אין שמחה גדולה מהשמחה לאיד. את זה חשות על בשרן היטב חברות הסלולר הנאלצות לנהל קרב מאסף על תעריפי הקישוריות. גם הן מגלות, אולי קצת באיחור, שתשלומים של מיליארדי שקלים ששולמו בדומיה במשך שנים על-ידי מיליוני צרכנים כנועים, עלולים להפוך לחרב פיפיות: אם חברות הסלולר הרוויחו כל כך הרבה, זה אומר ששילמנו יותר מדי? אולם לפני שמניפים את הגרזן על חברות הסלולר, כמה נקודות למחשבה.
1.השוואה בינלאומית. בנובמבר 2003 הורה אהוד אולמרט לערוך השוואה בינלאומית של מחירי מוצרי צריכה המשווקים על-ידי מונופולים. אולמרט חלם על מסקנות שיוכיחו, כי אותו מוצר בישראל יקר מבעולם. מדוע לא שמענו מאז על תוצאות הבדיקה?
אם אולמרט, הפעם בכובעו כשר התקשורת, יבקש השוואה בינלאומית של תעריפי שיחות הטלפון הסלולרי ושל תעריפי הקישוריות, הוא יגלה את אותה תמונה שגילה כנראה במוצרי הצריכה: מחירי הקישוריות (במונחי כוח קנייה) הם מהזולים בעולם המערבי. אז אם אין סיבה להתערב במחיר פחית קוקה-קולה, מדוע יש להתערב במחיר דקת שיחה נכנסת לרשת הסלולרית?
2.כשל שוק. נכון, קיים כשל שוק מובנה בשוק השיחות הנכנסות. העובדה שחברה נהנית מתשלום המועבר לה על-ידי מי שאינו לקוח שלה (שהוא בבחינת "קהל שבוי") היא, לפני הכל, "כשל שוק". אבל מה לעשות, זה אינו כשל השוק היחיד.
אם רוצים לפתור באמת את בעיית כשל השוק, אפשר לחשוב על פתרונות קצת יותר יצירתיים. למשל: לכפות על מפעילי הסלולר לקבוע ללקוחות מחיר אחיד לשיחות, ללא אבחנה בין שיחות בתוך הרשת או מחוץ לה. כלומר, לא משנה לאן אתה מחייג מהסלולר, המחיר שתשלם יהיה זהה. בכך יוכנס השוק כולו לתחרות משוכללת בין המפעילים הסלולריים. אם תאומץ החלטה כזו, מה שיישאר הוא לקבוע מחיר סביר של קישוריות בשיחה מרשת בזק לרשתות הסלולריות.
3.חברת ייעוץ בינלאומית. משרד התקשורת שכר את שירותיה של חברת אנליסיס, שביצעה עבודה דומה בבריטניה. המשרד קבע מראש לאנליסיס את מתודולוגיית הבדיקה, ואחרי פחות מחמישה חודשי עבודה, זו הגישה את המסקנות שהמשרד ציפה ממנה. כיצד ייתכן שאותה אנליסיס ביצעה את אותה עבודה על תעריפי הקישוריות בבריטניה ובשבדיה, אך שם נמשכה העבודה הזו 18 חודשים? ועדת גרונאו, שבדקה את תעריפי בזק, ישבה על המדוכה במשך 12 חודשים.
4.אסור להרוויח. מנהלים ובעלי מניות רואים את מה שקורה לחברות הסלולר ומבינים שזה יכול לקרות להם. הטעות הגדולה של חברות הסלולר היא אחת: הן הרוויחו - והרבה. ובישראל, אם אתה מרוויח - גם בתקופה של מיתון ופיגועים - אתה על הכוונת. חברות הסלולר יכולות לבכות עד מחר, שהן הרוויחו את הכסף הזה ביושר. בישראל של 2004, אם אתה מרוויח הרבה, ההפסד כולו שלך.
5.אויב הרגולציה. לפני פחות משנה אולמרט הופיע בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס" ובנאום חוצב להבות קידש מלחמה בפקידים וברגולציה המוגזמת בישראל, המפריעה לדבריו לעשיית עסקים. הם לא מבינים, הם חושבים שכל החוכמה נתונה אצלם, האחריות היא עלי. אני אחליט. שנה אחרי, אהוד אולמרט עושה בדיוק - אבל בדיוק - את מה שאותם פקידים מצפים ממנו לעשות. מה גרם לו לבצע את הפליק-פלאק המרשים? האם המתקפה התקשורתית נגדו, על היותו "שר העשירים"? האם יתכן שהתחרות העיקרית היא בכלל בצבירת נקודות בקרב ציבור המצביעים?