ההחלטה של ראש הממשלה, אריאל שרון, לצאת בנאום תעמולתי תקיף, עשויה להתברר כאחת הטעויות האסטרטגיות הקשות ביותר שנעשו במערכת הבחירות הנוכחית.
בעקבות נאום זה, עלול שרון לאבד את הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלו, היוצר את הבידול בינו לבין שאר הפוליטיקאים - הממלכתיות. אם לא די בכך, הפסקת השידור על-ידי השופט מיכאל חשין, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, העבירה בצורה ברורה את המסר שראש הממשלה עובר על החוק - בשעה שהוא מנסה לשכנע במסיבת העיתונאים שהוא פועל רק לפי החוק.
יש להניח שבישיבה האסטרטגית של צוות הליכוד, שדנה בשאלה האם כדאי לראש הממשלה לצאת בנאום לתקשורת, התחבטו היועצים בשאלה הקשה "איזה אופציה גרועה יותר?". מצד אחד, אם ראש הממשלה לא ייצא לתקשורת, הוא עלול להיתפס כמי שמסתיר את האמת. מצד שני, בנאום לאומה הוא עלול להידרש (כמו שקרה בפועל) לספק תשובות לשאלות קשות, שלא בטוח שיש לו את התשובות המספקות עליהן.
הצוות האסטרטגי, בראשות אייל ארד, החליט לבסוף שהאופציה הגרועה פחות היא לנסות לתקוף את עמרם מיצנע ואת אלה המנסים "להפיל את השלטון בעלילה". יש הטוענים כי הדבר נעשה בידיעה שחשין יקטע את השידור עוד לפני שראש הממשלה יגיע לשלב השאלות הקשות בנושא ההלוואה מחברו סיריל קרן, המיליונר הדרום-אפריקני.
נראה, כי מטרת ההחלטה היתה להסיט את סדר היום הציבורי מפרשת "שרון ובניו", ולעורר את האמוציות הרדומות של מצביעי הליכוד הנוכחיים, תחת האסטרטגיה "התקשורת א-ש-מ-ה" וכמובן, לא רק אנחנו מושחתים בפוטנציה - גם "הם". אלא שנראה כי הנאום הצליח לעורר גם אמוציות אחרות, אצל אלו שהתרגלו לחשוב כי ראש הממשלה, אריאל שרון, הוא פוליטיקאי מזן אחר. עבירה על חוק תעמולת הבחירות ביודעין "מצליחה" להעביר בדיוק את המסר ההפוך מזה שראש הממשלה רצה להעביר - אני נקי כפיים.
בנוסף, שרון היה עצבני מדי במהלך הנאום ושידר סימני מצוקה - שפת הגוף שלו לא שידרה את קור הרוח והאחריות, המאפיינים אותו בשנתיים האחרונות, ואשר יוצרים את הבידול המנצח בינו לבין שאר הפוליטיקאים. לא לחינם, אימצו במפלגת העבודה את "אריק החדש" לשידורי התעמולה שלהם. גם ההחלטה לתקוף את מיצנע שיחקה לידי האחרון. אם יש משהו שעשוי לשדרג את מעמדו של מיצנע, שמדשדש בסקרים תקופה ארוכה סביב כ-22 מנדטים, זוהי התקפה ישירה מצידו של ראש הממשלה. רק עכשיו, מיצנע יכול להרגיש מועמד ראוי.
נראה שהטעות האסטרטגית לצאת בנאום תעמולתי תקיף נגד "כ-ו-ל-ם", ובסופו של דבר לשחק לידיהם של אלה הרוצים לנגוס ב"נתח השוק" השמן של הליכוד, נבעה משיקולים אמוציונאליים מוטעים ולא משיקולים אסטרטגיים קרים, אולי מכיוון שמדובר בפרשה "משפחתית". כבר בתחילתה ראינו את ארד מאבד עשתונות במסיבת העיתונאים ולאחר מכן בתוכנית "משעל חם" בערוץ 2. הרי ידוע, שכהאמוציות "משתוללות", קל יותר לקבל החלטות שגויות.
הצוות האסטרטגי של הליכוד היה צריך לסמוך על זכרונו הקצר של הבוחר הישראלי ולא לשדר סימני מצוקה, ולהרוס בנאום אחד את התדמית הממלכתית שהצליח לבנות לאריאל שרון בעמל רב. נאום מאופק יותר, מבלי לעבור על החוק, בסגנון "למה נטפלים אלי?" היה מביא לתוצאות טובות יותר, או גרועות פחות.