ביום א' מתעתדים הסטודנטים במכללות לשבות משום ששר האוצר, בנימין נתניהו, יפסיק את תהליך הפחתת שכר הלימוד, כפי שקבעה ועדת וינוגרד. נוכח הידרדרות החינוך היסודי והתיכוני, עולה ביתר שאת חשיבותו של חינוך גבוה ואיכותי לאזרחי המדינה הצעירים. אבל כיצד ניתן לצפות לחינוך גבוה בהיקף רחב ולשיווין הזדמנויות בחינוך, כאשר שכר הלימוד חוסם את גישתם של מעוטי היכולת? האם לא תפקידה של המדינה לסייע, לפחות לאלה שיכולים לנצל את הסיוע כראוי, לצאת ממעגל העוני? יש ספרים וציוד שצריך לרכוש, צריך לשלם על מגורים, מזון וחשבונות. ולמרות העלות הגבוהה, המדינה, לכל היותר, מסבסדת באופן חלקי רק את שכר הלימוד. לעומת זאת כאשר בוגר האוניברסיטה מצטרף לשוק העבודה, אז המדינה נעשית שותף בכיר להכנסתו ומטילה עליה מגוון מיסים ישירים ועקיפים.
האם לא מוצדק שסטודנטים לאחר שירות צבאי סדיר יקבלו לפחות את הזכות לשלם שכר לימוד נמוך? הרי הם אף נאלצים, לפחות בחלקם, לשרת במילואים, לעיתים על חשבון הלימודים.
הצד השני של המטבע הוא בעיקרו סיוע המדינה לאוכלוסייה החזקה. בסופו של דבר, המשכילים הם אלה שנהנים מהכנסה גבוהה מהממוצע במשק. זה קורה אמנם אחרי כמה שנות לימוד, גם אם לעיתים בתנאים כלכליים לא קלים, ובכל זאת קשה להצדיק גביית מיסים מהאזרח הממוצע כדי לממן לימודיו של מי שייהנה בסופו של דבר מהכנסה גבוהה.
אי צדק שורר גם בקרב הסטודנטים: דווקא אלה שזכו בפחות כישורים נאלצים לוותר על לימודים באוניברסיטה או במכללה ציבורית ונאלצים ללמוד במכללה פרטית או אפילו בחו"ל (רפואה לדוגמה) ולשאת במחירים הגבוהים פי כמה ממחירי החוגים היוקרתיים באוניברסיטאות בארץ. את המיסים כולם ישלמו בהמשך, בלי אפליה.
השירות הסדיר בצה"ל לא צריך לזכות בשום הטבה לסטודנטים. פיצוי בעבור השירות הצבאי יהיה פסול מעיקרו, ואין להפלות בין מי שפנה ללימודים גבוהים לבין מי שבחר לא ללמוד, או שלא עמד בתנאי הקבלה למוסדות להשכלה גבוהה. לאזרחי המדינה המתגייסים לצה"ל יש לשלם ישירות בתמורה לשירות הצבאי ולא באמצעות הטבות לחיילים משוחררים המותנות בכל מיני דרישות, בהן הדרישה ללימודים גבוהים.
בסופו של דבר, הלוואות הן הסיוע הסביר ביותר לסטודנטים בישראל; ישירות מהמדינה או במתן ערבות מדינה. הרתיעה הקיימת מלקיחת הלוואה למימון לימודים אינה מוצדקת. שכר לימוד אינו דומה להוצאות-צריכה שוטפות, השכלה גבוהה היא השקעה המניבה לרוב תשואה גבוהה מכל השקעה סולידית אחרת. סטודנטים שטוענים כי "הם לא רוצים לשקוע בחובות רק כדי לרכוש השכלה" לא יהססו בעוד שנים מספר ליטול הלוואות לרכישת דירה בהיקף כספי גדול בהרבה, שיש החולקים על כדאיותה כהשקעה כלכלית. להלוואות יתרונות נוספים:
* הימנעות מאפליה בשכר הלימוד על בסיס רקע משפחתי, מאחר שאין צורך לבחון את "מידת המצוקה" של הסטודנט. זו מולידה שורה של עיוותים ו"התחכמויות": מצד אחד, קרנות מונעות סיוע ממי שרשום כבעל כלי רכב או שנסע לחו"ל (גם אם מדובר בקטנוע 50 סמ"ק או בנסיעה לביקור משפחתי); ומצד שני, סטודנטים "מרובי מלגות" רושמים את דירתם ברמת אביב על שם הסבתא ואינם עובדים משום שאינם צריכים לעבוד.
* ניתן לחסוך את משכורותיהם של עובדי המנגנון (קרנות הסיוע) שתפקידם לאבחן קשיים כלכליים. מי שמספיק מוכשר ללימודים באוניברסיטה יכול לעמוד בהחזר של הלוואה, בתנאים נוחים במיוחד, גם בסדר גודל של 100 אלף שקל.
* מדיניות של הלוואות במקום סובסידיה לשכר לימוד מצמצמת במידה רבה את האפליה בין הלומדים במוסדות ציבוריים לבין אלה שנאלצים ללמוד במכללות פרטיות.
החיסכון בתקציב המדינה יאפשר צעד נוסף, גם אם קטן, בהורדת שיעורי המס הבלתי נסבלים בישראל, ויקל על הסטודנטים שייהנו בעתיד מהכנסה גבוהה יותר.
מאבק הסטודנטים להורדת שכר הלימוד אינו המאבק הנכון. על הסטודנטים ועל הפוליטיקאים שרוצים לתרום להשכלה בישראל להיאבק לא על הטבות למעוטי יכולת ולחיילים משוחררים, אלא על מתן אשראי נוח במיוחד שיאפשר לכל אדם, המסוגל ומעוניין בכך, לרכוש השכלה גבוהה. *
ד"ר מואב, האוניברסיטה העברית, הוא עמית במכון למדיניות כלכלית וחברתית במרכז שלם