בפרשת המינויים הלא תקינים לכאורה במשרד לאיכות הסביבה, הכל בא בהפוך על הפוך: השר צחי הנגבי, לשעבר השר לאיכות הסביבה ולביטחון פנים, שביצע לכאורה את המינויים הלא תקינים, יוצא גבר גבר; מבקר המדינה, שופט בית המשפט העליון בדימוס, יוצא גיבור מקומי; ואילו נציב שירות המדינה, עו"ד שמואל הולנדר, הוא האיש הרע בסיפור. היו שהזדרזו לדרוש את פיטוריו של הולנדר, כאילו שלתפקיד הנחשק לא אורב מקורב פוליטי של מישהו.
בסיקור התקשורתי אין אף מילה רעה על משרד מבקר המדינה, על אף שהבדיקה שבנדון נגררה זמן רב מהדרוש. גם משרד המשפטים, שהעומדים בראשו התחלפו כולם, יצא מהעניין ללא שריטה. נדמה שלכולם מאוד נוח, מבחינה תדמיתית-ציבורית, מצב שבו מבקר המדינה ורשויות האכיפה האחרות, להוציא את הולנדר, יוצאים נקיים (האמת עלולה להיות אחרת, אבל את זה נוכל לדעת רק לאחר שקיעת האבק).
כעת מתברר כי עוד לפני כשנה, כשנודע לראשונה במסדרונות הממשלתיים על החשדות למינויים לא תקינים במשרד לאיכות הסביבה, הורה הנציב הולנדר לממונה על המשמעת בשירות המדינה, יורם צלקובניק, לפתוח בחקירה משמעתית כדי לעצור את המינויים. הולנדר הוטרד במיוחד מאיוש משרות בכירות, המחייבות מכרז פומבי או חיצוני, שלא בהליך תקין. ואולם משרד מבקר המדינה ומשרד המשפטים, לו נתונה הסמכות להחליט על חקירה משמעתית, הנחו את הולנדר להקפיא את החקירה, ולהמתין עד לפרסום הדו"ח הסופי של מבקר המדינה.
האם כתיבת הדו"ח ופרסומו היו חשובים יותר מעצירת המינויים, קרוב ככל האפשר למועד ביצועם? מדוע לא ניתן היה לקיים את החקירה המשמעתית במקביל לחקירת המבקר? אם להולנדר נודע הסיפור עוד לפני שנה, משמע שרשויות האכיפה האחרות, ובראשן משרד מבקר המדינה, היו צריכות לדעת על כך עוד לפניו, משהו כמו לפני שנה וחצי-שנתיים.
ועכשיו למרות כל החקירות והפרסומים, כשנתיים לאחר תחילת התגלגלות האירועים, כמה מהבכירים וכמה מהמינויים הלא תקינים לכאורה ממשיכים עדיין בתפקידם, בניגוד להנחיית הולנדר וכללי התקשי"ר המחייבים מכרז פומבי פנימי או חיצוני. אבל התקשורת קוראת להחלפתו של הולנדר. כעת יידרשו עוד שנה-שנתיים לפחות עד לסיום החקירה המשטרתית, עליה הורה היועץ המשפטי לממשלה עו"ד מני מזוז, נגד הנגבי וכמה מראשי המשרד לאיכות הסביבה. האם אמור להיות פסול במינויים פוליטיים ובמינוי של מקורבים? ההגדרה המדויקת היא משרות אמון, לא מינויים פוליטיים. מפא"י המציאה את השיטה, והשירות הציבורי בישראל מכיר במשרות אמון ששר יכול לאייש במשרדו ללא מכרז, באישור הממשלה.
גם משרות האמון חייבות בתנאי סף (גם המנכ"לים): שר זכאי למנות את אנשיו למשרות האמון, ובתנאי שאנשיו שאינם קרובי משפחה או קרובים של קרובי משפחה. המטרה היא שבסביבתו של ראש הממשלה למשל, אך במיוחד בסביבת שריו הבכירים, יהיו מקצוענים בעלי ותק וניסיון, ולא חניכים של תנועת הצופים. בג"ץ (בג"ץ גינוסר ובג"ץ גלנור) נתן לכך תוקף בפסיקותיו השונות. תנאי הסף אמורים להבטיח שלמשרות האמון לא ימונו אנשים בעלי זיקה פוליטית, אלא אם הם מציגים כישורים מקצועיים עדיפים.
