כתב-היד של הרומן האוטוביוגרפי של שמחה גוטרמן נתגלה באקראי ב-1960 בידי ס' שצ'ישאק בפולין, במהלך שיפוצים שעשה בביתו. כשנעקרה אחת מקורות-העץ ברצפה, גילה תחתיה בקבוק פקוק בשעווה שהכיל פיסות-נייר באותיות עבריות. הוא שיער שהבקבוק ותכולתו שייכים למשפחה היהודית שהתגוררה בביתו בתקופת המלחמה. שנים חיכה שמישהו מבני-המשפחה יבוא לדרוש את הבקבוק, אך הקשר עמם, שנמשך גם אחרי שעלו לישראל, אבד. לפני מותו הפקיד שצ'ישאק את הבקבוק בידי כלתו. כעבור כשלושים שנה נתגלה תוכנו.
היה זה כתב-יד של רומן לא גמור ביידיש שכתב אבי-המשפחה שמחה גוטרמן על חיי היהודים בעירו פלוצק, אחת הקהילות העתיקות בפולין. גוטרמן תיאר בו דמויות לא בדויות, ואת הווי חייהן ערב המלחמה, בשנות האימה אחרי כיבוש פולין בידי הגרמנים ועד גירוש היהודים למחנות המוות.
שמעו של כתב-היד ומחברו הגיעו לידיעתה של ניקול לפייר, חוקרת תרבות צרפתייה, מחברת הספר "שתיקת הזיכרון", המבוסס על מחקר שערכה על תולדות יהודי פלוצק. לפייר התחקתה אחרי כתב-היד, פענחה אותו בסיוע מומחים, שבעקבותיהם הגיעה גם לישראל. כאן פגשה את בנו של המחבר, יעקב גוטרמן, וראיינה אותו לצורך המחקר שערכה. בשובה לפריס תרגמה את הרומן שבבקבוק לצרפתית, הוסיפה עליו את פרי מחקרה, ופרסמה את שניהם בכרך אחד, "שמחה גוטרמן - הספר שנמצא", בהוצאת "פלון" היוקרתית (2000). הספר זכה לביקורות נלהבות, ביניהן של ברנאר פיבו האגדי, וכבר באותה שנה תורגם לגרמנית, להולנדית ולאיטלקית. מבקרים השוו את כתיבתו של גוטרמן לזו של בשביס זינגר.
עכשיו הספר רואה אור בגרסה עברית של משה גל, בשם הנדוש במקצת "עלים מן האש". את השם בחר בנו של המחבר, יעקב גוטרמן, שגם ערך את הספר, הוסיף לו איורים וכן מבוא ואחרית-דבר רחבי-היקף, שבהם סקר את תולדות משפחת גוטרמן לדורותיה.
שמחה גוטרמן נולד ב-1903 בפלוצק. לפני המלחמה היה סוחר טקסטיל למחייתו, ומשורר ומחזאי לעת מצוא. הרומן היחיד שלו נכתב בעיצומה של המלחמה. הוא כתב כעד מהימן על מה שחווה וראה בזמן אמת. חשיבותו של הרומן הוא בעדות האותנטית והבלתי-אמצעית הנמסרת בעת ההתרחשות. שמחה גוטרמן תיעד באורח מדוקדק את דרך פעולת מנגנון ההשמדה, שלב אחר שלב, ואת אימת הקורבנות, המיטלטלים תחילה בין אין-אונים לאשליית-תקווה, ואחר-כך משלימים עם ידיעת המוות כגזר-דין בלתי נמנע. שמחה גוטרמן עיצב בכישרון ספרותי ניכר את דמויות ידידיו ומכריו, בני עירו, והעניק לכל דמות את הקול המיוחד לה. התיאורים שלו ריאליסטיים, אך נמסכת בהם לעתים אירוניה קלה. גוטרמן אינו חוסך ביקורת ולעג ביחסו אל גיבוריו, במיוחד אל העסקנים המפלגתיים בתוכם. ההישג הגדול שלו הוא במעבר מן העולם הנורמלי הזה - נורמלי בגלל החולשות האנושיות ונלעגותן - לעולם שנטרף בפתאומיות ואיבד את כל עוגני התרבות האנושיים וכלליהם. שמחה גוטרמן לא מצא מנוח לנפשו בכתיבה. לקראת סוף המלחמה, כשהרוסים עמדו לשחרר את פולין מן הכיבוש הנאצי, הצטרף למרד הפולנים נגד הנאצים, הידוע בשם "מרד ורשה". זה אחד המאבקים הטרגיים בתולדות המל
חמה. המורדים הפולנים קיוו שהרוסים יסייעו להם במלחמתם, אך הרוסים עמדו מנגד והניחו למורדים הפולנים להיהרג. הרוסים מחקו את סיפור מרד ורשה מדברי-הימים של מלחמת העולם השנייה. יהודים לא מעטים נאבקו לצד הפולנים ב"מרד ורשה" ב-1944, אך הם נותרו עלומים, בניגוד ללוחמי מרד גטו ורשה, שעליהם מתבסס פרק הגבורה בתולדות "השואה והגבורה".
מבחינה תוכנית, מהווים שני חלקי "עלים מן האש", הרומן של האב ודברי הבן, סיפור של רצף היסטורי יהודי-ישראלי. שמחה גוטרמן נפל במרד וגטו ורשה. בנו-יחידו יעקב עלה לישראל, ושכל את בנו בקרב על הבופור במלחמת לבנון. הספר כולל גם את מכתב-המחאה הכואב שכתב בשעתו יעקב גוטרמן ל"אדריכלי" מלחמת הברירה הראשונה בתולדות ישראל.
"עלים מן האש", מאת שמחה גוטרמן. תרגם מיידיש משה גל. איורים, עריכה, מבוא ואחרית-דבר: יעקב גוטרמן. יד ושם ומורשת בית-עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', 284 עמ'