גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הוועדה, בראשות השופט תאודור אור, קובעת, שהמשטרה, בדרג הבכיר, הסתירה מהדרג המדיני התפתחויות שונות בעימות, כגון ירי הצלפים לעבר המפגינים.

הוועדה ממליצה להקים משטרה מיוחדת, בה ישרתו אלפי שוטרים, שיעודה יהיה טיפול בהפרות סדר בלבד. אולם, הוועדה מטילה ספק אם אילוצי התקציב יאפשרו זאת.

הוועדה מטילה אחריות גם על הנהגת ערביי ישראל, שגרמה להסלמת האירועים בהתבטאויות שקראו לאלימות. הוועדה ניקתה את ראש הממשלה באותה תקופה, אהוד ברק, מאחריות למתרחש, אך הטילה אחריות רבה על השר לביטחון פנים דאז, פרופ' שלמה בן-עמי.

האחריות על המשטרה מוטלת בעיקר על דרגי הביניים ודרגי השטח. המפכ"ל בתקופה ההיא, יהודה וילק, נמצא אחראי במידה מסויימת לאי הבנת התמונה בשטח ולאי הנחייה לתיקון המצב.

הוועדה מטילה אחריות על הרקע שהביא לפרוץ האירועים על "ממשלות ישראל לדורותיהן", כלשונה, אשר כשלו בחוסר התמודדות מעמיקה עם הבעיות של המיעוט הערבי בישראל. היו הזנחה וקיפוח, והיה חוסר הקצאת משאבים באופן שוויוני למיגזר הזה, ולא נעשה די לאכיפת החוק באזורים בהם הוא מתגורר, מה שהביא להשתרשות תוצאות בלתי חוקיות.

הבעיה - התקציבים הוועדה מציבה את חוסר הזרמת התקציבים כגורם מרכזי לאירועים. "במיגזר הערבי שררה מצוקה קשה ותופעות אבטלה, עוני, מחסור בקרקעות וליקויים מהותיים בתחום התשתית".

הוועדה מציינת, כי להתחזקות הפוליטיקה האיסלאמית בישראל והרדיקליזציה במיגזר הערבי היה חלק נכבד בתשתית שגרמה לאירועים. מחלוקות בין המוסלמים בישראל לרשויות השלטון בנושא נכסי הוואקף הוזכרו כגורם נוסף. הפלג הראדיקלי של הנהגת המוסלמים תמך באירגוני טרור כמו חיזבאללה ואירגונו של בן-לאדן, מה שהחריף את המצב. הוועדה קובעת, כי הנהגת המיגזר הערבי "לא השכילה לתחום את התביעות לאפיקים דמוקרטיים ולגיטימיים בלבד, ולא הבינה שהתפרעויות אלימות וחסימת צירים מהוות איום על האזרחים היהודיים".

הוועדה קובעת כי המשטרה כשלה ולא נערכה למהומות ההמוניות. לא היתה לה מדיניות ברורה במהלך שתי היממות הראשונות והקריטיות, לא היתה הכשרה מבצעית של הכוחות ולא היתה הצטיידות באמצעים מתאימים להפרות הסדר. הוועדה מדגישה, כי הרובים, היורים קליעי גומי, היו אמצעי מרכזי של המשטרה שגרם להרוגים רבים עקב השימוש הנרחב בו וחוסר ההבהרה שיש להמעיט בשימוש בו נגד מפגינים.

המהומות החלו בעקבות ביקורו של אריאל שרון בהר הבית, ביקור שהביא להפרות סדר ביו"ש, וועדת המעקב של ערביי ישראל בחרה דווקא להוציא המונים לרחובות. "המשטרה כשלה בקריאת התמונה וההיערכות לאיום, לא פרסה כוחות, ועד שהתעשתה נגרמה תאוצה באירועים ונרשמו קורבנות רבים".

