"ורדה ואמנון - סיפור הצלחה", ערוץ 2, שבת 18:35
מדי שבת מראיינים ורדה רזיאל-ז'קונט ובעלה אמנון מצליחן ישראלי, ושואלים אותו על קנאת הקולגות ("לא מתייחס") וסוד הצלחתו ("עבודה קשה"). בשבוע שעבר היה זה אסף חפץ שסיפק את התשובות הממריצות הללו, ואילו אמש הגיע תורו של המלחין גיל שוחט לעודד את החרוצים להמשיך בדרכם מלאת החתחתים.
זה בוודאי מחמיא להתראיין תחת הכותרת "סיפור הצלחה", אבל צפייה בתוכנית מעלה את הסברה שסיפור ההצלחה האמיתי מתרחש בצד המראיין. ההצלחה היא כולה של אמנון, שמסוגל לעבוד לצד מראיינת כאשתו. ורדה כנראה חושבת שהיא בחדר חקירות, ועליה לשבור את מרואייניה בכל דרך אפשרית. אם אמנון שואל בנימוס, מקשיב לתשובות, מהנהן ומדבר בניחותא, הרי שלוורדה לא נותר אלא לקחת על עצמה את תפקיד השוטרת הרעה, להתפרץ לדברי שותפיה לשיחה, ולנזוף במרואיין שהיא עצמה מבקשת לחלוק לו כבוד. לא צריך תואר בפסיכולוגיה כדי לראות שמשהו מטריד אותה. יתכן ומדובר בעשרות המאזינים מהרדיו שמטרטרים לה כל השבוע עם הצרות שלהם ומרגילים אותה להתייחס למרואיינים כאל מטופלים חסרי אונים, גם כשהם קומפוזיטורים בעלי שם עולמי.
רמת העוינות שהפגינה כלפי שוחט הייתה גבוהה, יציבה, וחסרת פרופורציות לשאלות שיצאו מפיה. כשסיפר שהוא ממשיך לכתוב מוזיקה בעט
ונייר, ורדה עלתה על גדותיה. "למה לא במחשב?", היא שאלה בכעס עצור כאילו מדובר בפשע נורא. כשקיבלה תשובה מנומסת נשתתקה, אך ניכר היה בה כי לא באה על סיפוקה. ואכן, כששוחט סיפר על לימודיו באיטליה אצל מורים בעלי תפיסות עולם מוזיקליות שונות משלו, חזרה ורדה להרגליה הרעים ותקפה אותו על כך שלמד שם. "למה לא זרקת אותם?", שאלה תוך שהיא מצטטת את העצה שהפכה אותה למפורסמת. שוחט אינו נער מסכן שנקלע למערכת יחסים הרסנית ומבקש את עצתה המקצועית, אלא מרואיין שבא לחלוק עימה את חוכמת חייו. אם היא לא יכולה להשאיר את הגישה הנוזפנית שלה ברדיו, עליה להותיר את מלאכת ראיונות החנף בידי בעלה.