המיקרו הוא המסר, כך אפשר לתמצת את הדברים של בנימין נתניהו, שר האוצר, בפני אנשי "גלובס" בשבוע שעבר. בהרצאה שנשא במערכת, אמר נתניהו כי המיקרו הוא היסוד של המדיניות שלו: אם יתוקנו העיוותים, או לפחות העיקריים שבהם, במבנה הטריטוריאלי של ישראל ניתן יהיה לחדש את הצמיחה הכלכלית ולהופכה לארוכת טווח. שר האוצר לא אמר זאת, אך נראה בעליל כי המודל שלו הם המהפכות השמרניות של שנות השמונים בארה"ב ובבריטניה, אשר התבססו, כזכור, על תמיכה רחבה במדיניות הכלכלית של אנשי שכבות הביניים.
תזכורת: נתניהו כבר היה בסרט הזה פעם אחת, בתחילת הקדנציה שלו כראש ממשלה בשנת 1996. המשק היה אז במצב של צמיחה מהירה יחסית, אך עם גירעונות בתקציב הממשלה ומאזן תשלומים אשר נראו מאיימים. תגובתו של נתניהו אז היתה להתחיל דווקא מהמקרו, קיצוצים בתקציב ומתן אור ירוק לבנק ישראל להחריף את הריסון המוניטרי. נתניהו כראש ממשלה לא מיהר להתעמת עם ראשי הוועדים הגדולים ולא אצה לו הדרך לבצע רפורמות מבניות. התוצאה ידועה, ישראל נכנסה לשנות מיתון, אשר הופסקו רק באופן זמני בתקופת הבועה של סוף שנות התשעים. נתניהו עצמו שילם בכיסו על המיתון, על חוסר הנחת הקולקטיבי במדינת ישראל ועל המחאה של קבוצות משכבות הביניים אשר ראו בעצם שהייתו בלשכת ראש הממשלה עלבון.
הפעם, כך נראה, נתניהו החליט להתחיל מהקצה ההפוך, המיקרו. אמנם יש קיצוצים גדולים בתקציב, אך העיקר כבר נעשה בידי קודמו, סילבן שלום, או לפחות כך הוא טוען. המסר של נתניהו הן הרפורמות המבניות בסקטורים מונופוליסטים שנשלטים בידי ועדי עובדים חזקים. כוונתו היא להעביר חלק מאותן הכנסות עודפות שנוצרות מהחברות הממשלתיות לצרכנים עצמם, במיוחד אלה של המעמד הבינוני. מדובר באותם שירותים כמו תקשורת, חשמל, דלקים או תחבורה.
ההימור העיקרי בצעדיו הוא שהתוספת להכנסות של אותן שכבות יתחילו להגיע במהרה, וכך תעלם ההשפעה של המדיניות המרסנת אותה הוא נוקט על הכנסה פנויה של המעמד הבינוני בישראל. החזרה לתוואי של צמיחה כלכלית, הפחתת המיסים, והגידול בהכנסה פנויה הנובע מירידת מחירים, הם הצעדים אשר צריכים להיות חיל החלוץ במהפכה של שר האוצר. לזה צריך להוסיף, כמובן, את כוונתו להגדיל את ההשתתפות של הישראלים בשוק המניות, בדרך למה שהוא רואה כדמוקרטיזציה של החברה הישראלית.
אפשר להעריך כי בקרוב נשמע על יוזמות חדשות של שר האוצר שמכוונות דווקא לעתיד שכבות הביניים, הפעם בצורה משמעותית הרבה יותר. מדובר בצעדים אפשריים בתחום מדיניות הקרקע. מי שקרא את המחקר של בנק ישראל על התוצאות של מתן תוספת סיוע למשכנתאות ראה כי הדבר הביא, בסופו של דבר, רק לעליית מחירים של הדיור. נתניהו, כך אפשר להעריך, יחפש בקרוב דרך להטיף בצורה ישירה למאות אלפי ישראלים אשר נתקלים בבעיות במחירי הדיור.
בעייתו תהיה כפולה, מצד אחד, הדבר מחייב התערבות ישירה בנעשה במינהל-מקרקעי-ישראל, ופירוש הדבר קבלת אישור מראש הממשלה אריאל שרון לצעד זה. מצד שני, הוא יצטרך להיזהר שערכי נכסי נדל"ן לא ירדו ויביאו לפגיעה באינטרסים רבים הבנויים על מחירי קרקע ומחירי דירות גבוהים.
עד כאן תיאור תוואי הדרך של מהפיכת נתניהו. אלא שהשבוע התברר לו שמשהו עלול להשתבש בדרך אל התהילה, דווקא מהקצה הכי פרטי ואינדיבידואלי של החברה הישראלית. מדובר בכל אותם מקרים של אימהות חד-הוריות, נכים ובעלי מוגבלויות, אשר עלולים ליפול קורבן לתנועת המספריים של מיתון מצד אחד, וקיצוצים בתוכניות הרווחה מצד שני.
נתניהו הגיב באיטיות לאיום שהחל להתפתח מכיוונם של הקורבנות של התוכנית הכלכלית. ייתכן והאדיאולוגיה השמרנית לא איפשרה לו לראות מעבר לתאוריה עצמה, ועל כן הוא החל רק בשבועיים האחרונים להקים קרנות מיוחדות, בעלות של כמה עשרות מיליוני שקלים כל אחת, אשר תפקידן למצוא פתרונות מהירים לאותם מקרים אינדיבידואלים של נפגעי התוכנית אשר עלולים למשוך תשומת לב רבה מדי.
מדובר לא רק בדעת הקהל העוינת אשר עלולה להתפתח כלפי התוכנית כולה. המחאה הזו עלולה להיות הסדק דרכו תברח המדיניות הפיסקלית מידיו של שר האוצר. מבחינתו של נתניהו כל זמן שויקי כנפו היא מקרה בודד, ניתן יהיה להתקדם בנתיב שהוא קבע לעצמו. בעצם, גם אם יהיו עוד כמה מקרים כמו זו של כנפו, עדיין אפשר יהיה לצעוד קדימה. הבעיה תתעורר אם בעקבות המחאה, ועל הגל שיווצר, ירכבו גם שרי הממשלה.
שר הבריאות, דני נווה, הוא אולי הראשון אך לא האחרון, אשר מציג בפני הציבור קופה ריקה ואיום של השבתת שירותים. נווה הוא רק הראשון שהתעורר. אחריו כבר יבואו האחרים: לימור ליבנת, זבולון אורלב, ומי יודע, אולי אפילו שאול מופז ימצא לו דרך להגן על תקציב הביטחון בשם "הגנה על החלשים". כל זה צריך להגביר אצל נתניהו את התחושה שהזמן שעומד לרשותו קצר הרבה יותר ממה שהוא צפה קודם לכן. על התוכנית שלו להביא תוצאות כמעט מיידיות, עוד לפני שפוליטיקאים ומחאה ציבורית יחלו למוטט אותה. אפשר לשער כי בשבועות הקרובים יגביר האוצר את הלחץ על הנגיד דוד קליין להוריד את הריבית, צעד כמעט אוטומטי במקרים בהם המדיניות הפיסקלית נתקלת בקשיים.
מעבר להורדת הריבית, יתבקש נתניהו לפרסם ברבים את קיומן של אותן קרנות שהוא הקים, ויתחיל לחפש גם אמצעים להגיע לליבם של אנשי המעמד הבינוני כאשר המסר יהיה, שוב, שזו מהפיכה שנעשית בשמם. ויקי כנפו, מבחינתו, צריכה להישאר בודדה במדרכה שמול לשכתו.