הפרסום המיועד של המכרז למכירת גרעין השליטה, 26%-51%, בבנק דיסקונט משחרר אי-שקט במערכת הבנקאים. האפשרות, שדיסקונט יימכר לגורם בנקאי, או לבעל הון בינלאומי, מאיימת בעיקר וקודם-כל על שני הבנקים הגדולים, בנק לאומי ובנק הפועלים.
גליה מאור מכאן ושלמה נחמה משם, לא רוצים תחרות בשוק. הם נהנים מהדואופול, הוא מביא לתוצאות עסקיות מופלאות בימי מיתון כבד, מוביל לדיבידנדים, לבונוסים ולהעלאות שכר. הם יעשו הכל כדי לשמור על השליטה במדינה.
מאוימים אחרים הם: אריה מינטקביץ' וגיורא עופר, יו"ר ומנכ"ל דיסקונט. אמנם בעלים פרטיים ישלמו שכר גבוה בהרבה, ולחלופין אם יוותרו על שירותיהם הם יעשו זאת בלוויית מצנח-זהב מצופה ביהלומים, אבל זה יהיה קשה, שונה. יותר בטוח, שהחיים יישארו כמות שהם.
זהו הרקע לשתי התפתחויות של הזמן האחרון, יותר נכון העלאה מהאוב של שני רעיונות ותיקים: חזרה לדיבורים על חלוקת אופציות למניות הבנקים שבבעלות המדינה לכלל האומה; וחזרה לרעיון לגיבוש גוף בנקאי שלישי גדול, שיוכל להכניס תחרות למערכת הריכוזית, במיוחד של מרווחים ושל אשראי למשקי-בית ולעסקים קטנים ובינוניים. נציין מיד, כי מדובר ברעיונות נכונים ומצוינים, אבל לא עכשיו. לא כאשר יש אפשרות למכירת גרעין שליטה בדיסקונט, לא כאשר נפתחה איזושהי אפשרות שהגוף השלישי יהיה פרטי וימומן מכספים פרטיים.
את שני הרעיונות הללו זרע מינטקביץ' בסיבובי הקריירה הקודמים שלו, במשרד האוצר וברשות ניירות ערך. היום, כיו"ר בנק דיסקונט, הוא יכול ליהנות מהם, יחד עם חבריו מנהלי הבנקים, מאור, איתן רף, שלמה נחמה, צבי זיו. מין חונטה ישראלית שכזו. בעוד שמינטקביץ' מתכוון באמת למיזוג, ולו רק מפני שזו הדרך הבטוחה שלו לחזור לקידמת הזירה ולהתחרות בשוק האשראי של הבנקים הגדולים, הרי שאנשי הפועלים ולאומי, תומכים בזה רק לכאורה: קודם נהרוג את המכרז על דיסקונט, אחר-כך נחסל גם את המיזוג.
תרנגולת שטרם בקעה
כך שלהחייאת שני הרעיונות הללו במועד זה, תוצאה-מטרה אחת: שהמכרז על מכירת בנק דיסקונט ישוב וישקע. ואכן, ביום פרסום הכוונה לחזור לתוכנית האופציות, לפני זמן מה, החלו מניות לאומי ודיסקונט את יום המסחר בירידה, והטלפונים בלשכות שר האוצר, משרד ראש הממשלה ונכסים מ.י, לא פסקו לצלצל. על הקו היו מועמדים, שליחיהם ונציגיהם של אלה שמתכוונים, נכון להיום להתמודד במכרז על דיסקונט. זו הייתה הסיבה העיקרית לכך, ששעות ספורות אחרי הפרסום מיהר נתניהו וממיטת חולי השפעת, הוא פירסם הבהרה שלפיה מדובר בתרנגולת שטרם בקעה, או משהו כזה. האוצר עשה את זה, למרות שהבהרת-דובר זו הביכה ופגעה במישרין בחשב הכללי ירון זליכה. בכל מקרה, כך בהבהרה, אין מדובר כלל על מניות דיסקונט, שגרעין השליטה בו עומד למכירה.
