לפני שנה היו טומי לפיד ו"שינוי" ההפתעה הגדולה של הבחירות. שינוי גרפה את כל הקופה, והפכה למפלגה השלישית בגודלה בישראל, מרחק ארבעה מנדטים בלבד ממפלגת העבודה המתרסקת.
כשנשאל שר המשפטים לפיד בעבר אם הוא רוצה להיות ראש ממשלה, הוא לא לגמרי הכחיש. לפיד עושה הכל כדי לבלבל את היוצרות במערכת הפוליטית, ולזכות בעוד קלף אחד. מבחינתו, ומבחינת לא מעט אנשים בשינוי, להפוך למפלגה השניה בגודלה בישראל זה כבר לא חלום רטוב בלבד.
המהלך הפוליטי של השבועות האחרונים בו משתעשע לפיד, הוא יצירת בלבול טוטאלי במפלגת העבודה. לפיד רואה את ההתלבטויות שיש בעבודה סביב נושא ממשלת האחדות, שומע את ההערכות לפיהן אברום בורג עלול לעזוב ל"יחד" אם העבודה תיכנס לממשלת אחדות, ומבין שהוא יכול להרוויח מהסיטואציה.
"אני לא רוצה להציג תסריט מדוייק", אמר לפיד בראיון ל-ynet, "אבל אני יכול לראות סיטואציה כזו שבה חלק מהעבודה תרצה להצטרף לממשלה וחלק לא, וזה יכול להוביל למצב של התפרקות מפלגת העבודה ומעבר אנשים לשינוי. אני לא אומר שזה יקרה בוודאות, אבל זאת אופציה שאני לוקח בחשבון".
לפיד טוען כי בשבועות האחרונים הוא אינו מסתמך רק על ההערכות הפרטיות שלו, אלא מנהל גם שיחות עם אנשי מפלגת העבודה, אותה הוא לא שוכח לעקוץ בכל משפט כמעט. "כרגע קשה לדבר על מפלגת העבודה, כי הדבר היחיד שם זה פרס שמשמש כשלט כיסוי", הוא אומר. "מלבד זה אין שם ממש מפלגה. יש אנשים, שלא ממש מתפקדים כמפלגה. עם אחדים מהם ניהלתי שיחות מסדרון על יצירת מפלגת מרכז חזקה שחוט השדרה שלה זה שינוי, שהיא מפלגת מרכז קלאסית, לא כמו העבודה".
לפיד טוען כי "אף אחד מהעבודה לא בא לבקש מקום בסיעה שלי - ולא ניהלתי משא ומתן בעניין", אבל מדגיש: "הנושא לא נדחה על הסף".
השמות שמציג לפיד כפרטנרים אפשריים לאותה מפלגת מרכז חדשה מעניינים: הוא מדבר על אפרים סנה, על בנימין בן אליעזר, על יצחק הרצוג, על מתן וילנאי ועל בייגה שוחט אנשים שעמדותיהם נעות בין השמאל לימין, ואפשר לכנות אותן מרכז.
"הוא מנסה ליצור ספין, לייצור רושם שמפלגת העבודה מתפרקת", אומר אחד מחברי הכנסת של העבודה, שזכה ל"שיחת מסדרון" עם לפיד. "הוא ניגש אליי במליאת הכנסת, ושאל: נו, המפלגה שלכם מתפרקת? הוא מת שנכנס לממשלה, אבל בינתיים, בגלל המצב, הוא זורע ערפל. כל הדיבור שלו מלא ציניות וסרקזם, והוא מנסה לפגוע במפלגת העבודה. קודם שייבדוק מה קורה אצלו, לפני שהוא בא לאחרים".
אם בודקים מה קרה בשינוי בשנה האחרונה, אפשר למצוא בעיקר הרבה תרעומת ולא מעט תסכול. חברי הכנסת של הסיעה, בעיקר החדשים, שעוד מאמינים כי באידיאולוגיה אפשר להזיז דברים, לא תמיד מוכנים לקבל את התכתיבים החד משמעיים של לפיד, ואת הישיבה הבלתי מתפשרת בממשלתו של אריאל שרון. אבל זה לא מפריע גם להם, לאותם חברי כנסת מתרעמים, לשמור על השקט ברוב הזמן, וללכת אחרי המנהיג הבלתי מעורער של המפלגה, גם אם מאחורי גבו הם מאשימים אותו לעתים בדיקטטורה.