נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, דחה בסוף השבוע את הערעור על החלטת שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, סביונה רוטלוי, שלא לפסול את עצמה במשפט נגד זאב בשן. כתב האישום מייחס לבשן עבירות של קבלת דבר במירמה שיבוש הליכי משפט. בשן ביקש מרוטלוי לפסול את עצמה, בטענה שגילתה כנגדו דעה קדומה.
הבקשה התבססה בעיקרה על מכתב של מתמחה לשעבר של השופטת, שמאי ליבוביץ. המכתב מתאר אירועים והתבטאויות של רוטלוי בלשכתה, באירועים שונים ובאולם בית המשפט, אשר העידו לטענת ליבוביץ על משוא פנים מצידה.
ליבוביץ טען, כי רוטלוי פנתה למכר שלה, ד"ר לכלכלה, והציגה בפניו את גירסת ההגנה. לדבריו, חוות דעתו של המומחה הביאה את רוטלוי לגבש עמדה כנגד ההגנה.
עוד נאמר, כי רוטלוי גילתה לאורך ההליך כולו יחס עויין כלפי בשן. ליבוביץ טען, כי רוטלוי התבטאה בצורה שלילית כלפי בשן וההגנה בכלל, וכן, כי השופטת סיפרה לו על שיחה פרטית שקיימה עם פרקליטת המחוז, מרים רוזנטל, בה הודיעה רוזנטל, כי ההליכים בתיק יימשכו חודשיים בלבד.
בינואר השנה דחתה רוטלוי את בקשת הפסילה, תוך כדי שהיא מציינת, כי המכתב נובע מנקמנותו של ליבוביץ על הפסקת עבודתו בלשכתה. רוטלוי קובעת, כי תצהירו של ליבוביץ כולל שקרים סילופים ופרשנויות, ואין מקום לבסס עליו את בקשת הפסלות.
בא כוחו של בשן, עו"ד רם שמגר, עירער על ההחלטה לבית המשפט העליון. ברק מותח בפסק הדין ביקורת על מעשהו של ליבוביץ, ואומר, כי לרבים מהשופטים יש מתמחים שהם כלי עזר לשופט והוא נותן בהם אמון.
"מותר לשופט לשוחח על המשפט עם המתמחה ולגלות לו את עמדותיו הלכאוריות. לעיתים המתמחה משמש כאוזן קשבת לרעיונות השופט. לא פעם נחשף המתמחה לרעיונות 'אפויים למחצה'", כותב ברק.
הוא אומר, כי על המתמחה לסייע לשופט, ולשמור את שנודע לו בלשכת השופט בליבו פנימה. אלה הם יחסי האמון בין השופט למתמחה, ובלעדיהם לא תיתכן עבודת מתמחה בצד השופט. ברק מדגיש, כי מתמחה המוציא דברים שנאמרו בסוד הלשכה, מפר את האמון שנתן בו מאמנו, ובכך נכרת הענף עליו נשען מוסד המתמחים כולו.
ברק קובע, כי במקרה זה לא נוצר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לא פעם מביע השופט דעה באשר לסיכויי המשפט, אך אם דעה זו היא לכאורית והשופט שומר על פתיחות - אין בעצם הבעת הדעה כדי לפסול את השופט.
לגבי ההתייעצות הפרטית עם הידיד המומחה לכלכלה, קיבל ברק את עמדת רוטלוי, לפיה היתה זו שיחת אקראי בנסיבות חברתיות, ושיחה זו לא גרמה לה לגבש דעה כלשהי. גם לגבי השיחה עם רוזנטל קיבל ברק את עמדתה של רוטלוי, לפיה שיחה זו לא התקיימה, מה גם שרוזנטל הכחישה את קיומה.
עוד קובע ברק, כי התבטאויותיה של רוטלוי בלשכתה אינן מעידות על דעה קדומה כנגד בשן. "טבעי הוא, כי עם התפתחות המשפט, מתפתחת במקביל אצל השופטת עמדה פנימית ביחס לדברי העדים ולעמדות הצדדים.
"התפתחות המשפט משתקפת במחשבות השופטת, תוך שהיא נוקטת עמדה פנימית כלפי האירועים, אך אין בכך כדי לפסול אותה, גם אם היא נותנת לזה ביטוי חיצוני. כל שנדרש הוא, שההתרשמויות והעמדות הללו יהיו בעלות אופי לכאורי בלבד, ודעתה של השופטת תמשיך להיות פתוחה לאפשרות של בחינה מחודשת ושינויים". (ע.פ 344/99)