הראיון עם
זאהי חורי, בביתו בעיר העתיקה בירושלים, נפתח על רקע קולות אמבולנסים ששעטו למקום הפיגוע ליד בניין כלל בירושלים, שבו נרצחו 17 ישראלים ונפצעו עשרות, כאשר מחבל מתאבד מהחמאס עלה על אוטובוס קו 14 בעיר. "באמת שכואב לי", אומר חורי, שבמהלך השיחה מתעדכן במבזקי SMS לטלפון הסלולרי שלו על התקפת-הנגד של מסוקי צה"ל ברצועת עזה.
במקרה של חורי, הוא גם זה שאחראי לכך שהמבזקים הללו בכלל מצליחים להגיע אל הטלפון שלו. חורי הוא יו"ר דירקטוריון חברת הטלפונים הפלסטינית פל-טל, וגם יו"ר מפעילת הסלולר הפלסטינית פלסל, הפועלת ביהודה, שומרון וחבל עזה תחת המותג "ג'וואל". פרט לכך, הוא חולש על קוקה קולה פלסטין, ומכהן בחברה כיו"ר וכמנכ"ל. כל זה הופך את חורי למעסיק הפרטי הגדול ביותר ברשות הפלסטינית, אחרי הרשות עצמה. כ-2,300 עובדים מועסקים בחברות השונות שלו, וכאשר שיעורי האבטלה בגדה וברצועת עזה חוצים את קו ה-50%, עבודה אצל חורי נחשבת ליקרה מפז.
"אין הצדקה לפיגועים", הוא אומר, "אבל הייאוש גורם לקרקע להיות פורייה ומאפשר גיוס טרוריסטים מתאבדים. עונש קבוצתי וכיבוש הולכים יד ביד. הם רעים לפלסטינים, וגרועים עוד יותר לישראלים".
"גלובס": האם אתה תולה תקוות בהודנא?
"לטובת שני הצדדים, חשוב שההודנא תימשך. אני חושב ששני העמים עייפים, והם צריכים לחשוב על טובת הילדים שלהם. יש יותר מדי אנשים חפים מפשע, בשני הצדדים, שנהרגו. צריך לשכוח ולסלוח".
אתה אופטימי?
"אני אופטימי כעת רק בגלל סיבה אחת - אין שום אפשרות אחרת, מלבד השלום ויחסים טובים בין העמים".
וגדר ההפרדה מקדמת את המטרה הזו?
"הגדר היא הצהרה של מלחמה. היא לא נבנית על גבולות בינלאומיים, ולא על גבולות מוסכמים. לבנות חומה בתוך הגדה המערבית ובתוך שטחים פלסטיניים, זה בהחלט לא מקובל. יציבות הכלכלה הישראלית והכלכלה הפלסטינית היא המפתח העיקרי לשלום, אך החומה תהרוס את שתיהן".
בישראל מדברים דווקא על היפרדות, גם כלכלית.
"הכלכלה הישראלית נכפתה עלינו, לא אנחנו עליה. כשהמשאיות שלי מחכות כמה ימים במחסום, זה אימפריאליזם בסגנון העולם הישן. ישראל היא בת-הסחר הטבעית הראשונה שלנו, והיא צריכה להתייחס אל הפלסטינים בשוויון ובטבעיות, לא באפליה".
לדברי חורי, שנות האינתיפאדה והמתיחות הגיאופוליטית גרמו גם לו להפסדים קשים. יחד עם זאת, "אני מודע למצב, ובמקום לפטר אנשים אני מנסה לשנע אותם בתוך החברה ולהכשיר אותם לתפקידים אחרים", הוא אומר. "יש לי אחריות חברתית, ולא רק לשורה התחתונה".
אתה מאמין שאבו-מאזן יוכל לשנות משהו?
"אבו-מאזן בעד כלכלה חופשית, אך הכלכלה היא לא בראש סדר-העדיפויות שלו. הוא מתמקד כיום בתהליך עם הישראלים, ויש לו שלושה שרים שעוסקים בנושאים הכלכליים: שר האוצר, שר התכנון ושר התעשייה והמסחר".
איך אתה רואה את התקדמות הרפורמות ברשות?
"הרפורמות הן לא המצאה אמריקנית, ולא המצאה ישראלית. החברה המתורבתת הפלסטינית תמיד קראה לרפורמות ברשות, ועד כה ראינו קצת תוצאות בצד הפיננסי. יש לנו שר אוצר מאוד חזק, שפועל ממש כמו משטרה פיננסית ובאמת מצליח להגן על הכסף של האנשים. אבל עדיין יש לשפר את היעילות בתוך משרדי הממשלה הפלסטיניים, ומעל לכול, לקבוע חד-משמעית שכל שר אחראי אך ורק על תחומו-שלו".
