בית המשפט המחוזי בת"א החליט לזכות את אורי שני, לשעבר יו"ר מועצת המנהלים של עמידר ועוזרו של השר אריאל שרון, מאשמה של הפרת אמונים שפגעה בניהול התקין של עמידר ובציבור, בה הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב. עם זאת, החליטו שופטי ערכאת הערעורים להשאיר על כנה את הרשעתו של שני בהעסיקו את נהגו בהסעת בנותיו.
התביעה טענה כלפי שני, כי הלה נעתר לבקשתו של שרון, שעה שזה כיהן כשר הבינוי והשיכון, והעמיד לרשותו את לשכתו בבית עמידר. בשלב מאוחר יותר הפך העניין לסידור של קבע, כאשר בבניין עמידר בתל-אביב הועמדו לשימושם של שרון וצוות משרדו 14 חדרים.
עוד נטען כלפי שני, כי עמידר שכרה מקומות חנייה למכוניות השר וצוותו ושילמה עבור המקום, וכי הוא הצהיר בכזב בפני ועדת הכספים והאירגון של מועצת המנהלים של עמידר, כי משרד השיכון משלם את שכר הדירה והוצאות החנייה. רק בדיעבד דאג שני להוציא חשבון מטעם עמידר למשרד השיכון בגין שכר דירה והוצאות אחרות עבור התקופה שכבר חלפה.
עוד טענה התביעה, כי עלות השימוש במשרדי עמידר על ידי שרון ועוזריו הסתכמה בכ-415 אלף שקל. נטען, כי שני קיבל את ההחלטה בדבר העמדת החדרים לשר ולעוזריו ללא שהתייעץ וקיבל לכך את אישור הגורמים המוסמכים בחברה, ומבלי שדאג להחתמת משרד השיכון על הסכם בכתב שיבטיח את תשלום שכר הדירה וההוצאות האחרות.
שופטי בית המשפט המחוזי קבעו, כי לא ברורה להם התשתית העובדתית המדוייקת שעליה השתית בית המשפט השלום את ממצאיו. לדברי השופטים, בית משפט השלום לא כלל בפסק דינו ממצאים של ממש בשאלה מדוע דווקא שני חייב היה להביא את הנושא של הכנסת שרון למשרדי עמידר לדיון מסודר בדירקטוריון.
לדברי השופטים, עצם העובדה ששני היה יו"ר הדירקטוריון אינה אומרת, כי מוטל היה עליו על פי דין להעלות את הנושא לסדר היום בישיבת הדירקטוריון. עוד קבעו, כי אפילו קיימת חובה מכוח תקנון עמידר, לפיה על יו"ר הדירקטוריון להעלות נושאים מסויימים בפניו, עדיין הפרת הוראה זו אינה שוות ערך בהכרח להפרת נורמה פלילית כלשהי, שהיא עניינו של כתב האישום.
לדעת השופטים, לא ניתן לקבוע, כי הפרת חובה כלשהי הופכת את מי שמפר את החובה למי שגם נוהג בהפרת אמונים הפוגעת בתאגיד.
השופטים דבורה ברלינר, אברהם בייזר וזאב המר קבעו, כי לא הוכחה כוונה פלילית ברמה של מודעות, לא הוכח, כי שני הוא האדם שהיה צריך להעלות את הנושא בדירקטוריון ועל כן יש לזכותו מאישום זה.
בהתייחסם לאישום בו הורשע שני, החליטו השופטים שלא להתערב בו. עניינו של האישום בכך שהעסיק את נהגו בהסעת בנותיו. השופטים ציינו, כי מדובר בהפרת אמונים בתאגיד ובשימוש לצרכים פרטיים בנהג שהעמידה עמידר לרשותו של שני, אשר יש בהם גוון ברור של שחיתות.
השופטים החליטו שלא להתערב בעונש שהוטל על שני - קנס בסך 10,000 שקל ועונש מאסר על תנאי, בציינם, כי העונש אינו חמור, והמאסר על התנאי יש בו משום הרתעה ומשום אמירה של בית המשפט לגבי נורמת ההתנהגות הנדרשת מאדם במעמדו של שני. (ע/פ 513/97)