לפני שנתיים, בגיל 90, אמר האדריכל פרופ' אל מנספלד, שהוא מתחיל להאמין שיש אלוהים. זה היה כשהתקבלה ההחלטה לבטל את התוכנית להרחבת מוזיאון ישראל בירושלים, על פי תוכנית של האדריכל האמריקני ג'יימס פריד. מוזיאון ישראל היה הפרויקט המזוהה ביותר עם האדריכל הוותיק, בעבורו זכה בשנת 1966 בפרס ישראל, יחד עם האדריכלית דורה גד.
מנספלד התנגד נחרצות לתוספת, שתפגע באופיו של המוזיאון. במשך 25 שנים שקד על הקמת המוזיאון והרחבתו מ-8,000 מ"ר בתחילת הדרך ל-80 אלף מ"ר כיום, בשיטת תכנון שפיתח, הנקראת "המערכת הדינמית הפתוחה". המבנים המרובעים, המודרניים, המשתלבים בקווי המתאר של גבעת המוזיאון כעיטורים בנוף, הם שזיכו אותו בתהילת עולם.
מנספלד נולד בשנת 1912 בסנט פטרבורג שברוסיה. הוא עקר עם משפחתו לברלין בעקבות עבודתו של אביו, ושם החל ב-1931 בלימודי אדריכלות, לאחר שבנעוריו הצטיין בציור וברישום. מהאוניברסיטה בברלין ברח בשנת 1933 לפאריס, בעוד הוריו ואחיו הצעיר הגיעו לפלשתינה. מנספלד המשיך את לימודיו ב-Ecole Special D'Architecture. הוא היה תלמידו הבולט של אדריכל אוגוסט פרה (August Perret), ממציא הבנייה בבטון, והושפע ממנו במיוחד.
ב-1935 הגיע לחופשת קיץ אצל הוריו בתל אביב - ונשאר. לאחר שבוע עבודה אחד על תכנון "יריד המזרח" הציעו לשלש את משכורתו. כעבור שנה עבר לחיפה ופתח משרד עצמאי, שם עבד עד לפני תשע שנים.
מנספלד נחשב לאחד האדריכלים החשובים והמשפיעים בישראל. הוא לימד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון כמעט ארבעים שנה, משנת 1949, ב-1956-1954 היה דיקן הפקולטה ובשנים 1966-1964 היה יו"ר אגודת האדריכלים.
מנספלד תכנן ובנה אלפי בניינים, בתי כנסת ומוסדות ציבור, ביניהם מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה, האודיטוריום בחיפה, בעבורו קיבל את פרס יוחנן רטנר, בית אבא חושי ובית צים, בית צרפת באוניברסיטה העברית בירושלים, עשרות בתי תרבות וחדרי אוכל בקיבוצים, בניין המינהלה והספריה של "יד ושם" בירושלים, ומאות בנייני מגורים צנועים בקיבוצים ובערים. את פרס רכטר קיבל עבור בתי שכונת סטלה מאריס בחיפה.
מנספלד היה חבר האקדמיה הצרפתית לאדריכלות והאקדמיה לאמנויות בברלין. הוא פרסם עשרות מאמרים, הציג תערוכות והרצה ברחבי העולם. את סיוריו בעולם הנציח במצלמה קטנה ופשוטה ובאלפי רישומי-עט מדוייקים ועשירים בפרטים.
את האני מאמין שלו, אותו ניסח בהדרגה משך השנים, הגשים בעבודותיו ובהוראה. "אני מאמין", כתב מנספלד, "באחריותו של האדריכל כלפי החברה שהיא 'לקוחו הסופי'. אני מאמין באדריכלות של פשטות, בהירות וטוהר. שקביעות וארעיות משלימות זו את זו ושהסדר המרחבי צריך להיות פתוח להשלמה ולהרחבה. שאדריכלות איננה מוסיקה קפואה".
הוא שלט ב-5 שפות, אותן למד על בוריין כאוטודידקט. עם אשתו בלה התגורר עד יומו האחרון בבית אותו תכנן בשנות ה-50, במרכז הכרמל. לפני שנתיים נערכה בחיפה, לכבוד יום הולדתו ה-90 , תערוכה רטרוספקטיבית של מבחר מיצירותיו האדריכליות, תמונות שצייר, רישומים וצילומים. באותה שנה זכה לקבל את אות יקיר עמותת האדריכלים הישראלית ואות יקיר חיפה.
חלק מהפרויקטים שהוצגו בתערוכה לא מומשו מעולם, על אף שזכו בפרסים, חלקם מסיבות טרגיות, כמו פרויקט "המרכז הבין-דתי בסיני", שנגנז עם רצח המזמין, הנשיא אנואר סאדאת, ופרויקט המוזוליאום בבורמה, שנגנז עם הסתלקותו מהשלטון של המזמין - נשיא בורמה אונג סן, מייסד בורמה החופשית.
מנספלד נשאר תמיד נאמן למשנתו של לה קורבוזייה: "הסגנונות הם שקר... ללא תוכנית טובה, דבר אינו קיים. הכל שביר ורעוע, הכל עני, אפילו מתחת לבליל השפע".
אל מנספלד הלך לעולמו בשבוע שעבר, בגיל 92, ונטמן בעירו בחיפה. השאיר אחריו רעיה, בלה, ושני בנים, אדריכל מיקי מנספלד וגאוגרף ד"ר יואל מנספלד, וארבעה נכדים.