לפני כשבועיים נעצרו בכפר רפאת שני מחבלים פלשתינים על-ידי צה"ל. באותו יום הובילו השניים את חוקרי השב"כ אל שני תיקי נפץ במשקל של שבעה ק"ג שהסתירו סמוך לכפר, ואשר יועדו להתפוצץ בעיר ישראלית באיזור המרכז. מה שהביא ללכידתם של השניים היה, בלשון הצבאית, ה"נראות" שלהם. השניים הסתננו משכם, נסעו לכיוון סלפית, מדרום לאריאל, והמשיכו לכיוון הקו הירוק. מיד לאחר שהצליחו להסתנן החוצה מתוך שכם מיהרו השניים לדווח על כך למפעיליהם, וככל הנראה, נראו על-ידי יותר מדי אנשים בדרך. השב"כ הגיע אליהם באותו יום, ועצר גם המוביל שלהם, בעת שנסע במונית למחסום חווארה, כדי לשוב לשכם.
הפיגוע אתמול בתחנה המרכזית הישנה בת"א יצא ככל הנראה משכם. אנשי התנזים בבלאטה, המתקראים לאחרונה "גדודי האשם אבו חמדאן ונאדר אבו-ליל", נטלו אחריות לפיגוע. למרות שנטילת האחריות שלהם אינה מתקבלת כאמינה במיוחד, סביר מאוד שידם של אנשי הפתח' באיזור שכם היתה במעל. שכם היא המקור העיקרי, למעשה היחיד בשטחים בו מצליחים הפלשתינים לייצר מטעני תופת ולשלחם לכיוון ישראל.
פיגוע מצוקה
נראה, כי סוג המטען, מידותיו הקטנות, ושיטת ההפעלה שלו, נבחרו בעיקר מתוך מצוקה וחוסר הצלחה מתמשכת לשגר מטען גדול יותר, על גבי מתאבד. המתאבדים הם הפצצה החכמה ביותר שהצליחו הפלשתינים ליצור, אבל יש להם גם כמה חסרונות: כמו בדוגמא הקודמת, מתאבדים נוטים להיראות ולבלוט בשטח, להגדיל את מעגל שותפי הסוד, להתחרט ברגע האחרון. הבחירה במתווה הפיגוע הוכחה כנכונה - הפיגוע לא עורר התראה והפתיע את כוחות הביטחון בשעה 7.00, בדיוק כמו את שאר עם ישראל. עם זאת, אין מדובר בשיטה חדשה - מטענים בהפעלה מרחוק הופעלו בעבר הקרוב - אלא בעוד שיטה, שתופעל במקביל למתאבדים, שנחשבים עדיין לשיטה המועדפת, מה גם שאין כל סימן לעצירת זרם המתנדבים לפיגועי ההתאבדות.
למרות הצעירה שנהרגה הבוקר וכ-30 הפצועים, הפיגוע הזה הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. מתחילת השנה ייצרה שכם 69 התראות. כולן, עד היום, סוכלו או שובשו. באותה תקופה נעצרו כ-60 מתאבדים שיצאו מאיזור שכם. שכם וג'נין הן דוגמאות מובהקות להצלחת המלחמה של צה"ל בטרור הפלשתיני: לפני שנתיים, שבועות אחדים לאחר מבצע "חומת מגן", ייצרה שכם 9-8 התראות בו-זמניות.
לפני שנה ורבע, באפריל 2003, פתח צה"ל את העוצר בשכם, לראשונה מאז מבצע חומת מגן. ההתראות גברו, וצה"ל נאלץ להיכנס לעיר למבצע גדול נוסף. אחרי ששוב נפתח העוצר, התייצבה רמת ההתראות על 5-4 בו-זמנית. כיום עומד מספר ההתראות הבו-זמניות בשכם על 2-1 בלבד. בג'נין היה לפני שנתיים מספר התראות דומה. כיום, מייצרת ג'נין התראה אחת לחודש.
בפנקס כיס צבעוני, שהוכן בהוראת מח"ט שומרון (שכם) בצה"ל, אל"מ הראל כנפו, באפריל 2004, היו 40 שמות ותמונות של מבוקשים בכירים. חלקם נראים בצילום משפחתי כשהם מחייכים על רקע ורוד או תכול. חלקם נראים בצילומים מתקופות מעצר קודמות בישראל, ואינם מחייכים. 22 מתוך 40 העמודים בפנקס של כנפו מקופלים בפינה השמאלית העליונה, מעל התמונה. 18 תמונות עדיין מביטות מן הפנקס. לפני שנה וחצי לא היה ניתן בכלל להנפיק פנקס כיס כזה, כיוון שהיו בעיר 300 מבוקשים. היום נותרו בסך הכל כ-160, מהם, כאמור, רק 20 בכירים.
בחודשים האחרונים, לראשונה מאז תחילת האינתיפאדה, לא עולים מבוקשים חדשים במקומם של העצורים והמחוסלים. "כל מבוקש שנופל היום", אומר ל"גלובס" קצין בכיר בשטחים, "אין מי שתופס את מקומו". מי שמנסה היום לתפוס את מקומו של בכיר המבוקשים בשכם, נאיף אבו שרח, שנהרג בשכם לפני שבועיים על ידי כוחות הצנחנים, הם 3 מבוקשי פתח, שצה"ל מעדיף בשלב זה לא לפרסם את שמותיהם. בנו של אבו-שרח פאדי, בן ה-21, מנסה אף הוא לרשת את מקומו: לאחר מותו של אביו, ניסה פאדי, באמצעות עשרות בני נוער, להשליט בעיר שביתת מסחר לאות אבל על אביו.
גדר במקום כתר
וברוח הימים האחרונים, הנה גם כמה מילים על גדר ההפרדה. מאז השלמת הקמת הגדר ממערב לשומרון, ובמקביל למלחמה במחבלים, הסיר צה"ל את הכתר ברוב ערי השטחים, למעט שכם, שבה הכתר חלקי (אסורה יציאת גברים בגילאי 30-16 - גילם של מרבית המתאבדים). הגדר מאפשרת למפקדי צה"ל לקחת סיכון מחושב, ולאפשר לפלשתינים אורח חיים יותר נורמלי. בשכם פעלו לפני שנה וחצי 8 גדודים של צה"ל.
היום יש סביב העיר שלושה גדודים (לכך יש להוסיף גם את גזירות התקציב). גדוד טנקים (כ-30 טנקים) שפעל בעיר וסביבה הצטמצם למחלקת טנקים (טנקים בודדים). יש כיום בשכם 60 מוניות שמורשות לצאת מן העיר, כעשרה אוטובוסים, וכן טרקטורים וכלים חקלאיים, שמורשים לרדת לשטחים החקלאיים בבקעה, שבבעלות חקלאים משכם. משפל של 22 מפעלים פתוחים לפני שנה וחצי, יש כיום בשכם 940 מפעלים עובדים; יש כ-200 אתרי בניה חדשים. העיר שבה לחיות. חלק גדול מן הרגיעה בעיר הושג לא מעט בזכות הגדר.