גידי אהרונוביץ' הוא בחור עיוור צעיר בן 28, עם תואר ראשון במוסיקה. את שירות החובה שלו עשה בהתנדבות בגלי צה"ל, ולאחר מכן שירת כשנתיים כאיש קבע במודיעין. לפני חודשיים קוצצו התקנים, והוא נפלט לשוק העבודה. מאחר שהוא מתכנן להירשם לתואר שני במוסיקולוגיה, החל אהרונוביץ' לשלוח קורות-חיים לחברות שמחפשות עובדים לתמיכה טלפונית - חברות טלפון, טלוויזיה בכבלים (מת"ב, קווי זהב) וכדומה.
בתיאוריה נשמע פשוט, במציאות הרבה פחות. "אני לא מצליח לעבור את שלב קורות-החיים", טוען אהרונוביץ', ומעריך כי הסיבה לכך היא היותו עיוור.
אם מי מהמעסיקים היה טורח לזמן אותו לראיון עבודה, הוא היה מגלה במהרה שלעיוורים אין כל בעיה לעבוד עם מחשב וכי לא כרוכה בכך תוספת עלות למעסיק. בשוק קיים היום ציוד בסיסי שממיר את הטקסט על מסך המחשב לשפת ברייל בזמן אמת, ומאפשר לעיוורים לגלוש בחופשיות - והמדינה מממנת אותו (כשמדובר בצורכי עבודה). אגב, אהרונוביץ' עצמו מבלה חלק ניכר מזמנו מול המחשב, ואפשר להתרשם באתר האינטרנט שלו (www.giditull.com) כי לא מדובר בבחור שמנסה להציג עצמו כמסכן. להפך: אהרונוביץ' מלא ביטחון עצמי, מרץ ופעילות, וכמו כל סטודנט, הוא פשוט רוצה לעבוד למחייתו. מאחר שתוכניות הלימודים שלו הן לטווח הארוך ואהבתו למוסיקה היא האלמנט העיקרי בחייו, מבחינתו, "זו יכולה להיות עבודה עד הפנסיה".
מת"ב, שאומרת כי לא קיבלה את קורות-החיים של אהרונוביץ', וקווי זהב, מסרו בתגובה כי הן מקבלות מאות פניות לכל מודעת דרושים, שבהן מצוין כי רק פניות מתאימות ייענו. בקווי זהב הפניות ממוינות באופן ראשוני, והמשך תהליך המיון נעשה רק עם המועמדים המתאימים. במת"ב מבהירים כי אין באפשרותם לחזור לכל אחד מהפונים למודעות.
שתי החברות מדגישות כי הן אינן מפלות מועמדים בעלי מוגבלויות פיסיות או אחרות. בקווי זהב, מדגישים, מועסקים מספר נכים בתפקידים שונים. עם זאת, קורות-החיים של אהרונוביץ' הועברו למנהלי כוח-האדם של שתי החברות ונבדקת האפשרות להעסיקו.