שנים לאחר שהאגדה המודרנית על טרזן היהודי הקדמון הפכה לחלק בלתי נפרד מהתודעה של ל"ג בעומר, חפירה ארכיאולוגית במדבר יהודה גילתה למרבה התדהמה מכתב שנכתב בידי שמעון בר כוסבא עצמו, הלא הוא בר כוכבא. המכתב היה חתום בחותמת של אדם הנאבק באריה.
מה הדבר שכולם מזהים עם ל"ג בעומר? מדורות כמובן. ומה עוד? הגיבור הזה, בר כוכבא. ומיהו בר כוכבא? מרבית האנשים שתשאלו ידעו דבר אחד על אותו בר כוכבא: הוא היה קשור בצורה זאת או אחרת לאריה. יש שיזכרו שהוא נלחם באריה שאיים עליו בזירה וניצח. יש שיזכרו שבר כוכבא גם רכב עליו והפך אותו לבן לוויתו הנאמן, בקרבות למען חרות העם היהודי. אחרי הכל, זה מה שמספרים בגן ובבית הספר היסודי.
הציבור לרוב אינו יודע דבר על הדמות, מעבר לכך שהיה זה מנהיג מרד שנכשל, ולמען האמת גם החוקרים אינם יודעים על בר כוכבא הרבה מעבר לכך. עדויות מעטות, אם בכלל, נותרו על סיפור המרד, אף שאין ספק שהדברים התרחשו. לפיכך יש שמציעים, כמו פרופסור בצלאל בר כוכבא, לא ללמד כלל את מרד בר כוכבא באוניברסיטה, משום שכל לימוד הוא בגדר השערה.
הדבר מפתיע במה שכבר ידוע על בר כוכבא והאריה הוא שזהו סיפור חדש מאוד. אין לו כל זכר באגדות חז"ל הקדומות (המועטות יחסית) על בר כוכבא, וגם לא בימי הביניים. עד כמה שידוע סיפור זה הופיע לראשונה בעברית רק ב-1905 בכתב עת לילדים בשם "החיים והטבע" בעריכת המחנך ומחבר האגדות י.ח. לבנר. שם הופיע לראשונה הקטע שבו בר כוכבא נזרק לזירה בקיסריה, נלחם באריה, גובר עליו באגרופיו ורוכב עליו כל הדרך מקיסריה עד לבית"ר. אז נהפך האריה לבן לוייתו הנאמן של הגיבור.
כמה שנים מאוחר יותר התפרסם בציבור סיפורו של מיכאל הלפרין, איש העלייה השניה ותומך מוקדם של הגנה עצמית יהודית. הנ"ל נכנס ב-1911 לכלוב אריות בקרקס ביפו בעקבות אתגר של בעל הקרקס הערבי ונשאר שם עם האריות כשהוא שר את המנון "התקווה". לאחר שיצא משם בשלום הראה מעבר לכל ספק שיהודי אינו מפחד גם מאריות. אותה פרשיה השאירה רושם רב.
הסיפור של לבנר הופיע שוב כספר בארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים. אולם האיש שפירסם אותו באמת היה המשורר העברי לוין קיפניס, מי שבמשך לא פחות משמונים שנה חיבר אלפי יצירות לילדים ובהן יצירות ידועות כאליעזר והגזר, וחלק גדול משירי החג שמושרים בגנים עד עצם היום הזה. בין השאר חיבר קיפניס שירים וסיפורים רבים לל"ג בעומר בהם חזר ותיאר את סיפור בר כוכבא והאריה שנוצר בידי לבנר ואותו קרא כילד. גירסה אחת הוצגה בשיר המוכר לכל על בר כוכבא שאותה כתב לראשונה ב-1930.
גרסה שניה ומפורסמת ונפוצה כמעט באותה המידה של הסיפור בשם "גבורי אריות" שאותה פירסם קיפניס במגזין "דבר לילדים" ב-1957 סיפרה שהאריה היה ידידו הטוב של בר כוכבא עוד לפני שנלכד בידי הרומאים.
טרזן זה טוב ליהודים?
הסיפור של קיפניס מזכיר מאוד ספר שפורסם בעברית לראשונה שנים בודדות לפני הסיפור של קיפניס, "טרזן ואריה הזהב" של אדגר רייס בוראוז. שם מסופר כיצד איש הג`ונגל המפורסם מתחבר עם גור אריות צעיר ולאחר מכן השניים נפגשים שוב בזירה בעיר אבודה, באירוע זהה במדויק לזה שאותו תיאר קיפניס בסיפור שלו. מכאן ואילך השניים הופכים להיות ידידים בלתי נפרדים ושותפים לקרב גם בספרים הבאים בסדרת ספרי "טרזן". האם משם קיבל קיפניס את ההשראה לסיפור בר כוכבא וידידו האריה?
כדאי לזכור ששיא תפוצתו של סיפור בר כוכבא והאריה היה בין שנות ה-30 ל-50 כשהישוב היהודי חיפש בעקשנות מודלים של הרואיות יהודית. אז החלו לעסוק בשמשון הגיבור, המכבים, בר כוכבא. אבל גם טרזן אומץ כמיתוס. בארץ הופצה השמועה כי ג`וני וייסמילר, מי ששיחק את הדמות בסרט המקורי, הוא יהודי, דבר שהפכו לכוכב סרטי ההרפתקאות היהודי היחיד בתקופה. זאת ועוד: וייסמילר היה שיאן עולמי בתחום הספורט והשחייה, תחומים שיהודים לא הצטיינו בהם עד אז.
