פני ימים מספר קראתי בעיתון על תוכנית חדשה למניעת ההצפה של מלונות ים המלח. לפי הידיעה, שר התיירות בני אלון יציג בקרוב לקבינט הכלכלי הצעת החלטה להצלת המלונות, וזאת בבניית סוללה מחמי זוהר בדרום עד עין בוקק בצפון, במרחק 300 מטרים מהחוף. הסוללה תיצור לגונה מול המלונות והיא תפתור את בעיית ההצפה, המסכנת את מלונות עין בוקק וחמי זוהר הבנויים לאורך חלקו הדרומי של ים המלח לשעבר, שמפעלי ים המלח הפכו אותו לבריכת האידוי מס' 5. המלחים ששוקעים בבריכה מעלים בהתמדה את מפלס הקרקעית ומסכנים את המלונות.
משום מה, התוכנית החדשה הזו נראתה לי מוכרת מאיזה מקום. פשפשתי ופשפשתי בזיכרוני ובמדפי התיקים שלי, ומצאתי מסמך בשם "הכלכליות של פיתוח דרום ים המלח", שהוגש לפני 15 שנה בדיוק לאדריכל למנהלת פיתוח התיירות בנגב, וחתומים עליו זאב ברקאי ו...יצחק טישלר.
כידוע לכל מי שעבר שם, חלקו הדרומי של ים המלח נעלם מזמן והפך לבריכה, שממנה מתאדים המים, נשאבים המינרלים שכדאי לעבד ולשווק, ושוקעים יתר המלחים, בקצב שמכריח את מפעלי ים המלח להגביה מפעם לפעם את הסוללה המנתקת את הים שהפך לבריכה מהים שנותר עדיין מצפון לה - עד שגם הוא ייעלם עקב חיסול נהר הירדן. העובדה שעין בוקק וחמי זוהר יוצפו במרוצת הזמן עקב עליית מפלס הקרקעית ועמו מפלס המים בבריכה מס' 5, הוזכרה לראשונה בפומבי בתוכנית פיתוח חבל ים המלח, שהוזמנה בשנת 1979 בידי המועצה האזורית תמר, הוכנה בידי האדריכלים טומי לייטרסדורף וספי גולדנברג והושלמה בידי החברה לתכנון מ.ד.י.
במדינה שאין חושבים בה על המחר, טבעי שלא חשבו מיד על העתיד לקרות כעבור חצי יובל שנים. ועם זאת, עשר שנים אחרי שהוכנה התוכנית הנ"ל, נתגלו בשטח סימנים המעידים על ההצפה הצפויה. ואכן, בראשית 1989 נזעקה החברה לפיתוח חוף ים המלח, ולא רק נזעקה אלא שקיימה ב-19.3.89 ישיבה לשם עיון בתוכנית הלגונות שהגישו לה, לפי הזמנתה, זאב ברקאי ויצחק טישלר. טומי לייטרסדורף, שהיה אז יו"ר המנהלה לפיתוח התיירות בנגב, סיכם את הישיבה במתן אור ירוק להפיכת התוכנית לפרויקט אופרטיבי. ואמנם, לא עברו עוד 15 שנה והגלגל שוב הומצא.
חשוב לציין, שעורכי התוכנית ניחשו כבר ב-1989 שלמדינה לא יהיה כסף בשנת 2004, ולכן הם הציעו את הקמת הסוללות בדרך שתבטיח לא רק הוצאות אלא גם הכנסות. בהקשר זה צריך להסביר למה מדובר על "סוללות" בלשון רבים. הסיבה לכך פשוטה: בין עין בוקק לחמי זוהר המרחק הוא 4-3 קילומטרים, והוא תלוי במדויק בנקודות המסומנות כקצות האיזור. לכן, אפשר לדבר על לגונה אחת ואפשר לדבר על שתי לגונות - האחת להצלת מלונות עין בוקק, והשנייה להצלת מלונות חמי זוהר. יש לציין עוד, שהצפת המלונות צפויה לא רק מלמעלה, מעליית מפלס המים עקב עליית מפלס הקרקעית, אלא גם מלמטה. הוברר כבר, ששקיעת המלחים קרוב לחוף מביאה לחלחול כלפי מעלה של מי התהום ביבשה, כלומר מתחת לבתי המלון.
חישוביהם הכספיים של עורכי התוכנית התיישנו כמובן בחמש עשרה השנים שחלפו מאז שעלה רעיון הלגונה. אבל העקרונות המצדיקים את יצירת הלגונה או הלגונות לא התיישנו. להיפך, ככל שהמבט מן המלונות מזרחה, אל הבריכה מס' 5, משובב את העין פחות ופחות בגלל גושי המלח הלבנים, יש להבטיח למוסדות אלה כוח משיכה שיכולה לספק לגונה צלולה. ואין זה הכל. המתכננים הציעו לנצל את הסוללה ליצירת אטרקציות שיגבירו את כוח המשיכה של האזור ויהוו משאבה לכספי הנופשים, שייהנו ממוקדי בילוי מגוונים הודות לפעולת האיגום - בין אם תהיה זו לגונה אחת לאורך כל אזור המלונות ובין אם תהיינה לגונות נפרדות לחמי זוהר ולעין בוקק.
האטרקציה הראשונה תהיה הנוף. היום רואים מן המלונות את המראה הלא-משובב הנשקף ממזרח. אבל מי שיטייל על הסוללה יוכל להתבונן מערבה ולראות את הנוף ההררי והמצוקי היורד אל ים המלח.
בכמה נקודות לאורך הסוללה אפשר יהיה להרחיב אותה וליצור בה "חצאי איים" שעליהם אפשר יהיה להקים בתי קפה, מסעדות ואפילו רצפת דיסקו, שעליה אפשר יהיה לקפץ ולנגן בלי להפריע את מנוחת השכנים הלנים ממול, בבתי המלון. לא תהיה בעיה לסדר שם משטחי החלקה על גלגליות ומשטחי שיזוף ואפילו שיזוף מבודד על "חצאי איים" שיפנו מזרחה ולא מערבה. ברור שאפשר יהיה לנצל גם הלגונה עצמה לשחייה ולשיט בסירות קטנות.
בקצרה, יתכן מאוד שהאטרקציות הישירות וההגברה העקיפה של כוח המשיכה האיזורי יכסו את עלויות ההקמה של הלגונה, אחזקת הסוללה והסילוק השיטתי של המלח המצטבר על הקרקעית.