את המאבק בין האחים שמואל (סמי) ומשה יוחננוף על השליטה בחברת גדות היה מי שהגדיר בעבר כ"מכיל את כל החומרים לגורף קופות הוליוודי" - מאבק חסר פשרות על השליטה באימפריית העסקים המשפחתית, קרע ביחסי האחים שהפכו לאויבים, דרמה משפטית מפותלת, יצרים עזים והרבה הרבה כסף.
סאגת המאבק בין האחים יוחננוף נמשכה על פני יותר מעשור, במהלך שנות ה-80, ופרנסה את מיטב עורכי הדין, רואי החשבון והשמאים בישראל. הללו נשלחו לדיונים ממושכים במלונות פאר, על סיפון יאכטות, במרכזי העסקים ובאתרי הנופש של חוג הסילון העולמי: קורסאו, אקפולקו, מונטה קרלו, לונדון, פאריס וז'נבה. תחילתו של הסכסוך, חילוקי דעות על סכום של 5 מיליון דולר, הפכו לבוררות שעלתה לאחים כ-15 מיליון דולר!
בסופו של דבר, בשנת 1990, הגיעו השניים להסכם הפרדה שאפשר לסמי, האח הבכור (83), למכור את חלקו בחברה. לגדות צורפו משקיעים חיצוניים - כלל סחר ודלק - שבסופו של העשור מכרו את חלקן למשה יוחננוף. כיום מחזיק משה (80) בבעלות המלאה על גדות, שתקיים השבוע את המכרז המוסדי לקראת גיוס של 78 מיליון שקל בהנפקת מניות ואג"ח להמרה, וכן בהצעת מכר של משה יוחננוף.
גיוס ההון הצפוי, עורר יצרים רדומים ולא מן הנמנע כי קינאה הוא העיקרי שבהם. הערות של סמי יוחננוף לטיוטת התשקיף של גדות מלמדות כי מייסד החברה אולי איננו מחזיק יותר במניותיה, אך בהחלט יש לו מה לומר על האופן שבו היא מתנהלת ומוצגת לציבור.
יוחננוף, המתגורר כיום במונטה קרלו שבנסיכות מונקו, מעלה שורה של נקודות באמצעותן צריך, לדבריו, לבחון את הסיכונים והסיכויים בהשקעה המוצעת, והוא מדגיש, בין היתר, את מעמדה המונופוליסטי הבלתי מפוקח של גדות, את צי האוניות החכורות לזמן ארוך של החברה (לעומת מחירי ההובלה המשתנים מיום ליום), את הרווחיות החריגה של החברה בשנתיים האחרונות לעומת הפסדי העבר ואת נושאי איכות הסביבה, כולל אפשרות לפיה לגדות חלק בזיהום נחל הקישון.
מה מניע את סמי יוחננוף? לדבריו, נותרו לו עדיין אינטרסים בחברה, אותם הוא מבקש שלא לחשוף כדי "לא להזיק לי ולאחי שלא לצורך ולפגוע באותם אינטרסים. מלבד זאת, הוא מוסיף "ייסדתי את גדות בשנת 57', ביליתי יותר מ-30 שנה מחיי בבנייתה ושמי קשור בה אורגנית. הפכתי את גדות מחברה קטנה לקבוצה עולמית וקשה לי לקבל שיוצעו לציבור מניות בצורה כזו".
בהודעה לציבור המשקיעים שמתכוון יוחננוף לפרסם, הוא טוען כי "בימים האחרונים התפרסמו בכלי התקשורת ידיעות בקשר לתשקיף גדות. בחלק מהידיעות הוזכר גם שמי בין מייסדי החברה. לפיכך, אני מוצא לנכון להבהיר, כי משנת 90' אין לי כל נגיעה וקשר לקבוצה הנ"ל".
לגבי יחסיו עם משה, מודה סמי יוחננוף, כי "כאשר שני אחים נלחמים על אימפריה במשך 10 שנים, אך טבעי שיוותרו משקעים. עם זאת, מאז מכרתי את המניות היחסים על מי מנוחות. לא שביתת נשק, אלא שלום קר".
יוחננוף מביע דאגה בעיקר נוכח מצב בו יוחלט בעתיד הקרוב לחייב את גדות להתפצל ליחידות עצמאיות, באמצעות בעלים שונים, לטובת 1,400 לקוחותיה הנרתעים כיום מלהתלונן. "השאלה של ריכוזיות במשק איננה קלה ועומדת בפני עצמה. גדות מחזיקה את מאות לקוחותיה בצוואר. יש לה שליטה כמעט מוחלטת בתחום הכימיקלים, חומרים שאנשים נושמים, לובשים ואוכלים. צריך לשאול מדוע מרשה לעצמה רשות ההגבלים העסקיים להתעלם מהמונופול המחניק הזה".
מעמדה המונופוליסטי של גדות, רומז סמי יוחננוף, מסביר את היותה חברה מפסידה בשנים קודמות. "המחלה של מונופול היא התנהלות המתאפיינת בחוסר יעילות וניפוח הוצאות". את רווחיותה הגבוהה של גדות בשנתיים האחרונות, מייחס יוחננוף למלחמת המפרץ שגרמה לעלייה במחירי ההובלה והכימיקלים.
לדברי יוחננוף, בכוונתו להפליג מחרתיים ביאכטה הפרטית למספר חודשים. בתוצאות ההנפקה של גדות, מותר להניח, יתעדכן באמצעות האינטרנט.
אך סמלי הוא שהסכסוך בין האחים יוחננוף פרץ בעקבות הפלגה קודמת של סמי יוחננוף, שביקש לממש חלום ולפרוש לשנה מהעסקים, לטובת שייט תענוגות סביב העולם. עוד קודם לכן העביר את ניהול תשלובת גדות לידי משה, אותו הכניס כשותף לאחר ייסוד החברה.
בסוף שנת 78', כשחזר סמי ממסעו למשרדיה של גדות, גילה לטענתו, כי משה ניהל את העסקים שלא כהלכה. אז נזרע הסכסוך בין האחים. עסקי התשלובת היו אז בשפל. לאחר משבר הדלק של 73', שהביא לעליות חדות במחירי הכימיקלים, שבו המחירים וירדו. הלקוחות ניצלו את המחיר הנמוך למילוי המאגרים וגדות נותרה עם כושר הובלה ימי ללא שימוש. בשנת 79' נפגשו האחים באקפולקו להסדרת פירוק השותפות, וחתמו על הסכם לפיו ימכור סמי למשה את מניותיו תמורת כמה מיליוני דולרים. ימים ספורים לאחר מכן חזר בו סמי מהסכמתו בטענה, שהנתונים שנמסרו לו בדבר שווי הנכסים היו מוטעים.
במארס 85', לאחר סבב התדיינויות נוסף ברחבי תבל, פסק הבורר, פרופ' יעקב נאמן (שהחליף את עו"ד רוטנשטרייך), כי בנוסף לסכום שנקבע בהסכם אקפולקו, יקבל סמי יוחננוף 1.2 מיליון דולר נוספים. במקביל, חויב סמי לשלם למשה את הוצאות הבוררות בסך 4 מיליון דולר. בעיית מס שהתעוררה גרמה לאחים שלא ליישם את פסק הבורר.
בסופו של דבר, בשנת 90', הושג הסדר בתיווכם של עורכי הדין דן אבי יצחק ואמנון גולדנברג. נחתמו הסכמים חשאיים בפאריס ובציריך, המנסחים סופית את הפרדת הכוחות בין האחים. סכום הכסף שקיבל סמי יוחננוף תמורת מניותיו לא פורסם מעולם.