בית המשפט המחוזי בת"א קבע, כי דברי הביקורת שהשמיע מנכ"ל ראדא, אלוף (מיל.) הרצל בודינגר, בישיבת מועצת המנהלים בנובמבר 1998 על אופן תיפקודו של גיא ניסנסון, בנו של המנכ"ל לשעבר חיים ניסנסון, לא חרגו מתחום הסביר, נוסחו בלשון נקייה, מתונה ותיאורית, ואין בהם משום לשון הרע.
השופט ניסים ישעיה החליט לדחות את תביעת הדיבה שהגיש באוקטובר 1999 גיא ניסנסון נגד בודינגר בסך 1.1 מיליון שקל.
הרצל בודינגר טען, כי הדברים שאמר בישיבת מועצת המנהלים התייחסו למעשיו של אבי התובע, אשר שלח את בנו, שהשתלב במערך השיווק של ראדא, לסיבוב סביב העולם על חשבון החברה למשך חודשיים וחצי.
לדבריו, הנסיעה אושרה בעת שחיים ניסנזון כיהן כמנכ"ל ראדא, וזו נשאה בהוצאות הנסיעה.
לדברי בודינגר, התברר לו, כי התובע נהג כלפיו שלא בנאמנות והגינות ובניגוד לטובת החברה, ועל כן הוא החליט להרחיקו מכל פעילות בענייני החברה.
בודינגר גם הצביע, באמצעות עו"ד מיבי מוזר, בפני מועצת המנהלים על ההסכם התמוה וחסר התקדים עם הסוכן האנגלי של החברה, על פיו הוענקו לסוכן זה שהיה שותפו של התובע, זכויות שיווק ברחבי העולם, כולל אזורים בהם היה קיים סוכן שיווק אחר.
גיא ניסנסון טען באמצעות, עו"ד אריה צ'רטוק, כי דבריו של בודינגר הופצו לחברי מועצת המנהלים, והוא חזר עליהם במסגרת ההליך המשפטי המתנהל בינו לבין אביו.
ישעיה ציין, כי נוסח הדברים בכתב התביעה מקומם, וכי התובע עשה שימוש בסגנון בוטה ופוגעני בהתייחסו לנתבע, ודבריו אינם ראויים לעלות על הכתב במסגרת כתבי טענות המוגשים לבית משפט.
לדברי ישעיה, בודינגר ראה חובה לדווח למועצת המנהלים על הטיול שערך בנו של המנכ"ל היוצא ועל ההסכם השערורייתי כפי שהוא ראה אותו, אשר העניק לסוכן האנגלי (ריי הרקוס) עמלות בהיקף בלתי סביר.
לדברי ישעיה, בעובדות שמסר בודינגר למועצת המנהלים אין משום לשון הרע, והיתה מוטלת עליו החובה החוקית והציבורית להביא דברים אלה לידיעת מועצת המנהלים. לבודינגר לא היתה כל כוונה שהדברים יזכו לפרסום מעבר לפורום המצומצם בו נאמרו.
ישעיה חייב את ניסנסון לשלם לבודינגר הוצאות בסכום של 50 אלף שקל.
(ת.א 2733/99).