גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

דו"ח הוועדה לעניין הקיבוצים, אשר בחנה את סוגיית הסיווג מחדש של הקיבוצים לאור השינויים המשמעותיים שחלו באורחות החיים בעשור האחרון, זה אומץ לפני מס' חודשים ע"י ממשלת ישראל.

עפ"י ההגדרה המשפטית הקיימת, מסווג הקיבוץ כישוב המאורגן על יסודות של בעלות הכלל בקניין, עבודה עצמית, שיתוף ושוויון בייצור בצריכה ובחינוך. הגדרה משפטית זו אינה מתקיימת במרביתם המכריע של הקיבוצים, אשר ביצעו הפרטה של שירותים שונים, הנהיגו תקציב דיפרנציאלי, ונשענים על עבודת שכירים. בחלק מהקיבוצים אף בוצעו מהלכי תאגוד ונעשים מהלכים לקראת יישום החלטות מינהל מקרקעי ישראל, המאפשרות רישום של זכויות החברים בבתי המגורים.

בשנת 1999 עתרו 8 חברים בקיבוץ בית אורן לבג"ץ, בבקשה לחייב את רשם האגודות השיתופיות לבטל את סיווג האגודה שלהם כקיבוץ, לאור העובדה כי תנאי הסיווג אינם מתקיימים בה יותר.

על רקע בעיות אלו, הוקמה הוועדה, אשר הציעה לאמץ סיווג ליישוב חדש, שייקרא "הקיבוץ המתחדש" (בנוסף לקיבוץ השיתופי). עפ"י ההגדרה החדשה, מדובר ביישוב המבוסס על עקרונות של בעלות משותפת בקניין, עבודה עצמית, שוויון ושיתוף בייצור בצריכה ובחינוך, אשר הנהיג בתקנונו שכר דיפרנציאלי ו/או שיוך דירות ו/או שיוך אמצעי ייצור לחבריו, למעט קרקע, מים ומכסות ייצור, ובלבד שהשליטה באמצעי הייצור תהא בידי האגודה ותהא הגבלה על סחירות אמצעי הייצור שחולקו לחברים.

המלצות אלו, גם אם ייושמו, אינן פותרות את הבעייתיות הקיימת בין המצב בשטח להגדרה החוקית החדשה.

סוגיית שיוך הדירות מעוררת בעיה קשה של שליטת ופיקוח של הקיבוץ על זהות תושביו, ועשויה ליצור בעיות קשות שיתגלעו עקב האבחנה שתיווצר בין הזכות הקניינית בבית המגורים לבין החברות באגודה השיתופית, ממש בדומה לבעיה שהתעוררה במושב העובדים בזמנו, ואשר הביאה לבסוף להחלטה של מועצת מקרקעי ישראל, המאפשרת הפרדת החברות מהקניין בקרקע במושב. דבר זה עשוי לקעקע את יסודות הקיבוץ כחברה.

בעיה קשה נוספת מתעוררת בהיבט של מעמד החבר וזכויותיו מול האגודה, ובעיקר של החברים הוותיקים, אשר השקיעו את מיטב שנותיהם על מנת ליהנות מפירות אלו לעת זקנתם. חברים אלו הם הנפגעים העיקריים של השינוי המבני, והתנגדותם מעוררת את שאלת הרוב הקובע הדרוש להעברת החלטה על השינוי בבסיס ההסכמה באסיפה הכללית (ראו לעניין זה פס"ד שניתן לאחרונה בעניין קיבוץ הסוללים).

אין ספק, כי גם התנאי של עבודה עצמית ושל שוויון בייצור ובצריכה אינו יכול להתקיים בקיבוץ המבוסס על עבודה שכירה (שהנה בד"כ זולה יותר) וחבריו נהנים מתגמול כספי בלתי שוויוני (המאפשר בהכרח צריכה שונה).

על רקע סוגיות אלו, ניתן להניח כי שינוי הסיווג לא ימנע את המשך תהליכי השינוי אשר יביאו בסופו של דבר, להפיכת מרבית הקיבוצים ליישובים קהילתיים, בעוד שמיעוטם, השומרים על עקרונות היסוד המסורתיים, ימשיכו להתקיים כקיבוץ.

הכתוב מבוסס על מאמר אשר התפרסם לאחרונה ע"י הכותב, לזכרה של פרופ' אוטולנגי ז"ל, בגיליון מס' 31 של כתב העת ". JOURNAL OF RURAL COOPERATION