המסלול השני לחיסול המכרז, שבו פעילים כמה מהבנקאים הגדולים ושליחיהם באוצר, במשרד ראש הממשלה וגם בוועדת הכספים בכנסת, הוא חזרה לגיבוש גוף בנקאי שלישי. נשוב ונציין: רעיון נכון וחשוב. אבל רק אחרי שימוצה סיבוב המכירה הנוכחי, ושנדע בוודאות אם יש או אין קונה, במחיר סביר, לדיסקונט.
שישה מועמדים יש לרכישת דיסקונט, אומר נתניהו. אם יישארו בסוף שני מתמודדים רציניים, אז נתניהו שיחק אותה בגדול, מה שלא אומר כלום לגבי ההכרעה הסופית, שתבוא במצב המהיר והטוב אולי בסוף השנה.
אם המכרז לא יתממש או המכירה לא תתבצע, חובה על כל גוררי הרגליים למיניהם - ובראשם המפקח על הבנקים, יואב להמן; החשב הכללי ירון זליכה; הממונה על ההגבלים העיסקיים, דרור שטרום; ויו"ר נכסים מ.י, מיכל עבאדי, להתיישב ולקבל החלטות ברורות ומלומדות, לקבל את ברכת הדרג הפוליטי ולהתחיל לבצע.
ריכוזיות ממארת של דואופול
קודם כל צריך להחליט מה לעשות עם דיסקונט, בנק בבעלות המדינה, שעמד בפני פשיטת רגל ויצא ממנה. זה אומר, לרדת מהחלטתה לשמור על בעלות של יותר מ-50% (שנבעה מהכוונה למכור גרעין שליטה מלא), להתחיל למכור חבילות בבורסה ובמקביל לאפשר להנהלת הבנק להחליט אם למכור נכסים של הבנק. בתוך כך לקיים את הדיון לגיבוש גוף בנקאי שלישי גדול, כדי לחסל מעט מן הריכוזיות הממארת של הדואופול.
הרעיון הבסיסי מדבר על מיזוג בין דיסקונט, מרכנתיל (חברה-בת של דיסקונט) והבנק הבינלאומי (שבו מחזיק דיסקונט ב-26.4%) ורצוי גם בנק איגוד. לחלופין, במקום הבינלאומי מוזכר בנק המזרחי.
בחודשים האחרונים שבו דירקטורים בנכסים מ.י, וקיימו דיונים תיאורטיים בנושא. "נגיד, שהמכירה לא תצלח, נגיד שתתקבל החלטה על מיזוג דיסקונט, איך נעשה את זה ועל מי נשקיע אנרגיה. על מיזוג אפשרי עם המזרחי או הבינלאומי".
לכאורה, הסכסוכים בין משפחות הבעלים בהמזרחי, ורטהיים ועופר, והרצון המשותף לפרק את הזוגיות יכולים היו להיות מגש הכסף למיזוג המיוחל עם דיסקונט. אבל לא. קודם כל הסכסוכים האלה ממאיסים את הבנק על מי שאמור לעמוד מולו. שנית, המדינה לא רוצה לקנות בנק. כלומר, לקנות את מניות השליטה בהמזרחי.
הדעה הרווחת באוצר ובנכסים מ.י היא, כי יש להגיע לזה שגוף בנקאי קיים, נגיד (רצוי) צדיק בינו והבינלאומי, יגבש קבוצה שתגיע לגרעין שליטה של 26% בדיסקונט, (שמחזיק 26.4% בבינלאומי) וימזג את שני הבנקים הללו לגוף בנקאי שלישי ומתחרה. ישנן הערכות, כי כדי לאפשר את המהלך הזה התקבלה ההחלטה להציע במכרז אפשרות של גרעין שליטה של 26% (עד 51%). אם כי ההערכה היא, שאם אכן יחליט בינו לתת ידיו בדיסקונט, הוא ירצה לרכוש יותר. בכל מקרה, המוכרים נחושים קודם כל למצות את המכרז למכירת גרעין השליטה, ואחר-כך נראה.