גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שורה של כינוסי חירום שיזמו מנהיגי הדתות העיקריות בהודו כדי לגנות את הנוהג הרווח של המתת עוברי בנות, כלומר הפלות סלקטיביות המבוצעות בשל מין העובר, ורצח תינוקות בנות לא עשתה גלים בעיתונות המקומית.

אלא שההעדפה לבנים יוצרת מחסור מסוכן של נשים באוכלוסייה ההודית המונה למעלה ממיליארד נפש: מחסור הנאמד בכ-40 מיליון נשים, ואשר מגיע לשיעור גבוה חסר פרופורציה בכמה מהכתות המקומיות.

איש אינו יודע מה יהיו השלכות המצב על החברה ההודית העתידית. אולם כבר עתה, על רקע המחסור הקשה בכלות מתאימות, נוהגים גברים הודים לשאת נשים הצעירות מהם בעשר שנים ויותר.

עמין מחלוף, הסופר וההיסטוריון הלבנוני צרפתי, קבע את עלילת ספרו, 'The First Century after Beatrice' בעתיד. הוא צופה חוסר איזון מתגבר בין המגדרים, הנבנה בשקט אך באופן מצטבר למשבר אפוקליפטי, נוכח הפיכתן של הנשים למושא חשק, סחר וחטיפה, סמל עושר בעולם החדש.

'המדדים המגדריים' שבהם משתמשים כלכלנים כדי למדוד התפתחותן של מדינות בודקים בדרך כלל האם נשים עובדות, באיזו שיעור ובאיזה מעמד, כמה הן משתכרות לפרנסתן, מהו מספר הנשים בפרלמנט, וכדומה. בהודו, מתחילים הכלכלנים לבדוק אם הן בכלל קיימות.

הרושם המצטבר הוא שחוסר האיזון החריף ומבשר הרע בין המינים לא מצליח לפרוץ אל המודעות המקומית, להוכיח שיפור כלשהו ולהצטרף בכך להתקדמות האיטית שרושמת הודו בשנים האחרונות בידיעת קרוא וכתוב בקרב נשים, בתוחלת החיים הגדלה שלהן, בבריאותן המשתפרת ואף בעושרן.

בלאדסאולי, 53 ק"מ מצפון לדלהי, מעיד קרטר סינג, איכר בן 62, כי בכפרו המונה 1,500 משפחות יש היום שישה בנים על כל ארבע בנות. לו עצמו יש שלוש בנות ובן אחד, אבל קיומה של בת במשפחה היא עניין שהופך נדיר יותר ויותר, מהטעם הפשוט שמעטות הן המשפחות המסוגלות להרשות לעצמן את מחיר הנדוניה המסתכם ב-150,000 רופיות (כ-3,140 דולר), כשהשכר השנתי הממוצע הוא כחמישית מסכומי הנדוניה.

סינג ושכניו מכירים היטב את המושג אולטרא סאונד, אשר במחיר של 600 רופיות לסריקה, יכול לספר לאם מהו מין העובר שהיא נושאת ברחמה. אם זוהי ילדה, יבטיחו לה 350 רופיות נוספות את הפלת העובר.

לאדסאולי במדינת האריאנה, אשר לצד מדינת פונג'אב חולשת על המישורים המערביים של הודו ומשמשת כאסם החיטה שלה, נחשבת לאיזור עשיר יחסית. גשמי המונסון הכבדים מבטיחים תבואה משובחת. הדרכים סלולות. בכפר השכן, שיאם גאר, 75 ק"מ צפונה, יש מים זורמים, חשמל, מרכז רפואי ובית ספר גדול. המקדש מקושט בפאר. אבל סיפורן של הנשים באיזור הוא אותו הסיפור.

בדיקות אולטרא סאונד הפכו לשיגרה וכמה מהכפריים באיזור מעריכים כי יחס הבנים לבנות מגיע אף ל-3:7. לא מכבר נדרשו 20 גברים צעירים למצוא כלות מחוץ לתחומי המדינה. "יש רשימת המתנה של למעלה מ-200 גברים", אומר ראם פאל, חוואי ופעיל חברתי מקומי. "המצב הזה מתמשך כבר חמש שנים, ועדיין אף אחד לא רוצה בבנות", הוא אומר, ומאשים את שיטת הנדוניות. "כשנולדת בת, זה כמו הלוויה; אם נולד בן, עורכים מסיבות".

סארדר מוהינדר סינג, המזכיר המאופק והעצבני של המועצה המקומית, החולשת על 8,000 כפרים, רומז כי הפלות סלקטיביות אינן האמצעי היחידי להבטחת בנים. "זה לא רק שבנות כמעט ולא נולדות; באלה שנולדות כמעט ולא מטפלים", הוא מעיד.

