"בדומה למדינות אירופה, גם ישראל צריכה להתחיל לטפל במים המופקים מאקוויפר החוף בשל חשש הולך וגובר לזיהומם", כך קובע ראש אגף מים ונחלים במשרד לאיכות הסביבה, דר` ישעיהו בר-אור.
לדברי בר-אור, ניתן לבצע את הטיפול - סינון המים, הרחקת מזהמים, הרחקת מתכות כבדות, באמצעות טכנולוגית מדף זמינות הידועות ומקובלות במדינות רבות בעולם.
לדבריו, טיפול מקדים זה יוכל לחסוך כסף רב לציבור ויהפוך למיותר קניית מתקנים ביתיים להשבחת מים, ואת השימוש הגובר והולך במים מינרליים.
להערכת בר-אור, עלות המים המטופלים תהיה יקרה בעשרות אגורות בלבד מעלות המים הרגילים - הרבה פחות ממה שמשלם הציבור בעבור המים המינרליים שהוא רוכש.
בר-אור מדגיש, שהגיע הזמן שמקבלי ההחלטות בתחום משק המים, יבינו שיש לדבר על איכות המים, וכי הגיע העת שהרשויות, ובהם גם המשרד לאיכות הסביבה, יפעלו בצורה רצינית יותר בנושא.
לדברי בר-אור, בישראל מוקדי זיהום רבים, ביניהם מפעלים, מזבלות פירטיות שטרם הוסדרו, משחטות ועוד. השפכים שמיצרים האתרים זורמים בנחלים, מחלחלים למי התהום, והמהווים את הסיבה העיקרית לזיהום.
בין מוקדי הזיהום הרבים מונה בר-אור את מזבלת בקעה וג`ת, שהרשויות מסרבות לסגור אותה. מוקד זיהום נוסף נובע מהיישוב מועאוויה. היישוב, שעד לאחרונה הזרים את שפכיו לבורות ספיגה, הקים מערכת איסוף לשפכים, אך במקום להתחבר למתקן טיהור, מזרים הישוב את שפכיו לנחל ברקן שמימיו מוחדרים לקרקע ליד קיסריה. התוצאה היא שבמקום שמי התהום יועשרו במים נקיים, מוחדרים אליהם מי ביוב, אמר.
מוקד זיהום נוסף הוא נחל סכר, הזורם מאיזור רמת-חובב, לנחל באר-שבע, משם לנחל הבשור, ומגיע עד לצפון עזה. במשך שנים הזרימה המועצה התעשייתית רמת-חובב שפכים לנחלים אלה. השפכים מכילים חומרים כימיים שונים המהווים סכנה מוחשית לאיכות המים המגיעים ליישובי צפון עזה.
בשנים האחרונות, ולאחר שהתגלה הזיהום, הוטל על המועצה לבצע פרויקט, שטרם הושלם, להערכת היקפו. לדברי בר-אור, טרם הוכח שהזיהום אכן הגיע לאיזור עזה, אך מסקנות ביניים מוכיחות שקיים סיכוי רב לכך. רק המשך המחקר יכול לשלול עובדה זו, הוסיף.
זיהום נוסף שמטריד את המשרד לאיכות הסביבה הוא זה הנובע מהחזיריות בעילבון, המזהמות את נחל אבליים. לדברי בר-אור, המשרד לאיכות הסביבה נכשל מזה 14 שנה לסגור את החזיריות, המהוות איום משמעותי לא רק למי התהום, אלא גם לצינור מקורות הזורם בנחל.
לדבריו, במקרה של פגיעה בצינור וחלחול שפכים לתוכו, עלול להיגרם זיהום בסדר גודל ענק. בנוסף, תושבי האיזור ובראשם תושבי עילבון, מתלוננים במשך שנים על מפגעי ריח וזיהום רבים.
בר-אור מדגיש, שהפתרון היחיד הוא סגירת החזיריות, שכן גם הקמת מתקנים לטיהור שפכים לא תוכל לפתור את הבעיה - ריכוז המזהמים של החזיריות גדול הרבה יותר מזה שמסוגל לשאת מכון לטיהור שפכים. לדבריו, האיזור שהוא רגיש מאוד מבחינה סביבתית לא מסוגל לשאת ענף כלכלי מסוג זה.
בר-אור מדגיש, שבעבר ניסה המשרד לאיכות הסביבה לפעול נגד בעלי החזיריות, אך לדבריו, הם אינם משתפים פעולה ומעדיפים לשלם קנסות לבתי המשפט מאשר לסגור מפעל כה רווחי.
לדברי בר-אור, בעבר הועלו רעיונות שונים, ביניהם החרמת 130 אלף החזירים, אך הדבר לא בוצע.
לדעת בר-אור, הפתרון היחיד הוא צמצום פעולת החזיריות, עד לסגירתן הסופית. לאחר מכן יוכלו בעלי החזיריות לחפש אתר אחר בו יוכלו לפתוח עסק זה כחוק, ובהתאם לדרישות המשרד לאיכות הסביבה, אמר.
מנתוני המשרד לאיכות הסביבה עולה שב-2001-2003 נפתחו 163 תיקי תביעה על עבירות של זיהום מים עיליים וזיהום מי תהום. 29 תביעות הוגשו נגד רשויות מקומיות, 98 תביעות הוגשו נגד מפעלי תעשייה ותחנות דלק, ו-31 תביעות הוגשו נגד חקלאים. בתקופה זו התקבלו 102 פסקי דין בסכום כולל של 8.7 מיליון שקל. לדעת בר-אור, אמנם מדובר בסכומים לא מבוטלים, אך אין ספק שהחמרת הענישה תביא להרתעה גדולה הרבה יותר.
בר-אור מדגיש שלאור ריבוי המזהמים, מניעת זיהום מים הוא אחד הנושאים המרכזיים העומדים על סדר יומו של המשרד לאיכות הסביבה. האכיפה כוללת הטלת חובה על הרשויות להקים מכונים לטיהור שפכים, שדרוג מכונים קיימים או מניעת זיהומים ממפעלים ומתחנות דלק, אמר.
לדבריו, קיים הכרח להפחית לא רק את מספר המזהמים, אלא את כמות הזיהום באמצעות אכיפת החוק על יישובים קטנים וגדולים, רפתות, אווזיות, לולים ומפעלי תעשייה.
נציבות המים מסרה, כי מוטב שהמשרד לאיכות הסביבה יתמקד במוטל עליו - מניעת זיהום, וכך ניתן יהיה לחסוך את האמצעים לשיפור איכות המים.