הוועדה קובעת, כי הממשלה וועדת המעקב ישבו על הגדר ורק לאחר יום דמים קשה נכנסו לפעולה. היא ממליצה לבצע חקירה במחלקה לחקירת שוטרים ממשרד המשפטים לגבי היבטים פליליים נגד שוטרים שהיו מעורבים באירועי הריגת מתפרעים.

לסגור את הפערים ההמלצות המוסדיות של החקירה מגיעות עד למהות הטיפול במיגזר הערבי. הטיפול מחייב לדברי הוועדה מעורבות וטיפול אישיים של רוה"מ, ולדבריה הנושא הוזנח לאורך השנים ונדרש טיפול מיידי, בטווח הבינוני ובטווח הארוך.

הוועדה קוראת להגביר את התקציבים למיגזר הערבי. "יש לפעול ולהפעיל תוכניות לסגירת הפערים, תוך שימת דגש על תחום התקציב, שיכון, פיתוח תעשייתי, תעסוקה ושירותים. יש לקבוע לוחות זמנים מוגדרים לכך".

לגבי הקרקעות, קובעת הוועדה, כי יש להקצות למיגזר הערבי קרקע לפי דפוסים ועקרונות שיוויוניים למיגזר היהודי, יש לקבוע הסדרים תיכנוניים מתאימים ולמנוע בנייה בלתי חוקית שנובעת בין השאר מהעדר תוכניות תקפות לקבלת היתרי בנייה.

הוועדה קובעת שהמשטרה זקוקה "לשידוד מערכות" ביחסה למיגזר הערבי. היא נתפסת במיגזר כגורם עויין ולא כנותן שירות, ויש לשפר את השיטור הקהילתי ופריסתו. "לנוכח קשיי תקציב של המשטרה יש לבחון הסטת תקציבים פנימית מהותית למימוש מטרה זאת", נקבע בדו"ח.

ועדת אור ציינה, שלקצינים ותיקים במשטרה יש דיעות קדומות על ערביי ישראל, ולדבריה המשטרה חייבת להטמיע שערבים אינם אוייב ושאין לנהוג בהם כאוייב. על המשטרה לשפר את הקשרים עם המיגזר, ולתאם עימו אפשרות להבעות מחאה בהסדרים מוסכמים וללא סיכון שלום הציבור.

הוועדה מותחת ביקורת על מנהיגות הציבור הערבי, וקובעת שעליה לגלות יתר אחריות במסרים והמעשים כאחד. עליה להפסיק דברי שבח לאלימות כאמצעי להשגת מטרות, מאחר וליבוי היצרים שהיה לפני האירועים הקשים היה מהסיבות העיקריות לפריצתם.

ליקויים מובנים לוועדה גם יש השגות לגבי תפקיד השר לבטחון פנים: "אין השר רשאי להסתפק בעמדה פסיבית, ונדרש ממנו לדאוג שהמידע הדרוש לפיקוח על המשטרה יהיה בידיו. מצופה ממנו לגבש סדר יום ועל המטה המבצעי שלו להיות מורכב מגורמי חוץ בלבד ולא מאנשי משטרה פעילים".

הוועדה דורשת לבצע שינויים בליקויים המובנים שנמצאו בתפקוד המשטרה. המשטרה לא מקפידה על תיאום ושיטתיות בנהלים הכתובים וקיים אי קיום של הנחיות למשטרה. הוועדה קוראת לקבוע נהלים ולערוך בדיקה תקופתית של הנחיות המשטרה, שאינה עושה די להביא לידיעת השוטרים את השינויים בהנחיותיה.

הוועדה גם מתחה ביקורת על כך שהמשטרה לא מתעדת, לא מדווחת ולא מתחקרת. גם בצמרת המשטרה יש אי דיווח על נושאים בעייתיים - כגון ירי הצלפים באירועים, שהוסתר מהדרג המדיני. כמו כן המשטרה לא מילאה את הנחיות הדרג המדיני לפעול לביטול החופשות של השוטרים שהיו בחופשה מרוכזת.

הוועדה מסכמת: האירועים לא סימנו נקודת אל-חזור ביחסי המיגזר היהודי והערבי.