יש טענות ותיקות על מעורבות של אנשי ממשל פלסטינים בפעילות העסקית.
"אני לא אוהב שאנשי שלטון מעורבים בפעילות עסקית. הממשלה ועובדיה כבר אישרו רשמית, על-ידי שר האוצר, ש'אין להם עסק להיות בעסק'. אני אישית לא נתקלתי בשחיתויות".
האם אתה מאמין שהמהלכים האחרונים של ממשלת שרון יביאו לשינוי?
"לו הייתי במקום שרון, הייתי מעדיף להיות ראש ממשלה שמשאיר מורשת של שלום לעם שלו, ולא להיזכר כמישהו שיש לו כל-כך הרבה אנשים על המצפון. שרון צריך לנצח את השלום ולא לנצח את המלחמה, שהיה רגיל אליה כל חייו".
אולי הלחצים שמופעלים עליו יעכבו את בניית הגדר.
"אני מקווה ששרון ידבוק במפת הדרכים כפי שהוא הבטיח".
"פלטל יותר מתקדמת מבזק"
חורי נולד ביפו לפני 65 שנה לאחת ממשפחות-האצולה המקומיות, שעשתה את הונה בעיקר מגידול וייצוא הדרים. הוא נוצרי המשתייך לכנסייה היוונית-אורתודוקסית, ונושא אזרחות אמריקנית. איש נעים ומסביר-פנים שמדלג מדי חודש בין ביתו בירושלים לחוף המזרחי בארצות-הברית - שם הוא מנהל עסקים ויו"ר חברת ההשקעות אינטרם, הממוקמת באורלנדו, פלורידה.
בסלון ביתו של חורי, המשקיף על נוף עוצר-נשימה של העיר העתיקה, מפוזרות שלל תמונות, שבהן הוא מצולם, בין היתר, עם המיליארדר וורן באפט, עם האפיפיור, וכמובן, עם ערפאת ושורה מבכירי הרשות.
לאחר שסיים את לימודי התיכון ביפו ובביירות, נסע חורי ללמוד הנדסה בשטוטגרט בגרמניה, ועבד כארבע שנים בחברת פלדה. ב-1967 סיים את לימודי המאסטר במינהל עסקים בבית-הספר אינסאד שליד פריס, ומשם נסע לארצות-הברית ועבד כשנתיים במחלקת התכנון התאגידי-אסטרטגי של ענקית האלומיניום רנולד.
בתחילת שנות ה-90 שב חורי לרשות. "חזרתי עם קבוצת משקיעים, שהאמינו בהסכמי אוסלו ובבניית המדינה הפלסטינית", הוא מספר. "המדיניות באותו זמן היתה של כלכלה חופשית, והממשלה ביקשה מאיתנו לקחת את חברת הטלפונים המקומית, לפתח אזורי תעשייה, מלונות וכדומה. בנינו גם בורסה מודרנית בשכם, שבה נסחרות כ-30 חברות (מדד אל-קודס), ואשר מתוכן כיום רק בשתיים נרשמת פעילות של ממש (חברת הטלפונים פל-טל, ומחזיקת המניות העיקרית בה, פדיקו, ע' ל')".
פל-טל הוקמה ב-1997, על חורבות התשתית המועטה שהיתה לבזק בשטחים עד להסכמי אוסלו. "בזמן השלטון הצבאי לקוח היה ממתין עשר שנים לקו-טלפון, וקבלת הקו היתה תלויה מאוד בטיב היחסים עם הצבא", אומר חורי. "אצלנו, אם האחראי על אזור מסוים לא יגיע ללקוח שרוצה קו חדש בתוך 24 שעות, הוא יפוטר מיד".
לדבריו, עד לפני תחילת האינתיפאדה נהנתה פל-טל מצמיחה של 400%, והיא הגיעה ל-270 אלף מנויים. אלא שהמצב הביטחוני הוביל לשיעור צמיחה אפסי, ואפילו לכיווץ בפעילות. ב-2001 הציגה החברה רווח נקי של 7 מיליון דולר על הכנסות של כ-102 מיליון דולר, בהשוואה לרווח של 12.5 מיליון דולר על הכנסות של 96 מיליון דולר ב-2000.
