"שלום וברוכים הבאים לאתר האינטרנט של חברת לייפג'ם. אצלנו תוכלו למצוא את כל המידע שנחוץ לכם כדי ליצור את מצבת הזיכרון המרהיבה ביותר בעבור יקירכם. באמצעות שיטה ייחודית, אנו מאפשרים לכם להפוך את אפר המתים ליהלום אמיתי שאותו תוכלו לשבץ בטבעת או בתליון, לענוד בקביעות ולהיות קרובים לאהוביכם שהלכו לעולמם.
"לייפג'ם מבטיחה ליצור בעבורכם יהלומים אמיתיים באיכות מקסימלית, ומאפשרת לכם לבחור את הצבע והברק הסופי של האבן. חבל לחכות לזמן אמת! התקשרו אלינו עכשיו, ושמעו פרטים נוספים על היהלום של חייכם".
לישראלים התיאור הזה עדיין נשמע כבדיחה מקאברית, אולם בקרב האמריקנים הנצחת המת באמצעות יהלום נחשבת לבחירה הולמת ומכובדת. מאז ומעולם נחשב היהלום לאחד מסמלי הסטטוס המוצהרים של המעמד הגבוה. מחירו היקר נגזר מתהליך של מיליוני שנים, שמתחיל במעבה כדור-הארץ, בתנאי לחץ וטמפרטורה גבוהים במיוחד, ומצריך כוח אנושי של עשרות אנשי מקצוע כדי להפוך פלט לבה סלעי ואפרפר לאבן-חן בוהקת וזעירת-ממדים.
הסמליות, אם כן, ברורה, ואפשר בקלות להבין מדוע ההיקש בין אדם יקר ליהלום זוהר נתפס כטריוויאלי בחוגים מסוימים. אך מה שבכל זאת מפתיע, הוא תהליך האינסטנט שמבטיחה חברת לייפג'ם לייצור היהלומים - במקום מיליוני שנים, לקוחות החברה זוכים לקבל יהלום יוקרתי בפרק-זמן שלא יעלה על 12 שבועות מיום הפטירה.
האם פלאי הטכנולוגיה הצליחו לחקות את הטבע, וליצור תהליך מסחרי שמשלב טמפרטורה של 3,000 מעלות צלזיוס ובו-זמנית לחץ של 100,000 אטמוספרות - שנחוצים כדי להפוך גרפיט ליהלום? האם תם עידן כריתת אבני-החן, וכל היהלומנים מוזמנים לסגור את הבאסטה ולעבור קורסים מזורזים להסבת מקצוע? ומה עם היהלומים שברשותנו? האם צפויה להם ירידת-ערך תלולה?
ובכן, אפשר להירגע ולנשום לרווחה. הטכנולוגיה טרם הצליחה להדביק את יכולות פלאי הטבע, ואותם יהלומים סינתטיים, או בעגה המקצועית "יהלומי Man-Made", עדיין מדורגים כיהלומים נחותים. עלותם מגיעה לכדי עשירית בלבד מעלותם של היהלומים הטבעיים שנוצרו מתהליכים אקולוגיים ארוכי-טווח. כך שאם המחיר הממוצע לרכישת קראט יהלום סינתטי ברמת ניקיון וגימור סבירה הוא כ-400 דולר, מחירו של קראט יהלום טבעי, באותה רמת ניקיון וגימור, יגיע בקלות לכ-6,000 דולר.
בעולם אוטופי, התפתחותו ומסחורו של שוק היהלומים הסינתטיים אינם אמורים לנשוף בעורפו של שוק היהלומים הטבעיים. נהפוך הוא: השוק הסינתטי אמור לשמש כנישה נוספת לאנשים שטרם עידן היהלומים הסינתטיים לא יכלו לענוד ולהתקשט בתכשיטים משובצים באבני-חן וביהלומים, ועתה, גם לצורכיהם ישנו מענה אפשרי ונגיש. כל זאת, בתנאי שהתמחור והמסחר של האבנים הסינתטיות נעשים בצורה מקצועית ומהימנה, שמאפשרת לייעל את התפתחות הידע והטכנולוגיה לטובת הפרט.
אלא שהתפתחות הטכנולוגיה מאפשרת לייצר יהלומים סינתטיים ברמת גימור כמעט אבסולוטית, שבעין בלתי מזוינת נראית זהה לזו של היהלום הטבעי. לא-מעט אנשי מקצוע מנצלים את הזהות הוויזואלית הזו, גובים סכומי-עתק בעבור יהלומים סינתטיים וזולים, ומעמיקים את כיסיהם על-חשבון חוסר הידיעה של אחרים.
