הפקת המחול, "מתרחצות", הולכת להיות שידוך מעניין מאוד בין הבמאית רות קנר ללהקת המחול הבכירה בישראל, בת שבע. מה שעשוי בעתיד לקרב את בת שבע לז'אנר התיאטרון.
קנר היא במאית צעירה ומעניינת שפועלת היום בארץ ובעולם (מאחוריה "גילוי אליהו" על פי סיפרו של ס. יזהר על מלחמת יום הכיפורים) בסגנון ייחודי של תיאטרון סיפור שמשלב תנועה והמצאה מתמדת. הפעם היא גם כתבה את הסיפור בעצמה. "הטקסטים וההתנהגויות של האנשים הם משהו שאספתי מהחיים. התבוננתי בשנים האחרונות בסיפורים של אנשים, גם בשדות תעופה בטוקיו ובניו-יורק, אבל בעיקר בישראל".
* וכתבת כל מה שראית מיד?
"תיעדתי פגישות של אנשים, וכל מיני דברים נסתרים שנחשפים בפגישות כאלה. כשאנשים מדברים הם מנסים להשיג מטרות אישיות, צריך לחשוף את זה מתחת למילים, שם רוחשים המאבקים".
* מאבקים על מה?
"מאבקים על דברים לכאורה קטנים. בעיקר על ערך. מה הערך שלי לעומת שלך. לכל אחד יש צורך להגדיר במה הוא טוב כדי שתהיה לו איזו נישה. או מאבקים על קירבה ושליטה, עם המון ואריאציות עד שכל הרחשים החיצונים משתתקים לרגע אחד, הכל נושר ונשאר איזה רגע של אמת בין אדם לבין עצמו. אז גם רואים שהבן אדם הוא ילד קטן, ואיפה שאנחנו רגישים אנחנו יוצרים שריונים. אחד יכול להיות חכם באופן מיוחד כדי לגונן על רגישותו, שני יכול להיות בהמה ולהתחספס מול אנשים".
* שוב יוצאים למלחמה, לא הספיקה "גילוי אליהו"?
"'גילוי אליהו' הייתה עולם מלחמתי-גברי, הרבה ברזלים ואש וחיילים. כאן זה אותו הדבר רק בצד הנשי".
ב"גילוי אליהו" בנתה קנר אופני ייצוג חדשים של מלחמה בתיאטרון. היא עושה זאת דרך דיאלוגים, סאונד ומרחב, פעולות לא צפויות, שימוש הזוי באביזרים. המופע פירק את המיתוס המוכר של סיפורי הקרבות, להתנהגות אנושית סבירה במצבי מלחמה.
* מופע של נשים מתרחצות, זה כמו פיפ שואו במכון?
"כשיש מלתחות של בנות, מגע עם גוף ועם מים, בוודאי שיהיה מופע ארוטי. גוף יהיה תמיד ארוטי, במובן הרחב של המילה. הצעירה בהרכב השחקניות והרקדניות היא בת 18, והמבוגרת בת מעל חמישים, אז זו ארוטיקה לכל מיני גילים וסיטואציות. בסיטואציה בה האנשים הם מאותו מין, כשיש הרבה מאותו הדבר, זה מחזק את כולם בתחושת הנשיות או הגבריות".
אני נזכר בסצנה שקנר העמידה בהפקה קודמת שלה, "סיפורי רצח". הבנות, הפכו פתאום לחבורת שחקניות מסרט כחול גרמני, או ב"גילוי אליהו" כשהאוטו האזרחי שלקח את החיילים טרמפ היה בנוי משחקנים, כולל פנטומימה של פתיחת חלון והוצאת יד החוצה באופן ראוותני. כזו היא קנר: מקפידה עד הפרט הכי קטן, עד לראי האיפור הקטן שהחיילת שולפת באמצע כל האבק מסביב.
"אין פה עלילה", היא אומרת. "במקום זה המופע שם דגש על ארגון הזמן, כי יש משהו בבמה שמחייב ציר זמן לתפזורת. אירגנתי את זה לתמונות של 11 דקות שהולכות ומתקצרות, עד הדקה האחרונה בסוף. כמו בחיים, בסוף מגיעים האחרונה". *
* "מתרחצות", החל מה- 24.12 בסוזן דלל.