באופן מסורתי, החברה מפרסמת את דוחותיה השנתיים באמצע השנה, ועדיין לא הציגה את תוצאות 2002. לדברי חורי, הן יפורסמו רק בספטמבר, בגלל המצב ברשות. לטענתו, שנה זו הסתיימה "ב-50% מתחת לתחזיותינו לולא האינתיפאדה". הוא מתגאה בעובדה שהחברה היא בין היחידות בעולם שנולדו באופן עצמאי, ללא התערבות ממשלתית, ובטכנולוגיה האופטית שהוקמה על-ידי אלקטל ונורטל, שהיא "יותר מתקדמת מזו של בזק".
עם הקמת החברה, קיבלה הרשות הפלסטינית קוד בינלאומי שמספרו 970, אך השיחות אל הרשות עוברות דרך מרכזיות בינלאומיות ישראליות. לפל-טל אישור בלעדיות ואי-תחרות לעוד 15 שנה, ורשיון הפעלה ל-20 שנה, שניתן לחידוש. בעלי המניות העיקריים הם קרן ההשקעות פדיקו (25%), הבנק הערבי (8%) בנק קהיר-עמאן (9%), הממשלה הפלסטינית (6%), חורי (1%) והציבור (25%).
החברה-האחות ג'וואל ("הנודד") התפצלה מפעילות פל-טל ב-1999, והיא מספקת שירותים סלולריים ל-250 אלף פלסטינים. ג'וואל, שפל-טל מחזיקה בה 65%, והיתר בידי קרן ההשקעות הממשלתית, אומנם נפגעה גם היא באופן משמעותי, אך נתוני הבילינג שלה, לפחות לדברי חורי, יכולים לעורר קנאה אצל כל מפעילת סלולר בארץ.
אומנם ג'וואל היא חברה פרטית שאינה מפרסמת את נתוניה הכספיים, אך חורי טוען כי 90% מההכנסות מגיעים מכרטיסי פרי-פייד (תשלום מראש), והשאר מכתיבים את הקצב ומספקים כ-40% מה-ARPU (ממוצע הכנסות ללקוח). החברה מחזיקה ברשיון לפעול כמונופול במשך חמש שנים, שיסתיים ב2004, היא משתמשת בטכנולוגיות של אריקסון ומספקת בעיקר שירותים קוליים ומעט מאוד שירותי SMS ודאטה.
הכנסות ג'אוול לשנת 2002 צפויות, לדברי החברה, להיות טובות יותר מאלה של השנה שקדמה לה, ולהסתכם ב50 מיליון דולר.
"הבעיה המרכזית היתה יעקב פרי"
ג'וואל פועלת בטכנולוגיית GSM, ונמצאת, לדבריה, בקשרים טובים עם פרטנר הישראלית - זאת בניגוד ליחסים המעורערים של החברה עם סלקום ופלאפון. בסוף 2001 הגישו פל-טל וג'וואל תביעה כנגד סלקום ופלאפון בבית-המשפט הפלסטיני ברמאללה, בהיקף של 435 מיליון דולר, בגין מה שהגדירו כפעילות בלתי-חוקית בשטחי הרשות. פל-טל וג'וואל טענו כי שתי החברות הישראליות מפירות את הבלעדיות שלהן ברשות, ונוהגות בניגוד להסכמי השלום.
לטענת חורי, "מדובר בחברות שעובדות בשטחים ללא רשיון, ומפעילות אנטנות מתוך מאחזים והתנחלויות. אילולא האינתיפאדה והפעילות הבלתי-חוקית שלהן, ג'וואל היתה יכולה להיות גדולה פי שניים ולספק היום שירותים לחצי מיליון לקוחות".
ניסיתם לפתור את המחלוקת באמצעים לא-משפטיים?
"ניסינו בזמנו לדבר, אך ללא הועיל. הבעיה המרכזית היתה יעקב פרי. הוא איש מקסים, אך מבחינה עסקית הוא יריבי הגדול. בינתיים, את מקומו של פרי ממלא יצחק פטרבורג, ששמעתי עליו דברים חיוביים. אולי יש היום הזדמנות חדשה. אנחנו עם ראש פתוח להצעות".
מה עלה בגורל התביעה?
"בצד הישראלי הסתכלו על זה כעל עניין פוליטי, והיועץ המשפטי לממשלה דחה אותה. על-פי הסכמי אוסלו, המפעילים הישראלים יכולים לפעול רק בשטחים ישראליים. סלקום ופלאפון בחרו לנצל את הסיטואציה הפוליטית-ביטחונית, והן משדרות מתוך התנחלויות ישראליות בשטחי הרשות בניגוד להסכמים".