פאל, אב לשתי בנות ושני בנים, כלל לא מקפיד על איפוק כשהוא מוקיע הפלת עוברי בנות ורצח תינוקות. "מי שהורג את בנותיו לא יכול להתפתח. זה פשע נורא, וזוהי הבעיה הגדולה ביותר שניצבת בפנינו", הוא אומר.

אלא שעל פי נתוני מפקד התושבים האחרון משנת 2001, נראה כי דיעותיו אינן מצליחות לחלחל. על כל 1,000 גברים הודים יש 933 נשים. בארה"ב, למשל, יש 1,029 נשים על כל 1,000 גברים. באינדונזיה, 1004, בבראזיל 1,025 ובניגריה 1,016. אלו הן פרופורציות נורמליות במדינה שתוחלת החיים בה גבוהה מ-60 שנה, אלא אם כן נהוגות בה שיטות אפליה מינית. מה שאומר שעל פי סטנדרטים אלו, ובמצב שבו חיים היום בהודו 531 מיליון גברים ו-495 מיליון נשים, 'נעדרות' בהודו 40 מיליון נשים.

המושג מיוחס לאמרטיה סן, כלכלן זוכה פרס נובל ובוגר טריניטי קולג', קיימברידג'. סן אומר כי המושג "נשים נעדרות" הוכנס על ידי עורך למאמר שפירסם במדור ביקורת הספרים של הניו יורק טיימס, כעדות לזעמו הרב. "אבל זה דיבר מיידית לאנשים", הוא אומר "בעוד שאני כתבתי ודיברתי על הנושאים האלו כבר 20 שנה, ועד עכשיו נתקלתי בהתעלמות כמעט סוחפת".

ההערכות הן שמספר הנשים הנעדרות בסין גדול אף יותר, וחוסר איזון מגדרי נפוץ ככלל בכל רחבי מזרח אסיה. אלא שבעוד שבסין כפופים האזרחים למגבלות נוקשות על גודל המשפחה, הסיבה לאוכלוסייה הלא מאוזנת בהודו נובעת ככל הנראה מהעדפות תרבותיות לבנים זכרים, בעיקר בקרב תושבי צפון המדינה.

הראיות מרמזות כי חוסר האיזון רק יחריף. במפקד האוכלוסין של 1991, יחס המינים בהודו עמד על 927 נשים ל-1,000 גברים, כך שהיחס הנוכחי של 933 ל-1,000 נראה למעשה כשיפור. אולם הפער בקרב ילדים עד גיל 6 התרחב בעשור האחרון, מיחס של 945 בנות ל-1,000 בנים ב-1991, ל-927 בנות ל-1,000 בנים היום, מה שמרמז על בעיה גדולה יותר בדורות הבאים. לדברי עורכי המפקד, אשר בכל שאר חלקיו שמרו על יובשנות והיצמדות לעובדות, "חוסר האיזון בקבוצת הגיל הצעירה הזו קשה לתיקון, והוא ירדוף אותנו לשנים ארוכות".

כותבי הדו"ח מציינים הפלות של תינוקות בנות, רצח תינוקות בנות והזנחה, בדרך כלל על ידי הענקת אוכל מזין פחות וטיפול רפואי נחות, כסיבות העיקריות לפערים האנומליים. לשכת הפיקוח הלאומית על התזונה תיעדה את מה שכבר ברור לכל: בנות מקבלות פחות מזון, ומחקרים שנערכו בקרב נשים מבוגרות מוכיחים כי שיעורי האנמיה בנשים הודיות גבוהים מ-80%.

ובעוד מחצית מהילדים בהודו סובלים מתת תזונה, טוענים בסוכנויות האו"ם כי "ילדים ממשפחות עניות בפונג'אב זוכים לתזונה משופרת מאשר בנות ממשפחות בעלות הכנסה גבוהה". מחקר שנערך באחרונה מטעם המכון למדעי הרפואה בדלהי, אחד מבתי החולים המובילים במדינה, מראה כי מתוך כל הניתוחים הנעשים בילדים, רק 30% נעשים בבנות.

"לא לחינוך ולא לרמת הכנסה אין שום השפעה על הגישה ללידת בנות", מסיק דו"ח של ממשלת בהודו מאמצע שנות ה-90.

ואכן, גם כאשר התעשרו מדינות פונג'אב ובהאריאנה, מספר הבנות בהן המשיך לרדת. יחס המינים בפונג'אב צנח ל-874 ל-1,000 ובהאריאנה הוא עומד על 864 ל-1,000; בדלהי, לצורך השוואה, עיר עם אוכלוסייה פונג'אבית גדולה, היחס הוא 821 ל-1,000.

כמה דמוגרפים מציעים כי זו עשויה להיות תוצאה של נדידה גברית לאיזורים העשירים יחסית. אולם טיעון זה אינו יכול להסביר את היחס הגרוע יותר בקרב אוכלוסיית הילדים: 793 בנות על כל 1,000 פונג'אבים, ו-820 בנות בהאריאנה.

