המזכיר הצבאי של שר הביטחון, תת-אלוף מייק הרצוג, הביע היום (ד') פסימיות מסויימת לגבי הסיכוי שהשיפור במצב האסטרטגי של ישראל בזירת המזרח התיכון ישרוד לאורך זמן. לדבריו שנת 2003 תיזכר אומנם כשנת שבה התרחש שינוי עמוק במזרח התיכון, ושינוי לטובה מבחינת ישראל, אולם: "המצב הפיך ויש כוחות נגד גדולים נגד מדיניות ארה"ב באיזור".
הרצוג, שדיבר בכנס "געגועים לצמיחה" של "גלובס", ציין כגורם עיקרי לכך את העובדה שארה"ב פועלת כעת נגד כל תהליכי היסוד של האיזור, מה שמעורר כוחות נגד רציניים. "אומנם סולק הגורם המוביל בפיתוח נשק להשמדה המונית (עיראק)", הוסיף הרצוג, "שהיתה גם אחד מהגורמים למירוץ חימוש והציבה את עצמה כמרכז כובד רדיקלי באיזור, אך עדיין נותרו כלפי ישראל איומים של מלחמה קונבנציונלית, איומי נשק אסטרטגי ואיומי טרור.
ארה"ב עברה למדיניות מוצהרת של החלפת משטרים. היא תשקיע בכך הרבה כסף, והיא חונה על גבולותיהן של שתיים מהמדינות הבעייתיות, איראן וסוריה. היום נעשה שימוש בסחר ככלי נשק, ובאחרונה הצטרפו לארה"ב גם מדינות מאירופה, כולל רוסיה ואפילו יפאן, ששואלות שאלות כבדות לגבי תוכנית הגרעין של איראן, כמו מדוע היא צריכה אורניום מועשר. יפאן אפילו הקפיאה השקעות שלה באיראן עד לקבלת תשובות בנושא.
"הנקודה העיקרית היא האם ארה"ב תצליח בעיראק. לא רק בניצחון במלחמה, אלא גם בייצוב ביטחוני ומיסוד משטר פרגמטי וליברלי. עליה לשקם את משק הנפט העיראקי,
ולצאת משם עם ניצחון מלא. אם היא תיסוג מעיראק עקב ריבוי החללים או סיבה אחרת - יגדירו זאת כנסיגה בבושת פנים. איראן שמה לה כמטרה לסלק את ארה"ב מגבולה. אם ארה"ב תיכשל זה יגרור רגרסיה בכל באיזור".
הרצוג, שהבהיר כי הוא אינו מביא את דעתו של שר הביטחון, שאול מופז, העריך כי המשטר באיראן עומד ליפול, והגדיר אותו "כמשטר הנמצא במדרון". "השלטון האיראני איבד את הלגיטימציה בעיני רבים מאזרחיו. אני לא יודע כמה זמן יידרש להחלפתו או מי יחליף אותו.
"נשאלת השאלה מה יקרה קודם: זה שאיראן תגיע ליכולת גרעינית, או שהמשטר שלה יתחלף. התהליך חיובי מבחינתנו, כי קשה היום למצוא במזרח התיכון מדינות שנותנות חסות לטרור. גם איראן וסוריה מתקשות לעשות זאת, ומסתבר שלבנון היא המקום הנוח ביותר מבחינת ארגוני הטרור".
גם לגבי העימות עם הפלשתינים אמר מזכירו הצבאי של שר הביטחון כי המצב רחוק מפתרון. "אומנם נכנסנו לשלב חדש בסכסוך עם הפלשתינים", סיכם הרצוג, "למצב של מעין הפסקת אש. שני הצדדים התעייפו. הפלשתינים לא הפסיקו את הטרור מסיבות מוסריות. הם פשוט הבינו שהטרור מזיק להם יותר מאשר מועיל".