אם יש משהו שחברת הלוויין YES מצטיינת בו, זה היכולת לזלול מאות מיליוני שקלים מקופתה של בזק. YES, חברת עולת ימים וקצת ביישנית בכל הנוגע לרווחים ותזרימים חיוביים, זללה עד עתה כמיליארד שקל מבזק, אבל הרעב הזה להון לא יידע שובע לפחות בשנה-שנתיים הקרובות. בזק מבקשת, וככל הנראה גם תקבל השבוע, אישור להזרמה נוספת של 200 מיליון שקל, ומכאן להעלאת חשיפתה ל-YES ל-1.2 מיליארד שקל.
1.2 מיליארד שקל, עם סיכויי החזר אפסיים, לפחות בשנים הקרובות. 1.2 מיליארד שקל שמתעופפים מחברה ממשלתית לחברה-בת עמוסת חובות והפסדים, בלי דיון ציבורי רחב ובלי שאף אחד קם ושואל: רק רגע, עד מתי ועד כמה? 1.2 מיליארד שקל שמספקים לנו 1.2 מיליארד סיבות להרהר בקול רם על השתלשלות העניינים שגרמה לחברה ממשלתית לסבסד את התחרות בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית.
״1.2 מיליארד סיבות לדוד תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, להודות בטעותו. תדמור, שדאג בזמנו לטפח מאוד את תדמיתו כממונה חסר פשרות, ביצע את אחת הטעויות הגדולות ביותר של ממונה על הגבלים כלשהו, כשהתיר לבזק להיכנס כשותף מהותי ב-YES. אנחנו מתקשים לזכור מצב בו מאפשרים למונופול תקשורת מקומי לייצר את התחרות בחברות הכבלים, שהן המתחרה הפוטנציאלי החשוב ביותר בחברת תקשורת.
״1.2 מיליארד שקל סיבות לעו"ד מיקי מזר, היו"ר החדשה של בזק, לקיים דיון מקיף על איך, מה ולמה. בקיצור ולעניין, גב' מזר, איפה זה ייעצר? ב-1.5 מיליארד שקל, ב-2 מיליארד, או אולי ב-3 מיליארד שקל?
אנחנו מכירים היטב את טענות ההנהלה, שאותן הוביל סמנכ"ל הכספים הפורש, אורן לידר, כאילו שיקולים "אסטרטגיים" כמו הרצון (הלגיטימי מאוד) להקיז את דמן של חברות הכבלים, הובילו את ההשקעה העצומה. אנחנו גם מכירים היטב את הטענה המרכזית של לידר, שאי אפשר לחזור לאחור ולהוריד לטמיון 1.2 מיליארד שקל, במיוחד לאחר שמרבית ההשקעה כבר בוצעה.
ובכן, להערכתו הצנועה, לבזק דווקא יש אלטרנטיבה, והיא לציית למשמעת של השוק החופשי ולהוביל את YES לידיה המיומנות של ורדה אלשייך (קרי, בדומה לחברת תבל). מה יקרה אז? ימנו נאמן, שינסה לגבש הסדר נושים ויפעל למכירת החברה לכל המרבה במחיר (אם יש כזה). למרבה הצער, גב' מזר, אנחנו הרי יודעים שמשולש היחסים העדין בזק-בנקים-יורוקום (שמספקת גם ציוד ל-YES) לא יאפשר זאת. זוהי עוד דוגמה לאיך גורמים בסקטור העסקי ערבים זה לזה, תלויים זה בזה ותומכים זה בזה.
״ 1.2 מיליארד סיבות לאיציק שרם לא למחוק עדיין את השקעתו ב-YES, כי לחברת הלוויין יש אבא ואמא עשירים כמו בזק, שמנשימים את החברה הבת שלהם. שרם, שיצא לו שם של קוסם בשוק ההון, מחזיק כ-10% ממניות YES (באמצעות פולאר תקשורת) והשקיע עד עתה 120 מיליון שקל בחברת הלוויין. לשרם יש עכשיו 1.2 מיליארד סיבות לא להפחית את אותם 120 מיליון שקל ולמחוק כמחצית מהונה של פולאר תקשורת.
למרבה הפלא, השוק הרבה יותר חכם משרם, בזק, תקן 15 ופרופ' אלי אמיר, ויודע ש-120 מיליון השקלים שהושקעו על-ידי פולאר כבר מזמן מרחפים להם בחלל. אחרת קשה להבין מדוע המעצמה התקשורתית של שרם שווה בשוק 13 מיליון דולר בלבד, 25% מהונה ה"רשמי".
״1.2 מיליארד סיבות לכל חסידי השוק החופשי, כל אותם אלה שקוראים בקול רם לפיטורי ייעול בבנקים, לשאול את עצמם כיצד קרה שחברה ממשלתית פועלת בניגוד מוחלט ל"חוקים החופשיים" ומזרימה באופן חופשי למדי 1.2 מיליארד שקל לחברה שסיכויי החזר ההשקעה ממנה אפסיים.
״1.2 מיליארד סיבות להשתמש בקופתה של בזק למטרות מגוונות ובלתי רווחיות אחרות כמו השקעות ברווחה, תשתית וחינוך. אם כבר לתרום כסף, אז לפחות למטרות חברתיות.
״1.2 מיליארד סיבות לדוידה לחמן-מסר, המישנה ליועץ המשפטי לממשלה, להבין שמשפטנים מסוגה אינם יכולים לבנות את השווקים בהתאם לתיאוריות הפרטיות שלהם ועל בסיס אוטופיה כלכלית. לחמן-מסר, חלוצת תיאוריית התחרות לחיים או למוות, בשמו הקדוש של הצרכן, אכן קיבלה תחרות לחיים ובעיקר למוות לזמן קצוב, אבל גם חברה אחת שבאופן רשמי מנוהלת על-ידי בית משפט (תבל), וחברה שנייה שרק נדיבותה של המדינה (באמצעות בזק) מונעת ממנה להתייצב בפני גב' אלשייך.
כדי לספק את האיזון המתבקש אנחנו חשים חובה לציין, שלחמן-מסר אכן לא ביצעה את ההשקעה היקרה של תבל בערוצי זהב. ואולם, ההתפתחויות בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית רק המחישו עד כמה החשש ממונופולים או חברות ענקיות הוא כמעט תמיד מוגזם. בניגוד לתיאוריות, מונופולים הוזילו לעתים את המחירים וקידמו את האינטרסים של הצרכנים. אולם לחמן-מסר ואיתה כל המשפטנים הדואגים כל-כך לצרכנים ולתחרות, אינם מפחדים ממונופולים. הם מפחדים מהשוק.