האם ויסות מניות הבנקים, שהתפוצץ לפני 20 שנה, יכול לחזור על עצמו? אנו נוטים לומר שלא, אולם בכנס בנושא, שהתקיים ביום ה' בקריה האקדמית קריית אונו, חזרה וריחפה האפשרות שאותה הגברת בשינוי אדרת תחזור.
אייל בן-שלוש, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, בחן את הסיבות שהובילו למשבר מניות הבנקים, ואיתר 4 כשלים: כשל תפיסתי, לפיו אפשר להפסיק את הוויסות בהדרגה; כשל אסטרטגי, שפירושו היעדר תיאום בין רשויות האכיפה; כשל טקטי, שמקורו בניסיון לטפל בבעיה על-ידי שיתוף פעולה בין המפקח למפוקח, וקשר תרבותי, שמקורו במבנה שוק ההון ובאמונה ש"הכיס העמוק", הממשלה, יפתור את הבעיה.
לדברי בן-שלוש, אותם כשלים הביאו למשבר קרנות הפנסיה. לכן, כדי למנוע הישנות משברים פיננסים דומים, צריכה לקום רשות פיקוח אחת, רצוי עצמאית באופן מוחלט.
ד"ר דוד תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים וכיום שותף במשרד כספי, תרם כמה הבחנות מעניינות על הקשר בין פיקוח בנקאי לתחרות ויציבות. למשל, כשמטילים מגבלות קשות על היכולת לקבל אשראי, משפיעים למעשה באופן משמעותי על תחרותיות וריכוזיות במשק כולו, כי מקור הכסף נעצר.
הבחנה אחרת התייחסה להשפעת הקושי בקבלת רישיון לרכישת בנק על שוק בעלות הבנקים. כשאדם רוכש נכס, אומר תדמור, הוא מניח שיוכל למכור אותו. אולם, לא כך במערכת הבנקאית. "התוצאה היא ששווי הבנקים במכירתם נפגע, ולכן אדם שקונה בנק, מניח שאת הנכס הזה יתקשה למכור. לנוכח העובדה שיתקשה לקבל דיבידנדים - זו לא השקעה טובה כל כך".
היחיד שלא הבין על מה המהומה הוא סם ברונפלד, מנכ"ל הבורסה. "אני לא מבין את ההתנגדות שהבנקים יהיו עושי שוק", הלין על דבריו של הנגיד דוד קליין. "בשיטת המסחר של 1983-1982, לא היה בריא שהבנקים יעשו שוק. אבל בשיטת המסחר הנוכחית? איזו בעיה יש כאן? אני לא מבין את הגזירה שבנק ישראל גזר על הבנקים. בסדר, את המניות שלכם אל תקנו, אבל למה שלא יקנו מניות של 599 החברות האחרות שנסחרות בבורסה? מה הם כבר יכולים לעשות?"
בשקט שהשתרר באולם, הוא המשיך: "הפיקוח בשנים האחרונות מקשה מאוד על קרנות הנאמנות. לפעמים נכנסים להן לנשמה בזוטות, וזה ממש מיותר. בתחומים רבים, יש אצלנו עודף רגולציה, שלדעתי אין לו שום דבר עם המשבר של לפני 20 שנה. גליה מאור, אריה מינטקביץ', זאב אבלס, ויקטור מדינה - הם יתעסקו ב'מונקי ביזנס' מהסוג שהיה לפני 20 שנה? גם בעוד 10 שנים אנשי האוצר ובנק ישראל ינהלו את המערכת הפיננסית, כך שמבחינה הזו לא צריך לדאוג יותר מידי", הוסיף ברונפלד.
פרופ' מרשל סרנת, מרצה בקריה האקדמית וחבר ועדת בייסקי, הגיב בחריפות: "למה נתת רשימה של מפקחים שנהיו מנהלי בנקים? זה המודל היפני שלא ידוע כמודל טוב, ויפן לא ידועה כשוק הון ללא שחיתות וללא ניגודי אינטרסים".
סרנת סקר כמה מפקחים ורגולטורים, שעם הפיכתם ליו"ר בנקים שינו את עמדותיהם. "זה המודל לפיו המפקח של היום, הוא מחר מנכ"ל החברה שעליה פיקח", אמר סרנת.