לא מאמין שאני, במו ידי, כתבתי את הכותרת. מה זאת אומרת אין בושה? מה, אני לא יודע את התשובה? הקוראים לא יודעים אותה? ומה אם אנחנו יודעים? זה מזיז למישהו? ככל שאנחנו מקוננים על אובדן הבושה, כל פעם מזינים אותנו במשהו שהוא עוד יותר מבייש ומביש.
כמו מקרהו של יעקב פרי, עד לא מזמן מנכ"ל סלקום, ולאחרונה יו"ר בנק המזרחי. אתמול (ב') פורסמו נתוני שכרו בבנק, שאלה עיקריהם: 90 אלף שקל לחודש; השכר יוצמד למדד אולם רק כלפי מעלה. המכונית ששימשה אותו בסלקום תירכש עבורו: 320 אלף ש"ח; ועוד זוטות כמו חופשה בערך שנתי של 90,000 ש"ח.
עכשיו הפאנץ'-ליין: כל החבילה הזאת תמורת שלושה ימי עבודה בשבוע. חצי משרה.
מי שקיבל את ההחלטה על השכר הזה תמורת חצי המשרה לא רעדו לו הידיים? ודאי שלא. להיפך. בידיעה ב"גלובס" נאמר, כי "ישיבת הדירקטוריון תוארה כנעימה ונינוחה". מסתבר שאף אחד שם לא חשב שחבילה כזאת תמורת חצי משרה זה משהו שצריך להתרגש בגינו. אפילו לא נציגי הציבור, שהם בדרך כלל נציגים של ציבור מאד מסוים, ציבור שלא מתרגש מדברים כאלה. הם הרי מתמנים על ידי הבעלים, כך שבאופן מסורתי כמעט הם מייצגים יותר את ציבור הבעלים מאשר את ציבור הצרכנים.
מעבר לעניין השכר המופקע, מעניין גם איך תוחמים שלושה ימי עבודה בשבוע. האם מחליטים על ימים מסויימים וקבועים בהם היו"ר עובד? או אולי זה הולך על פי שעות עבודה קצובות? נגיד, כל יום מ-9 עד 1. או מ-1 עד 5. או יום ככה, ויום ככה. או משהו כזה. או שמשאירים את זה לדיסקרטיות של היו"ר? הוא זה שיקבע את הימים ואת השעות. כך שאולי יעבוד יותר, ואולי פחות, ואולי בכלל לא. בהתאם לשיקול הדעת שלו, עבורו משולם סכום אסטרונומי.
ומה אם מתרחש בבנק משבר כלשהו וזה לא נופל באחד משלושת הימים? מטלפנים אל היו"ר, שבלעדיו לא ניתן להתגבר על המשבר, והוא אומר מה? מצטער, זה לא יום העבודה שלי? תחזרו אלי בבקשה מחר? האם זה מה שאומר אדם שמקבל בשביל שלושת ימי העבודה מיליון שקל לשנה?