לא רק בגלל ההתנתקות והדרישה האולטימטיבית למשאל עם, הברית בין ראש הממשלה אריאל שרון לשר האוצר בנימין נתניהו מגיעה כנראה אל קיצה. בסביבתו של שרון רואים בנתניהו שר אוצר מצוין, אך לא יצטערו אם יממש את איומו ויפרוש, עכשיו שהמיתון נגמר. נראה שדי בשנתיים של עבודה בהרמוניה.
אין זה סוד כי מערכת היחסים בין השניים הידרדרה מאוד לאחרונה, ומשני הכיוונים נאמרים דברים שמוטב היה שיישארו במגירות.
אם יפרוש נתניהו מהממשלה, ייפתחו לשרון שלוש חלופות לאיוש תפקיד שר האוצר, המשרה הכלכלית החשובה ביותר במשק. התרחיש הראשון, המאוד ממשי, הוא שראש הממשלה עצמו ייקח את תיק האוצר. מהלך כזה בוצע כבר בשנת 1999, על ידי ראש הממשלה אז, נתניהו, שהחזיק בתיק האוצר מספר חודשים, לאחר התפטרותו של יעקב נאמן מהתפקיד. אפשר שמדובר במהלך ביניים לקראת מסירת משרד האוצר למישהו אחר. כזכור, נתניהו אף שקל בשעתו למנות את שרון לשר האוצר בממשלתו, צעד שלא בוצע, עם מינויו של שרון לשר החוץ.
האפשרות השנייה היא מסירת תיק האוצר לאחד משרי הליכוד הבכירים: מאיר שטרית, שכיהן כבר במשרה, סילבן שלום ששימש בתפקיד כשנתיים וחצי, ציפי לבני או מ"מ רוה"מ אהוד אולמרט, שהיה ההעדפה של שרון לתפקיד.
האפשרות השלישית היא מסירת תיק האוצר למפלגת העבודה: ליו"ר העבודה, שמעון פרס, שגם הוא שימש כבר בתפקיד, לחיים רמון, מתומכיו הבולטים של שרון בעבודה, או לבייגה שוחט שהיה פעמיים שר האוצר טוב מאוד. הודעתו של נתניהו כי יפרוש אם שרון לא יסכים למשאל עם, מקרבת מאוד את צירוף העבודה לממשלה.
אף אחד לא מתיימר לדעת כאן ועכשיו מה יקרה לכלכלת ישראל בעקבות הכאוס הפוליטי והמשבר הממשלתי הקשה ביותר מאז פילוג רפ"י ממפא"י. דבר אחד ברור, המשבר סביב ההתנתקות תופס את המשק הישראלי לא מוכן ובמגמת האטה. קצב הצמיחה הנוכחי ברבעון השלישי הואט ל-0.5% בלבד, בגלל השביתות והעיצומים, לעומת צמיחה מהירה של יותר מ-5% במחצית הראשונה השנה. גם בהכנסות יש מגמת התכווצות לא רצויה, הנובעת בחלקה עקב הירושה הלא סימפטית שהותירה מאחוריה נציבת מס הכנסה הקודמת טלי ירון-אלדר, למנהל רשות המיסים איתן רוב. גם השיבושים המתמשכים בנמלי הים תרמו להתכווצות בגביית המיסים.
באחת, שוב נקלע המשק הישראלי לאיומים על דירוג האשראי, לעצירת הרפורמות וההשקעות הזרות, ולחידוש הפיחותים וצעידת הדולר לעבר ה-5 שקל.
ההסתבכות הפוליטית עלולה גם להכניס להקפאה עמוקה שורת מהלכים ורפורמות בתקציב, בדו"ח צוות בכר לרפורמה בבנקאות ובמינוי הנגיד הבא של בנק ישראל, עליו מתמודדים כרגע הנגיד הנוכחי ד"ר דוד קליין ופרופ' ליאו לידרמן מבנק הפועלים.
עם רוב הדברים אפשר להתמודד גם בעוד שבועיים, עם תום פסק הזמן שקצב נתניהו, חוץ משאלת מינוי הנגיד הבא, שחייב להתבצע עד סוף נובמבר, כדי להקנות ודאות לשווקים הפיננסים ולמשקיעים הזרים. מההיבט הזה בלבד הפוליטיקאים צריכים להגיד תודה לנגיד קליין, שהותיר את הריבית על כנה ברמה של 4.1% זה שמונה חודשים ברציפות. בכך איפשר הנגיד, בין השאר, התייצבות הדולר ברמה סבירה ויציבה, ועמידה באינפלציה נמוכה וביעד יציבות המחירים. משער של 4.4 שקל, יש לדולר הרבה לאן לעלות, מבלי לאלץ את בנק ישראל להגיב בחריפות ובפזיזות בריבית.
המדיניות המוניטרית השקולה בשנה החולפת נותנת לממשלה אורך נשימה בתחום הכלכלי, אולי עד לסוף 2004 . זה יאפשר גם שיקול דעת בתקציב, והעברתו בכנסת אולי עד 31 בדצמבר.
החלופה של תקציב ביניים, תקציב של 1:12 על פי תקציב 2004 או 2005, הסכום הנמוך שביניהם, זו החלופה הגרועה ביותר. *