לכל שר יש מספר תקנים מצומצם למשרות אמון: המנכ"ל ועוד כמה עוזרים אישיים. אחרת יוכלו השרים למנות את כל העובדים במשרדיהם בהליך של איוש משרות אמון. לא זו היתה כוונת המחוקק, ובג"ץ היה עוצר מהלך כזה אם היה נעשה.
בפרשת המינויים הלא תקינים לכאורה במשרד לאיכות הסביבה נפרצו סכרים לאורך החזית: המנכ"ל הוא לא הזרוע הארוכה של השר, והתקשי"ר לא הסמיך אותו למנות משרות אמון מעבר למכסה שהוקצתה לשר.
באקראי נחשפו גם שתי תופעות חדשות שמאפשרות אי-קיום הוראות התקשי"ר וכללי המינהל התקין. התופעה הראשונה: איוש משרות ארעיות שכנראה הן גם לא חשובות. התופעה השנייה חמורה יותר: קליטת עובדים באמצעות חברות כוח אדם פרטיות, מה שאיפשר לכאורה לאייש משרות ללא מכרז. לעובדים חלשים ובלתי מיומנים, החברות מאפשרות שכר נמוך, ללא קביעות, וכמעט ללא זכויות סוציאליות, לעומת עמיתיהם עובדי המדינה הקבועים. ומנגד, לעובדים בכירים ומועדפים, עבודה דרך חברות כוח אדם מאפשרת להם שכר גבוה יותר בעשרות אחוזים, ותנאי פנסיה משופרים, לעומת עמיתיהם בשירות המדינה.
שתי התופעות הללו מתרחשות ללא ציוץ מכיוון ההסתדרות וגם לא מכיוונו של שר הרווחה. כל זה מתנהל כבר שנים, ללא פיקוח מצד המבקרים הפנימיים, ומעליהם משרד מבקר המדינה ונציבות שירות המדינה, האחראים ביחד למינהל התקין ולניהול איוש משרות בשירות המדינה.
הטענה של נציבות שירות המדינה, על חוסר סמכותה בנוגע למינויים לא תקינים, שקיומם לא היה ידוע, או שהם מתבצעים בגופים סטטוטוריים, חלשה מאוד, נוכח החריגה ממכסת משרות האמון, וחובת הגילוי הנאות, כלומר פרסום המינויים בזמן אמת. לו כל זה היה מתבצע, ולא באיחור של שנתיים, חקירת המשטרה היתה נחסכת מאיתנו.
עוד קצת מעורבות מצד המחוקקים, חברי הכנסת והוועדה לביקורת המדינה בפרט, בתיקוני חקיקה, גם היתה יכולה לתת שיניים לנציבות ולמבקר המדינה. אבל הם "החתול השומר על החלב".
במישור הציבורי עברנו שתי תחנות חשובות: דו"ח מבקר המדינה והחלטת היועץ המשפטי מזוז לפתוח בחקירה משטרתית, שיכולה להתפתח לחקירה פלילית, וייתכן מאוד שתסתיים בלא כלום.
עם ייעוץ משפטי טוב, השר הנגבי ייצא נקי מכל העניין. בינתיים ההתנתקות תהיה מאחוריו וייחסך ממנו הצורך ללכלך את הידיים בפינוי מתיישבים מחבל קטיף ומהיישובים בצפון השומרון. כמי שהוביל לפני שני עשורים את המרי האזרחי נגד פינוי ימית, פינוי עזה יהיה כתם מיותר לחלוטין בקורות החיים שלו. על פינוי ימית בזמנו פיקדו שר הביטחון אז, אריאל שרון, אלוף פיקוד הדרום חיים ארז ומפקד המבצע, תא"ל עודד טירה, היום נשיא התאחדות התעשיינים. את תפוח האדמה הלוהט של פינוי עזה כולם מגלגלים לכולם. *