כמו בכל הנפקה, גם בהנפקת גדות מתעוררים כל מי שרצו לסגור חשבון עם החברה או עם בעליה, במטרה לשים מקלות בגלגלי ההנפקה. הפעם עושה זאת סמי יוחננוף, אחיו של משה יוחננוף ושותפו בעבר בחברת גדות חימיקלים, ממקום מושבו שבמונקו. האחים יוחננוף נפרדו לאחר סכסוך מתוקשר שהסעיר את המדינה בשנות ה-80 ובו היו מעורבים מיטב עורכי הדין, שהוציאו מהשניים סכום עתק של למעלה מ-15 מיליון דולר.
היום נראה שלמרות שחלפו מאז הסכסוך כ-20 שנה, המשקעים בין האחים יוחננוף צפים מעלה מעלה. מבחינת המשקיעים בשוק ההון, מעניין פחות הסכסוך בין האחים ומעניינות יותר הטענות שמעלה סמי יוחננוף כנגד החברה וכנגד אחיו והאם יש בהן מידע הרלוונטי לקבלת החלטות השקעה.
הטענה הראשונה של סמי יוחננוף היא שבתשקיף החברה אין גילוי מספיק לגבי הסיכון הצפוי לחברה מכיוונו של הממונה על ההגבלים העסקיים. יוחננוף מציין שבמשך עשרים שנה נהנתה גדות ממעמד בלתי מפוקח של מונופול שכלל שירותים מקיר לקיר: אחסון כימיקלים בצובר, הובלתם באוניות, הבאתם והפצתם, כולל הובלה יבשתית. ב-1984 הקימה כמיכלל (חברה בת של כלל) מאגרים משלה בשטח הצפוני של נמל הקישון ובצידה פיתחה גם ענף ליבוא והפצת כימיקלים, שהתחרו במוצריה של גדות. העימות הזה גרם לחברה, לדברי יוחננוף, הפסד ענק ולבסוף היא התמזגה עם כמיכלל בשנת 1987.
סמי יוחננוף טוען שלאור המדיניות של הממונה על ההגבלים העסקיים, בהחלט ייתכן מצב שבו גדות תחוייב להתפצל ליחידות עצמאיות. על רקע זה תמוהה העובדה שסכנת הפיצול המרחפת מעל גדות לא קיבלה ביטוי בתשקיף. עוד מציין סמי יוחננוף כי "לנוכח מצב זה תמוהה עוד יותר הערת גדות כי הכנסתה מאיחסון ושינוע מסתכמת בפחות מ-5%".
יהודה כהן, מנכ"ל גדות, מסר את התגובה הבאה: "אנחנו מונופול רק בתחום של שירותי האחסון והשינוע, שמהווים פחות מ-10% מסך ההכנסות שלנו. קודם כל אני לא רואה את אלו שעומדים בתור בכדי להיכנס לתחום האחסון והשינוע של הכימיקלים, וגם אם בכל זאת יימצאו כאלו, צריך לזכור שההשפעה על החברה היא לא הרת אסון. עיקר הפעילות שלנו היא בסחר בכימיקלים ולא באחסון ובשינוע".
הטענה השניה של סמי יוחננוף מתייחסת לסיכון הגלום בתחום הספנות אשר לדעתו לא קיבל ביטוי מלא בתשקיף. להערכתו עשויה גדות לשאת במחויבויות של 150 מיליון דולר כתוצאה מהתחייבויותיה לחכירת אוניות ובהיעדר שימוש בהן, כפי שקרה בשנות ה-80.
תשובת יהודה כהן: "המספרים האלו מצוצים מהאצבע וברור מה האינטרס שעומד מאחורי מי שאומר אותם. ראשית, אין כיום אוניות שאנחנו משלמים עבור החכרתן דמי חכירה ומצד שני אין לנו הכנסות בגינן. אני חוכר את האוניות לתקופות של שנה ושל חמש שנים ומצד שני יש לנו הסכמי הובלה לתקופה של שנה עד 8 שנים. בכל שנה אנחנו מחדשים 3-2 חוזים וניתן גם לא לחדשם ולהפסיק את תשלום דמי החכירה, בהתאם להזמנות ההובלה שלנו. "כיום עומד היקף דמי החכירה שאנו אמורים לשלם בארבע השנים הקרובות על 67.4 מיליון דולר, שכנגדם יש לנו חוזים סגורים בהיקף של 47 מיליון דולר. גם אם לוקחים את המקרה הגרוע ביותר, שבו גדות לא תצליח להוביל באוניות ולו טונה אחת של חומרי גלם, הרי שהיקף החשיפה שלנו עומד על 20 מיליון דולר. הנחה זו לא לוקחת בחשבון את העובדים שניתן לשחרר אלא מחשבת את החשיפה בהנחה שהאוניות עומדות ואנחנו לא עושים כלום בכדי להוריד את רמת ההוצאות בגינן. כך אולי אפשר להבין עד כמה סכום של חשיפה בהיקף של 150 מיליון דולר הוא לא רציני.
"המקרה עליו מדבר מר יוחחנוף בשנות ה-80 נבע מהעובדה שהאחים יוחננוף עשו טעות והחליטו לחכור אוניות בלי להעמיד כנגדן הובלות. למעשה מדובר בהוצאות ללא הכנסות- זה לא קורה היום. עם זאת אני מבקש להדגיש, כפי שאנו מציינים בתשקיף, שמדובר על תחום עם סיכון שבו הרווחים שלנו עשויים לרדת במקרים מסוימים. במקרים אחרים הם גם יכולים לעלות, תלוי ברמות הניצול של האוניות, במחיר הדלקים וכו'". הטענה השלישית של סמי יוחננוף מתייחסת להתקדמות החריגה ברווחי החברה. סמי יוחננוף רומז למעשה שהחברה מציגה דו"חות חריגים ולא דו"חות מייצגים.
תשובת יהודה כהן: "אני סבור שהדו"חות שלנו ל-9 החודשים הראשונים אכן טובים במיוחד, אך זאת בעיקר אם משווים אותם להפסדים שרשמנו ב-1999. הפסדים אלו היו תוצאה של עלייה במחירי הדלקים, שלא התגוננו מפניה כפי שצריך. בנוסף רכשנו חברות מפסידות, במטרה להבריא אותן, אך ב-1999 עדיין רשמנו הפסדים בגינן, ביצענו הפרשה של מיליונים בגין תביעה שהוגשה נגדנו, בקיצור זו הייתה שנה גרועה שהסיכוי שתחזור על עצמה הוא קטן. אגב, הטענה שאלו רווחים חד פעמיים היא לא נכונה. אני מחזיק בידיים את דו"חות 1995 שלנו, בה הרווח התפעולי שלנו, במונחים של 2003, הגיע לכ-38 מיליון שקל, לא רחוק מהרווח התפעולי שהצגנו ב-2002 ואשר עמד על 40 מיליון שקל".