כשצריך לפרגן, זה לא כואב. לא בכל יום מתרחשת "רעידת אדמה", ולמעלה ממחצית מפקידי השומה האזוריים מוחלפים, מוזזים לתפקידים אחרים או נשלחים הביתה, במה שקרוי המפץ הגדול של אגף המיסים המאוחד, בסבב המינויים הגדול ביותר שעליו הכריז מנהל האגף איתן רוב, היום איש המיסים מספר 1 במדינת ישראל. האירוע היה צפוי, כתוב על הקיר. זה מה שקורה כאשר שלושת אגפי המיסים מאוחדים, מאז 1 ביולי, לרשות אחת.
טוב שעל המהלך הוכרז ביום האחרון של אולימפיאדת אתונה, לא בתחילתה, וברייש גלי, מה שמאפשר ניתוח מושכל של המהפכה המתוכננת ברשות המיסים החדשה. לשאלה, למה עכשיו ולמה בעוצמה הזו, התשובה ברורה: פשוט צריך היה למצוא פתרון מערכתי מכובד לשלושה סגני נציב - רועי מקוב, אהרון אליהו ויצחק בורשטיין - שהועברו מתפקידם ולא נמצא להם מקום בהנהלה המצומצמת. מקוב, אליהו ובורשטיין, מקצועניים בזכות עצמם עם הרבה שנות ותק, הם גם הכי מזוהים עם נציבת המס הפורשת, עו"ד טלי ירון-אלדר. נגיעה בהם מעבירה את המסר ההכרחי ל-5,500 עובדי המכס, מס ההכנסה והשע"מ (שירות עיבודים ממוכן): עידן ירון-אלדר תם, אם בכלל היה, והחל עידן רוב. מעכשיו הכל יימדד על-פי אמות מידה של הסקטור העסקי בהתאם לתפוקות ולתוצאות.
אומרים שהמוחלפים, קיבלו את סבב המינויים בצורה מקצועית. נו, טוב. כאילו שהיתה להם ברירה. מקוב, ששימש סגן נציב לגבייה, עובר לפקיד שומה חיפה החזק, שלא יפוצל. זהו פרס ניחומים למקוב, שהיה בעבר פקיד שומה טבריה ופקיד שומה עכו. המינוי הזה לא מרחיק אותו מהמרוץ על רשות האגף בעתיד. הוא עוד יחזור. בורשטיין, סגן נציב לניהול ספרים, עובר לפקיד שומה ירושלים-2. לפחות הוא נשאר בירושלים, הכי קרוב לבניין הרשות בסוף רח' כנפי נשרים. אליהו, סגן נציב למיסוי מקרקעין, נשלח לפקיד שומה כפר-סבא, תחנה מאוד חשובה וזה גם מרכז הארץ, אבל יותר רחוק מזה אי-אפשר.
יעילות היא מחיר האיחוד. רוב רוצה להכניס את המערכת לקצב עבודה קדחתני מהיום הראשון. גם כך חלק מהמוחלפים כיהנו בתפקידם הרבה מאוד זמן. הניסיון מראה כי בכל תחנה שהמנהל שלה הוחלף ונכנס "מטאטא חדש", גביית המיסים עלתה. בדרך כלל מנהלים חדשים מובילים לתחרות בונה, ולרצון להראות ולהוכיח שהם מצליחנים. ייתכן שזה מה שיקרה. ממילא גביית המיסים כעת נמוכה מהציפיות, ואף פונה בכיוון הלא רצוי. עוד מעט, והצמיחה בשיעור של 7% בתוצר העסקי ובמיסים תהיה זיכרון מעומעם. לכן, הטלטלה במקומה. עם מנהלים חדשים ופקידי שומה אזוריים שצריכים להוכיח את עצמם, יש לקוות ש-10% ממשלמי המס הגדולים ובהם מתכנני המיסים, מעלימי הכנסות ואולי גם משפחות הפשע למיניהן, ירגישו את נחת זרועם של שלטונות המס. ואולי סוף סוף ל-90% משלמי המיסים התמימים, יתנו לחיות.
וכמה מילות אזהרה. הניסיון גם מראה, שריכוזיות היא לא תמיד יתרון גדול. מערכת ריכוזית מאוד יכולה לעשות טעויות גדולות מאוד. כשמערכת ריכוזית גדולה טועה, אין נקודת אל-חזור. אגב, כלל זה חל גם על אלה שרוצים ריכוז של הפיקוח על שוק ההון והבנקאות בידי אדם אחד; או לחילופין איחוד כל אגפי המודיעין תחת מטריה אחת.
השאלה היא, עד כמה רצוי לרכז כל כך הרבה סמכויות בידי אדם אחד, מוכשר ומקצועי ככל שיהיה, ולא משנה באיזה התחום. ממילא קשה לפקח על תהליך קבלת ההחלטות, ובישראל זה קשה שבעתיים, משום שהפוליטיקה נושקת לכלכלה לעיתים עד מוות, ומנגד רשויות האכיפה (היועץ המשפטי לממשלה, נציב שירות המדינה, מבקר המדינה, ועדת הביקורת של הכנסת) נוטות להתעורר בדיעבד. אלא שלא בטוח שזה המקרה באיחוד אגף המיסים. הרי טלטלת רשויות המס בישראל היתה הכרחית.
הקמת רשות המיסים הישראלית היא מהפכה ענקית, לכן ראוי ורצוי שחילופיהם של למעלה מ-50% מפקידי השומה האזוריים ייעשו במדורג, לא בבת אחת, ולאחר חפיפה סבירה ומסודרת. גם כך הרשות עברה רעידת אדמה כאשר הנהלתה הצטמקה מ-25 ל-13 איש בלבד. צריך לוודא שהמהפכה מלמעלה והמהפכה מלמטה יתקדמו לאותם יעדים. בהקשר זה ניתן להזכיר את מה שאירע ב-1973, ערב מלחמת יום הכיפורים, אז הוחלף בבת אחת הפיקוד העליון של צה"ל, כולל אלופי הפיקודים בדרום ובצפון, ובמיוחד כאשר בחלק מהמקרים שמו את האנשים הפחות מתאימים. *