50 מיליון דולר, זה פחות או יותר הרווח שרושם נכון להיום צדיק בינו על ההשקעה שביצע אשתקד בחברת פיבי, החברה-האם של הבנק הבינלאומי. עסקה מזהירה בה ניצלו בינו ושותפיו, משפחת ליברמן האוסטרלית, את רצונם של האחים ג'וזף ומואיז ספרא למכור את עסקיהם בישראל ורכשו שליטה בבנק לפי חצי מההון העצמי.
יש הבדלים מהותיים בין רכישת הבינלאומי אשתקד לזו הנוכחית, של בנק אינווסטק. אחד מהם הוא שאת פיבי רכשו בינו ומשפחת ליברמן האוסטרלית מכספם שלהם, בעוד שברכישת אינווסטק הם מנצלים את כספי הבנק הבינלאומי הנשלט על ידם בעקיפין. הבדל אחר, משמעותי יותר, נוגע למחיר הרכישה: בעוד שפיבי נרכשה במחיר מציאה (כאמור מחצית מההון העצמי), הרי שאינווסטק נמכר במחיר זהה להון העצמי של הבנק. פועל יוצא, בין היתר, של הגאות בבורסה בשנה האחרונה, שלא פסחה על מניות הבנקים. אבל יש דברים שלא השתנו אז והיום והם בעיקר התושייה וההחלטיות שבהן פעל בינו מרגע שהחליט לרכוש את אינווסטק ועד שהשיג את המטרה. הללו מביאים לידי ביטוי את היתרונות מהם נהנה בינו לעומת מתחריו בשתי העסקאות (חברת הביטוח מנורה במקרה של פיבי, בנק לאומי אצל אינווסטק).
הראשון הוא שבקבוצת בינו יש בעל בית אחד שמחליט וזהו צדיק בינו. השני הוא, שבניגוד לבנק לאומי, לגביו הזדרז הממונה על ההגבלים העסקיים להודיע כי יתנגד לרכישת אינווסטק על ידו, המכשולים הרגולטורים העומדים בפני בינו והבינלאומי בדרך לאישור העסקה נמוכים בהרבה.
רכישת השליטה באינווסטק בידי הבינלאומי איננה צפויה להיות סוף פסוק מבחינת בינו (60) המצטייר מועמד טבעי להקמת קבוצת הבנקאות הגדולה השלישית בישראל (מהלך העובר דרך רכישה או מיזוג של הבינלאומי עם דיסקונט או המזרחי). בינו, ותעיד על כך הקריירה המטאורית שלו, איננו בנוי להיות זנב לאריות.
בינו צמח מלמטה והחל את הקריירה העסקית שלו כפקיד באחד מסניפי הבנק הבינלאומי. הוא התקדם בבנק עד שהגיע לתפקיד המנכ"ל בשנת 78' והוא בן 34 בלבד. כעבור מספר שנים עבר בינו לנהל בנק גדול יותר, לאומי, אך כעבור שנתיים פרש גם מתפקיד זה כדי לשמש נציגו של המיליונר האוסטרלי ג'ק ליברמן, שלעסקיו התוודע בעת שלאומי מימן עבור ליברמן את רכישת השליטה בחברת הדלק פז.
ב-16 השנים שבהן פועל בינו במגזר העסקי הוא נודע כאיש עסקים מתוחכם היודע לזהות הזדמנות וללכת עליה בכל הכוח. עובדה זו, בתוספת יכולות פיננסיות יוצאות דופן (הגב הפיננסי שמקנה לו פז) הופכות את בינו בשנים האחרונות מועמד טבעי לרכישה בכמעט כל עסקה גדולה הנקשרת במשק.
ברם, בינו ידוע גם כזהיר ומחושב שאיננו מוכן לשלם "כל מחיר". כשזה נראה לו גבוה מדי, הוא מעדיף לוותר. כך קרה אשתקד בהתמודדות על רכישת רשת הרבוע הכחול (אליה ניגש בינו במסגרת קבוצה עם בנק לאומי...), וקודם לכן בניסיונות לרכישת השליטה בעלית, בבזק ובפלאפון.
השמרנות של בינו מנעה ממנו להיכנס לבורות שלתוכם נפלו אנשי עסקים רבים מסביבו בשנים האחרונות. הוא נמנע מהשקעות ביזמי היי-טק בתקופת הבועה וצמצם את עסקיו לתחומים שבהם מבין, כאלה ש"ניתן למשש" המניבים תזרים מזומנים יציב ותשואה נאה. בינו נחשב במיגזר העיסקי לאיש עסקים הגון, המדבר במילים פשוטות.
במהלך השנים צבר הון ונכסים שכללו, בין היתר, רכישת שליטה ביצרנית קופסאות הפח קניאל (מידי דיסקונט השקעות) וכן אחזקות מהותיות בזכיינית ערוץ 2 "רשת" ובמשרד הפרסום המצליח מק'אן (קשר בראל). לבינו פעילות ענפה בתחום הנדל"ן המניב בארץ ובחו"ל באמצעות חברת סהר פיתוח ובתחום המזון המהיר באמצעות בורגראנץ', שתיהן בבעלות פז.
פז מהווה את בסיס הכוח העיקרי של בינו, בעיקר מאז רכש את השליטה בחברת הדלק הגדולה בישראל במהלך שנת 99'. כמו יצחק תשובה (דלק), האחים בורוביץ (גרנית הכרמל) ודודי ויסמן (אלון), ידע גם בינו למנף את התזרים האיתן שממנו נהנים עסקי הדלק לרכישה ופיתוח של עסקים נוספים ובמקרה שלו, בעיקר עסקי הבנקאות.
לאחר שג'ק ליברמן הלך לעולמו, רכש בינו את רוב אחזקות יורשיו בפז, וכן מניות נוספות שהחזיקה קרן רנסנס. בינואר 2001 החזיר לעצמו בינו חלק מהשקעתו בפז, לאחר שמכר לצד יורשי ליברמן 19% ממניות החברה לבנק לאומי (שוב לאומי) תמורת 85 מיליון דולר ודולל לאחזקה של 51% בחברת הדלק (בידי משפחת ליברמן נותרו 21% ממניות פז).