מסלקום נמסר בתגובה כי "למרות חילוקי-הדעות עם פל-טל וג'וואל, אנחנו מאמינים שיהיה ניתן להגיע עם שתי החברות ליחסי-עבודה תקינים ואיכותיים, ואף פנינו אליהן מספר פעמים בהצעות וברעיונות לשיתופי-פעולה, שטרם נענו". בסלקום גם מציינים שלג'וואל ולפל-טל חובות ניכרים כלפיה, אך מסרבים למסור באילו סכומים מדובר. עוד אומרים בסלקום, כי החברה לא קיבלה תביעה מפל-טל, וכי היא פועלת על-פי דין ומציבה אנטנות רק במקומות המותרים.
מפלאפון נמסר כי "אנו מספקים שירות ללקוחותינו גם בשטחי יהודה בשומרון, ואיננו יכולים להתייחס לתביעה ולטענות דרך העיתון".
בעבר, ג'וואל התכוונה להכניס שותף אסטרטגי גדול מחו"ל. זה עדיין עומד על הפרק?
"עכשיו זה לא הזמן, ואנחנו ממתינים לימים טובים יותר. מה שבעיקר מעניין אותנו זה לא הכסף, אלא הטכנולוגיה וחלון לעולם החיצוני. אני טוען ששניים הפועלים בהרמוניה, יכולים ליצור ולספק הרבה יותר מאשר כל אחד בנפרד. חשוב לנו למצוא מישהו שיכול לחשוב אזורית על ירדן, מצרים וישראל".
הרשות הפלסטינית תסכים למשקיע כזה?
"יש לנו הסכם עם הממשלה, שלפיו היא תסכים לכל שותף אסטרטגי שנכניס. בחזון שלי אני רואה חברת חשמל אזורית ענקית, ושיתוף-פעולה פורה בכל הקשור לטכנולוגיה ומים, שיוכל להתקדם בהתאם לתהליך השלום".
פרטנר באה בחשבון כשותף אסטרטגי?
"הכול פתוח ואפשרי".
אתם בכלל מצליחים להחדיר טכנולוגיות בימים אלה?
"אין לנו כיום אפשרות להביא לתוך שטחי הרשות שום טכנולוגיה. בעבר קיבלנו מישראל אישור לייבוא טלפונים ותשתיות חדשות, אך ציוד יקר הוחרם בנמלים, בטוענה של סיבות ביטחוניות. לדעתי, ההחרמה הזו פוליטית לחלוטין. פניתי לפואד בן-אליעזר כאשר כיהן כשר הביטחון, וגם אל סגניתו, דליה רבין-פילוסוף, אבל שניהם לא עזרו - והסחורה נותרה תקועה".
קוקה קולה על גבי חמורים
בד בבד עם פעילויות התקשורת המגוונות, הצליח חורי ב-1998 להפוך לזכיין וליצרן בלעדי של קוקה קולה ברשות. הוא מחזיק בכשליש ממניות NBC, חברת המשקאות הלאומית, שבידיה זיכיון קוקה קולה פלסטין, וכאמור מכהן בה כיו"ר וכמנכ"ל.
שוק המשקאות המוגזים בשטחים וברצועה נאמד כיום ב-250 מיליון שקל. 100 מיליון שקל נוספים מגיעים ממשקאות לא-מוגזים. מפעל הייצור שהקימה NBC, בשיתוף עם קוקה קולה העולמית ומשקיעים אחרים, ממוקם בסמוך לרמאללה ומייצרים בו גם את בירת טייבה, הנחשבת לפופולרית מאוד.
בענף מספרים שחורי קיבל את הזיכיון לאחר מאבק מתיש עם מוזי ורטהיים, שחשש מאיבוד נתח-שוק פוטנציאלי של כ-10% לטובת המתחרה הפלסטיני. "ורטהיים לא רצה שמישהו אחר יקבל את הזיכיון בשטחים, מסיבות מסחריות - הוא בעיקר חשש שנתחיל לייצא מהרשות לישראל סחורה במחירים נמוכים, אך אמרתי לו שאין לי כוונה לפגוע בעסקיו בישראל. המילה שלי מספיק טובה, וכיום יש בינינו יחסים של כבוד הדדי".
כלומר, היום לא עוברת סחורה של קוקה קולה מהרשות לישראל?
"אין כזאת בעיה. המתחרה העיקרית שלנו היא פפסי, ולא קוקה קולה ישראל. יש לנו הסכם עם העמיתים הישראלים, ואנחנו מכבדים אותו".
מהו נתח-השוק של NBC ברשות?
"עד לתחילת האינתיפאדה היו לנו מכירות של 75 מיליון שקל בשנה, וכעת הן ירדו בשליש. עם זאת, המחירים נשארו קבועים, ועלויות ההפצה עלו בכ-50% - בעיקר כתוצאה מהמתיחות.