הפערים גדולים במידה דומה גם ב'חגורת הפרה' העניה בצפון המדינה - בראג'סטאן, אוטר פראדש, מאדיה פראדש וביהאר.

התופעה צברה תאוצה במרוצת המאה שעברה והעסיקה את מבצעי הסקרים עוד מאז שהודו היתה קולוניה בריטית. ב-1931, כאשר יחס המינים היה 950 נשים ל-1,000 גברים, ציינו כותבי מפקד האוכלוסין כי "יחס המינים גדל ביחס הפוך למעמדם המתחזק של בני דת ההינדו". במילים אחרות, ככל שהקסטה (השכבה החברתית) גבוהה יותר, נמוך מספרן של הנשים. מחקרים מאוחרים יותר מראים מתאם בין מספרם הגבוה של הבהמינים ומספר הנמוך של הנשים במדינת ראג'פוטאס. בראגפוט ג'איפור ב-1931 עמד היחס על 695 נשים ל-1,000, וברג'אסטאן, מגיעים מדי פעם דו"חות אקראיים על כפרים ללא בנות בכלל.

בדרום הודו מדגים היחס בין המינים פערים מתונים יותר. דמוגרפים מאמינים כי מקור התופעה בתרבות השולטת של הצפון, שהובאה על ידי פולשים אירופים שהציגו להודו את היררכיית הקאסטות, הירושה הפטריארכלית ודפוסי השליטה הגברית, השונה מתרבות הדרום.

אבל לא רק בעיית הנדוניה עומדת מאחורי סוגיית הנשים הנעדרות. יש המייחסים אותה גם למסורת ההינדית הקובעת כי על הבן הבכור להדליק את המדורה לשריפת אביו המת כדי לשחרר את רוחו.

סוגיה נוספת נובעת מנהגי הירושה המפלים נגד נשים; מדינת קרלה בדרום, עם היסטוריה של דיני ירושה מטריארכלים, היא בעל היחס המגדרי הטוב ביותר בכל הודו, העומד על 1,058 נשים על כל 1,000 גברים. בדרום, מעורבות נשים רבות יותר בחקלאות הנהנית מתמריצים, עובדה המעניקה להם לעיתים מעמד של מפרנסות.

אלא שהנדוניה מהווה בכל זאת בעייה קשה לפיתרון, כפי שמעידות המודעות הערמומיות שמפרסמים מרכזים רפואיים שונים בעיתונים בעלי תפוצה מסיבית או על גבי עמודי טלגראף בין דלהי להאריאנה.

במאמצים לפרסם בדיקות מי שפיר בשנות ה-80 הציעו אז המודעות: "שלמו 500 רופיות עכשיו, במקום 50,000 מאוחר יותר". המסר לא השתנה גם עם התפשטות השימוש באולטרא סאונד בעשור האחרון; רק העלויות גדלו: "השקיעו 1,000 רופיות היום, הימנעו מלאק (100,000 רופיות) מחר".

תשלומי נדוניה אינם חוקיים, באופן רישמי. וכמוהם, בכפוף לחוק טכניקות דיאגנוסטיקה לפני לידה מ-1994, גם החלטה מוקדמת על מין העובר.

בית המשפט העליון הורה ב-2001 לניו דלהי ושאר מימשלי המדינות לאכוף את החוק מ-1994, והממשלה המרכזית הודיעה כי תאכפו במלוא הרצינות. התאחדות הרפואה ההודית קראה לגיבוש קוד אתי חדש שיוקיע הפלות סלקטיביות של עוברי בנות. ההיררכיה הסיקית בפונג'אב אף איימה בחרם על סיקים שימצאו עוברים על החוק.

אלא שהטכניקות הרפואיות העומדות בבסיס ההפלות הסלקטיביות הן חוקיות לגמרי, וכך גם ההפלות עצמן, מה שהופך את ההפלות הסלקטיביות קשות לאיתור.

לבעיה החמורה הזו, שמקורה בהצטלבות מעוותת של מסורת פיאודלית ומעמדית והרפואה המודרנית, יש השלכות קשות על הודים משני המינים. כפי שטען סידיק אוסמאני, פרופסור לפיתוח כלכלי באוניברסיטת אלסטר, במאמר שפירסם באחרונה, תת תזונה שיטתית של בנות ונשים, מובילה למצוקה עוברית ובעיות תת משקל בתינוקות. בעייה זו, מצידה, מובילה לשכיחות גבוהה של מחלות כלי הדם בלב ושכיחות בולטת של סכרת בהודו ובכל איזור מזרח אסיה, מה שמשפיע על שני המינים, אולם בעיקר על גברים.

"לפעמים אני מצטער שאני לא מאמין באלוהים ובהתערבות אלוהית", אומר אמרטיה סן במרירות על התוצאה הגברית הזו של הזנחת נשים.