בעיניהם של אנשי היישוב ייצג וייסמילר את יהודת השרירים והיווה ניגוד מושלם ליהודי הגלותי המנוון והשקוע בספרים. היהודי החדש שאותו שאפה התנועה הציונית ליצור בארץ, טיפוס מסוגו של אותו מיכאל הלפרין שנכנס לכלוב האריות ויצא משם ללא פגע עם שירת ה"תקווה" על שפתיו. תפיסה זו באה לידי ביטוי בדבריו הבאים של עמוס עוז, בספרו "באור התכלת העזה " המתאר את האהדה של דור הוריו לסרטי וייסמילר: "ההורים שלנו היו גאים מאוד על כך שג`וני וייסמילר - טרזן המקורי - הוא יהודי. הדבר הזה השתלב אצלם עם הכיסופים לתחיית יהדות השרירים".
אחד משלנו
סרטי טרזן תרמו לחיזוק רושם זה של "אחד משלנו", שכן מוצאה של דמות טרזן שאותה גילם היה לא ברור, ובסרטים לא הופיע כל רמז להיותו של טרזן לורד בריטי. מדבריו של עוז מתחוור שהייתה סיבה נוספת להזדהות הגדולה שעוררה דמותו של טרזן בקרב בני היישוב: "טרזן הוא יהודי מפני שהוא תמיד `המעטים` ואויביו הם תמיד `הרבים` מפני שהוא חכם-תחבולות ואויביו חמומים ונבערים".
רושם מסוג זה לא יכלו ליצור מתחריו של טרזן בבתי הקולנוע, גיבורי המערבונים, כי השחקנים שגילמו דמויות אלה היו ממוצא אנגלו-סקסי, ולפיכך לא יכלו להוות מודל הזדהות עבור הציבור הארץ-ישראלי הצמא לגיבורים בני עמו.
במקביל לטרזן, החינוך היהודי של התקופה שם דגש על גיבורים בעלי שרירים כמו שמשון הגיבור והמכבים שהובלטו כמי שהרגו את הפילים של היוונים. סרטי טרזן כמו דמותו של בר כוכבא השפיעו על עיצוב דמות הצבר של התקופה. זה התאפיין כחובב טבע שרירי המרבה בסיורים וממעט בדיבורים. יחד עם הצורך במדורות כחימום טבעי, שתי הדמויות, טרזן ובר כוכבא, היו קרובות מאוד.
טרזן בגילומו של וייסמילר אף שימש כמודל לכרזות תעמולה ציוניות שהציגו את דמות הצבר. בפעילויות שונות בבתי ספר ובעיקר בתנועות הנוער מדריכים השתמשו בדמותו של טרזן כמו בדמותו של בר כוכבא כדגם לחיקוי.זה לא שניסו להציג את סיפור בר כוכבא והאריה כעובדה היסטורית, אבל רוב קוראי הסיפורים הניחו כמובן מאליו שמדובר באגדה קדומה. איש לא חשב שמדובר בסיפור שנוצר רק כמה עשרות שנים קודם לכן וככל הנראה גם בהשראת גיבור שהיה מוכר לכולם מדוכני החוברות הזולות ומסכי הקולנוע.
תגלית מרעישה
שנים לאחר שהאגדה המודרנית על טרזן היהודי הקדמון הפכה לחלק בלתי נפרד מהתודעה של ל"ג בעומר, חפירה ארכיאולוגית במדבר יהודה גילתה למרבה התדהמה מכתב שנכתב בידי שמעון בר כוסבא עצמו, הלא הוא בר כוכבא.
המכתב היה חתום בחותמת של אדם הנאבק באריה.
סמל כזה היה נפוץ ביוון וברומא ושם הוא סימל בדרך כלל את הגיבור הרקלס שהתפרסם במאבקו עם אריה. הארכיאולוג יגאל ידין חשב שהסמל מסמל את מאבקה של יהודה ברומא. אחרים חושבים שלסמל אולי יש קשר לטענות של בר כוכבא שהוא צאצא של בית דוד שכן ידוע שבית המלוכה סומל בישראל הקדומה בידי אריה שדמותו מופיעה בכמה חותמות מפורסמים מתקופת המלוכה בישראל.
בכל אופן הדמיון לאגדה מודרנית על בר כוכבא והאריה הוא מפתיע. או שהאגדה על בר כוכבא והאריה הועברה בעל פה מימי קדם ורק נכתבה בראשית המאה העשרים. או שבאיזו שהיא צורה המוטיב האוניברסלי של הגיבור הנלחם באריה מצא חן בעיני בר כוכבא בדיוק כפי שמצא חן באופן בלתי תלוי בעיני צאצאיהם מהמאה העשרים. בכל אופן, שימש עבור שניהם לאותה מטרה של יהודי חדש והרואי. הוכחה לפחות לכך שאמת ואגדה יכולים להתמזג.