בין זרקוניה לזרקון
רכישת תכשיט משובץ אבני-חן ויהלומים נעשית לרוב על-פי מראה עיניים ואמונה טוטלית בנתונים שמוסר לנו המוכר. אולם מי ערב לנו שאכן מחירו של התכשיט הוערך נכון, ושאכן מדובר ביהלומים שהתבשלו במעמקי האדמה במשך מיליוני שנים?
הדרך היעילה ביותר להימנע מליפול קורבן למעשה שרלטנות היא לדרוש מהמוכר שימציא תעודה שמעידה על סוג האבן, הצבע, הגודל והניקיון, שמגובה בחתימה של אחד ממכוני הגמולוגיה המורשים (ראו מסגרת).
במקרים שבהם בעל חנות תכשיטים מנפיק למרכולתו תעודות גמולוגיה מקצועיות, עלות הבדיקה תגולם במחיר הסופי של התכשיט. המכפיל הסטנדרטי שבין עלות התכשיט לבעל החנות למחיר המכירה הסופי ייסוב סביב 2.5, ואילו בחנויות-יוקרה כמו קרטייה, ואן קליף או טיפאני, המכפיל שבין עלות הקנייה למחיר המכירה עלול להגיע ל-7, אך מבטיח אמינות גבוהה מאוד, שמגובה בבדיקות גמולוגיות קפדניות ויקרות.
יהודה יקר, הגמולוג הראשי ומנהל המרכז הבינלאומי לגמולוגיה (IGC), מזכיר שמאז ומעולם שאפו בני האדם להפוך מתכות זולות לאבני-חן ולמרגליות. "אין מה לעשות", הוא אומר. "זה טבעו של המין האנושי. מאחר ששוק אבני-הנוי והיהלומים מגלגל הרבה מאוד כסף, הפיתוי לנסות לעשות את המכה דווקא בשוק הזה מאוד קוסם".
הניסיונות הראשונים ליצור יהלומים סינתטיים על-ידי הפיכת פחמן ליהלום לצרכים מסחריים החלו בשנות ה-50 של המאה הקודמת, והתרכזו בעיקר בשבדיה, יפן, רוסיה, דרום-אפריקה וארצות-הברית. מבחינה מסחרית, החברות שהיו פעילות באופן דומיננטי במאמץ לייצור יהלומים סינתטיים היו דה-בירס, ג'נרל אלקטריק, סומיטמו היפנית וחברה ממשלתית רוסית, ששאפו ליצור חומר שדומה בתכונותיו לאלו של אבן היהלום (חוזק, עמידות, חדות) אך בעלות נמוכה משמעותית, שתגרום לתהליכי הייצור להיות כלכליים ורווחיים.
ב-1990 הצליחה דה-בירס, במעבדותיה בדרום-אפריקה, לייצר יהלום סינתטי באיכות נוי גבוהה, בגודל של 14.2 קראט. ואולם, רק בשנים האחרונות הצליחו היהלומים הסינתטיים לחדור אל שוק אבני-הנוי. "חשוב מאוד לעשות את האבחנה", מסביר יקר, "בין המינוח המקצועי 'זרקוניה', שכוונתו ליהלומים סינתטיים, מעשה אדם, שנחשבים ליהלומים אמיתיים, גודלם בדרך-כלל קטן מקראט וצבעם צהבהב או חום; לבין המינוח 'זרקון', שכוונתו לחיקויי יהלומים שמקורם בזכוכית או בפלסטיק ועלותם מזערית.
"על כל פנים, אחד מתנאי היסוד של מסחר חוקי הוא חובת הגילוי הנאות. אם המוכר מעיד ומפרט בכתב על כל טיפול או התערבות מיוחדת שנעשו באבן - המסחר הוא חוקי ותקין. אם שרשרת הגילוי הנאות נשברת בשלב כלשהו, מדובר בעבירה פלילית וחמורה על החוק. באבני-גלם, לעומת זאת, כל טיפול להשבחת הניקיון או צבע של האבן הוא אסור בתכלית האיסור, ויגרור הרחקה ונידוי מיידיים מכל הבורסות לתכשיטים בעולם".
