרירה באה ממערב", מופיע תצלום הבית על גב הכריכה (בתמונה). ויטקובר מצוטט שם כאומר "את אחת הווילות היפות שלי, בניתי לד"ר הכט".

הווילה המודרנית בנויה על קו הרכס של הכרמל, וצופה למפרץ חיפה ממגרש סמוך למנזר הכרמליטיות שברחוב טשרניחובסקי. החזית לרחוב (דרומית-מערבית) מקרינה את אופקיות המבנה לצד ייעודו האקלימי. גם ציפוי שיש אופקי ומדרגות שטוחות ורחבות תורמים לתחושת האופקיות.

החזית הפרטית (צפונית-מזרחית) פתוחה לנוף ולחצר. את החצר תכננה פרופסור רות אניס בליווי ד"ר הכט.

פנים הבית שימש לאירוח ולהצגת האוסף הפרטי (הכט היה חובב עתיקות, ואף הקים שני מוזיאונים - מוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה, ומוזיאון החיטה בממגורות דגון).

הזוג הכט היה חשוך ילדים, וציווה את הבית לעיריית חיפה. אחרי מותו בשנת 1993 ומותה בשנת 1998, עבר הבית לידי העירייה, אך בשל התנגדות השכנים וסיבות נוספות לא הגיעה התוכנית לכדי מימוש. בינתיים נותר הבית בשיממונו, חפצים שהיו בו נלקחו ומצבו התדרדר.

מאחר והעירייה לא הצליחה לעמוד בעלויות האחזקה של בית הכט, ונזקקה למימון לשיפוץ בית רוטשילד, מכרה (בהסכמת קרן הכט) את הבית לאדם פרטי.

האדריכל שמוליק גלבהרט, יו"ר סיעת הירוקים בעיריית חיפה: "העירייה קיבלה החלטה למכור, והתגברה על ההגבלים דרך מנהלי העיזבון. הוחלט למכור את הבניין ליזמים ובכסף שהתקבל לשפץ את בית רוטשילד. משפחת רוטשילד לא מעוניינת להשקיע בחיפה".

בסוף חודש אוקטובר עלה הנושא במפגש החודשי של הוועדה הציבורית לשימור. בוועדה, בה חברים אדריכלים ומתכננים, היסטוריונים, גיאוגרפים, תושבים שהנושא קרוב ללבם וסטודנטים, נשמעה ביקורת חריפה בנוגע להפרת הצוואה ולהזנחת רכוש ציבורי ומכירתו לגורמים פרטיים. עם זאת, ברכו חברי הוועדה את הבעלים החדשים, שרכשו את בית הכט. רכזת המועצה לשימור באיזור חיפה, אדריכלית ורד סלומון-ממן: "הם זכו בכבוד הגדול ביותר שיכול ליפול בידי אדם פרטי, לגור בביתו הפרטי של הד"ר הכט המנוח, בית בעל ערך אדריכלי גבוה".

אמנם הבעלים החדשים הביעו הכרה בחשיבות הבית ועניין רב בשימורו, אך כל עוד אין הבית מהווה חלק מרשימת השימור העירונית, אין הוא מוגן מפני שינויים ותוספות שישנו את אופיו. סלומון-ממן: "בכל הערים המתקדמות בעולם עושים מאמץ אדיר לשמור על נכסים ערכיים ותרבותיים. יש בחיפה ציבור גדול שלא רואה פעולה זו בעין יפה, לא במבנים המיועדים לטובת הציבור, ועל אחת כמה וכמה במבנים הראויים לשימור".

קיימים נכסים נוספים בבעלות העירייה, בהם בית רוזנפלד בטיילת בת גלים (גם הוא ירושה שהעמיד בעל הנכס לטובת הציבור), אך במקום לשמש דוגמא בשימורם והשמשתם לטובת הציבור - הם נזנחים ומתפוררים.

בעיה ערכית נוספת העולה מהמקרה היא הסבת שמו של מוסד ציבורי חדשות לבקרים, בגלל תרומה או שינוי הלך רוח בציבור. גם השם הוא חלק מהזיכרון ומהסביבה הבנויה, אך נוהג פסול זה, המשקף תרבות לאומית לקויה, מתרחש לצערנו בכל הארץ והוא עניין בפני עצמו.

סיורים ללא תשלום בחיפה: המועצה לשימור מבנים והעמותה לתולדות חיפה יוזמות סדרת סיורים ללא תשלום ברחבי חיפה, בהדרכת אדריכלים, היסטוריונים ומדריכי טיולים. לפרטים לגבי פעילות הוועדה הציבורית, לקבלת מידע בדבר סיורים ולמידע נוסף בנושא שימור ניתן לפנות לנעה בטלפון 058-797357.