"בעבר העברת משאית מהגדה לעזה עלתה כ-1,000 שקל, אך ההמתנה הארוכה במחסומים הקפיצה את העלויות ל-5,000 שקל. ההאטה הכלכלית אילצה אותנו לפטר עובדים רבים, ונשארנו עם 200 בלבד, מתוך 330.
"יש גם בעיה של דרכים גרועות מאוד ברשות, אשר מקפיצות את ההוצאות וכן את העלייה במחיר החלפים לכלי-רכב. המצב מאלץ אותנו לספק את המשקאות לכפרים קטנים, שאין להם תשתית של תחבורה הוגנת, באמצעות חמורים".
מה לדעתך היקף הפגיעה בקוקה קולה ישראל?
"הצריכה של משקאות קלים בישראל היא בין הגבוהות בעולם לנפש, וקוקה קולה ישראל מכרה בזמנו במחירים נמוכים יותר ברשות הפלסטינית. אני חושב שוורטהיים נפגע ב-3%-5% בלבד, בעקבות הפרידה מהזיכיון בשטחים".
אחרי ה-11 בספטבר, מדינות מוסלמיות רבות החרימו מותגים בינלאומיים, ובמיוחד מותגים אמריקניים. מה היתה המדיניות ברשות?
"הרשות הפלסטינית היא המקום היחידי בעולם שבו לא נרשמה ירידה במותגים בינלאומיים. המכירות בעזה נותרו ללא פגיעה, מכיוון שהצלחנו להעביר לאנשים את המסר שמדובר במותג מקומי ולא במותג עולמי.
"הייתי עד לפעילות של צעירים בגדה, שהפיצו כרוזים בעד המותגים הזרים בטענה שהם עוזרים לכלכלה המקומית - ולא פוגעים בה. החברה הפלסטינית היא חברה מאוד בוגרת, ומבינה שיש שרשרת של אנשים שתלויים כלכלית במכירות האלה. למרות שפיטרנו אנשים רבים, אני מעריך שכ-25 אלף איש תלויים כיום בצורה זו או אחרת במכירות קוקה קולה ברשות - כולל סוחרים קטנים, מכולות, סיטונאים וכדומה".
האם יש איזו דמות ישראלית במגזר העסקי שאתה רואה כמודל לדוגמה?
"אני בקשר טוב עם רוני קוברובסקי, מנכ"ל קוקה קולה ישראל, המרכז בעבור מוזי ורטהיים את הפעילות. יצא לי גם להכיר את יונתן קולבר, מנכ"ל כור. לא כל-כך יוצא לי להכיר אנשי עסקים ישראלים, אך יש לי הערכה רבה ליזמים צעירים שהצליחו לעשות חיל בתחום ההיי-טק".
באירופה כבר מתעניינים
לאחרונה נערך בתל-אביב כנס של בוגרי בית-הספר למינהל עסקים אינסאד אשר בצרפת, שבו למד גם חורי, ואותו סיים ב-1967. הוא הוזמן להרצות בכנס על יחסים פוליטיים-כלכליים בין ישראלים לפלסטינים.
בוגרי המקום ידועים בעולם כבעלי רשת תקשורת איכותית, ולאחרונה הם החלו בגיוס 10 מיליון דולר להקמת קרן לפיתוח אזורי. מחצית מהכספים הובטחו לקרן מהאיחוד האירופי, הבנק העולמי ומשקיעים פרטיים באירופה, והחצי האחר יגויס על-ידי גורמים כלכליים בישראל וגורמים מהסקטור הפרטי במדינות שכנות.
הקרן הוקמה בשיתוף מנהלים ובוגרי בית-הספר בישראל, בירדן, במצרים וברשות הפלסטינית. הרוח החיה מאחורי הקמתה הוא דורון נחמיאס, בעל חברת פריים טיים מרקטינג, אשר מכהן כנשיא ארגון הבוגרים בישראל. "הכספים יושקעו בעיקר במיזמים משולבים בתחומי התעשייה, הביו-טכנולוגיה, המדעים, התקשורת, המסחר ולימודי הניהול. אנו רואים התעניינות מצד משקיעים באירופה, שרואים בקרן בסיס טוב להשקעות בעתיד במזרח התיכון", אומר נחמיאס.
"הבעיות בין הישראלים לבין הפלסטינים הן לא דבר חדש. צריך אנשים עם חוכמה מסוימת בכל צד, כדי שידברו זה עם זה. אני מתכוון לקחת חלק בקרן, ולעודד פגישות בין ישראלים לפלסטינים, בישראל ובמקומות אחרים", הוסיף חורי.