לבן, נקי, מסחרי ולא רלוונטי
שיטות הטיפול ביהלומים, אומר יקר, אינן מתמקדות אך ורק בזירוז תהליך הייצור, אלא באות לידי ביטוי גם בשינוי הצבע, השפעה על רמת הניקיון, חיזוק הברק וחידוד השקיפות של האבן. "הטכניקות לטיפול ולזיוף יהלומים רבות ומגוונות. חלקן פשוטות וזולות, כמו ליטוש זכוכית והחדרה של נייר אלומיניום קטנטן ליצירת ברק וזוהר; ציפוי האבן בפילים מוכספים (כמו עדשות 'מראה' של משקפי-שמש) ואפילו צביעת האבן בלק לציפורניים בניסיון ליצור צבעים שמדורגים גמולוגית כנדירים ויקרים.
"שיטות אלו אינן עמידות לאורך זמן, והזיוף יבלוט במהרה גם לעין בלתי מזוינת. לכן, זיופים מסוג זה בדרך-כלל לא יימכרו בחנויות בעלות שם וכתובת קבועה, אלא באמצעות סוכני מכירה שעוברים מדלת לדלת או בדוכנים של שווקים מזדמנים.
"הבעיה בזיהוי יהלומים סינתטיים ויהלומים מזויפים הופכת להיות הרבה יותר מסובכת כששיטות הטיפול משתדרגות ונהיות מתוחכמות יותר כתוצאה משילובם של טיפולים רדיואקטיביים, שינויי לחץ אטמוספרי והפרשי טמפרטורה קיצוניים. טיפולים אלו עובדים באופן ישיר על הקשרים המולקולריים של האבן, ויוצרים דגם דמוי יהלום טבעי, כך שגם באמצעות עזרי-הגדלה מקצועיים קשה מאוד לעמוד על ההבדלים שבין החיקוי לטבעי".
יקר מוסיף שהטעיה נוספת שנהוג להשתמש בה היא שימוש במינוח "לבן, נקי, מסחרי", ששגור פעמים רבות בפי המגישים הנלהבים של ערוץ הקניות, ובפועל אינו משקף כלל ערכים גמולוגיים רלוונטיים.
עלותם של אמצעי-ההגדלה האופטיים והאלקטרו-אופטיים, שמחייבים מרכזים גמולוגיים בעולם, מגיעה למיליוני דולרים ומצריכה הזרמת כסף קבועה לצורכי הבדיקות והאחזקה שוטפת. המרכז הבינלאומי לגמולוגיה הוא תולדה של שיתוף-פעולה פורה בין חברת ההשקעות האמריקנית Gosford לתעשיית היהלומים הישראלית. המרכז מספק שירותי גמולוגיה לתעשייה המקומית והבינלאומית של אבני-החן - דירוג אבנים, דיוק ברמת הצבע, מיון, תיעוד, אימות תעודות שמונפקות ונסחרות בעולם (כולל תעודות של מסחר יהלומים באינטרנט), ודירוג אבנים שמשובצות בתכשיטים.
עלות בדיקה סטנדרטית נעה בין 53 ל-73 דולר לקראט, תלוי בסוג הבדיקה. הבדיקות נעשות באמצעות עזרים אופטיים ואלקטרו-אופטיים, בתאורות שונות. לעתים יש צורך להקפיא את האטומים שבאבן במינוס של 194 מעלות, ולאמוד את שוויה באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני מדויק. עלותה של בדיקה זו עשויה להגיע לכ-1,000 דולר לקראט.
במקרים מסוימים, המרכז אף משמש כבורר ומכריע בסוגיות שבהן אין תמימות-דעים בקרב גמולוגים ממעבדות זרות. כך, לפני מספר חודשים קיבל המרכז פנייה משני אנשי עסקים צרפתים. בין השניים התבצעה עסקת מכירה ורכישה של שרשרת, עגילים וצמיד שמשובצים ביהלומים ובאיזמרלדים, בעלות של מיליון אירו. לאחר ביצוע העסקה פנה הקונה לצורף שהכיר באופן אישי, שהעריך את סט התכשיטים במחיר שלא יעלה על 300 אלף אירו.
התכשיטים נשלחו לבדיקה גמולוגית במעבדה בארצות-הברית, שהעריכה את שוויים ב-1.5 מיליון אירו. הוחלט שהמעבדה הגמולוגית בישראל תהיה זו שתיתן את המילה האחרונה. המעבדה הישראלית הגיעה לכלל החלטה והעריכה את התכשיטים בסכום שזהה לסכום המכירה.