ההצגה הטובה בעיר הולכת להיות ביום שני, כאשר המלצות צוות בכר למהפכה בבנקאות ובשוק ההון יפורסמו ברבים, בהתכנסות יוצאת דופן בקיבוץ מעלה החמישה בואכה ירושלים, פחות מיממה לפני פקיעת אולטימטום הפרישה של שר האוצר בנימין נתניהו.
אין תפאורה מושלמת מכך, משום שרפורמת בכר היא ה"בייבי" של נתניהו ובגינה יכול שר האוצר לפרוש או להישאר בתפקידו; על בסיס כלכלי, במנותק מהפוליטיקה ובלא להזדקק לסולם. כך נהג יעקב נאמן כאשר ב-1998 הגיש את התפטרותו מתפקיד שר האוצר לראש הממשלה, אז בנימין נתניהו. הסיבה: נתניהו לא נתן לו לבצע רפורמה משלו. כך עשה גם מנכ"ל האוצר, פרופ` אבי בן בסט, כאשר ראש הממשלה אריאל שרון ושר האוצר סילבן שלום לא נתנו לו לעשות רפורמות.
נגיד בנק ישראל דוד קליין, שדוגל ברפורמות ובהדרגתיות ולא במהפכות של "זבנג וגמרנו", רמז כבר לפני שבוע כי לביצוע רפורמת בכר יידרשו 10-15 שנים. הוא יודע שהשווקים לא אוהבים טלטלות. גם נתניהו מבין את הסכנות הכרוכות ביישום רפורמת בכר, והעיקרית שבהן היא התפוררות הפיקוח הקיים על המוסדות ועל השווקים הפיננסיים. כרגע, בגלל ה"החצי אולטימטום-חצי התפטרות", מעדיף נתניהו להילחם עד ההמלצה האחרונה של בכר.
הפוליטיקה מכתיבה את המהלכים, אבל אחר כך, החל בשנת 2006, בין אם נתניהו ימשיך בתפקידו כשר האוצר בממשלת שרון או שבבוא היום יחליפו כראש הממשלה, יבואו המתנדבים שיעשו הכל כדי להשהות את ביצוע ההמלצות.
כעת, לפני שהמסך עולה והמלצות בכר מוצגות לציבור, זה הזמן להציג כמה מההשלכות הקשות שלהן. נכון לעכשיו, אין בכוחו של מנכ"ל משרד רוה"מ, אילן כהן, לבלום את רכבת בכר, או אף להסיטה למסלול הנכון. כל הכינוסים המקצועיים שיזם שרון בשבועיים האחרונים עם כלכלנים בכירים וראשי המגזר העסקי הם בגדר דיבורים, אולי משום שראשי שני הבנקים הגדולים, שלמה נחמה מהפועלים ואיתן רף מבל"ל, הסירו את הכפפות והלחצים הבאים מכיוונם מתבטאים בכל מיני טכניקות ודרכים שמטרתן אחת, עצירת בכר.
אנשי אקדמיה ופרופסורים מובילים לכלכלה ובנקאות, שאותם משום מה שרון לא זימן לשיחה, אומרים שלא לציטוט וגם לא לייחוס, שעל פניו נראה כי לא היתה עבודת הכנה מספקת של צוות מקצועי שיציג את האלטרנטיבות, ההשלכות והסכנות ביישום רפורמת בכר. צוות בכר, שחבריו הם אמנם סופר-מקצוענים, מורכב כולו מקודקודים הנשמעים ברובם להנחיות הממונים עליהם. לדברי המומחים, יש בהמלצות לא מעט שליפות מהמותן ומיני סיסמאות חסרות בסיס. הם חוששים כי הדיבורים על עיבוי הפיקוח הם דיבורים בעלמא, ושהציבור הרחב עלול לשלם ביוקר, בעמלות ובדמי ניהול גבוהים. ייתכן שהבעיה תתגלגל לפתחה של הממשלה, שהרי עיבוי מערך הפיקוח הוא תנאי ליישום מוצלח של ההמלצות.
הפיקוח והסדרת הרגולציה על גופים פיננסיים כמו קופות גמל וחברות ביטוח, המצויות לכאורה באגף שוק ההון והביטוח באוצר, עדיין בחיתוליהם. בינתיים אפילו סטטיסטיקה ומידע בסיסי אין באוצר. לכן ייטיב מבקר המדינה לעשות אם יבחן את סוגיית הפיקוח לעומק, לפני שרכבת בכר עוזבת את התחנה.
אמנם המפקח על הבנקים, יואב להמן, מחזיק בידיו מידע ואמצעי פיקוח על המוסדות הפיננסים השונים, ובעיקר על הבנקים, באיכות טובה. הוא הדין עם יו"ר רשות ניירות ערך, משה טרי. אבל סכנת ההתפוררות בעקבות יישום המלצות צוות בכר היא מוחשית. ובה בעת יש הדוחפים, מי בגלוי ומי פחות בגלוי, בדיוק לתוצאה הזאת, ובהקשרים אחרים שאינם נוגעים במישרין להמלצות בכר. בתקשורת יש לאחרונה "סימנים מעידים" לכוונות נסתרות, פה ושם, להביא להחלשת רשות ני"ע והפיקוח על הבנקים בפרט.
מרגיעים אותנו, כי מערך הרגולטורים והמפקחים הקיים לא יפורק, ובמקביל יוגבר שיתוף הפעולה ביניהם: הממונה על שוק ההון והמפקח על הביטוח, המפקח על הבנקים, יו"ר רשות ניירות ערך, הממונה על ההגבלים העסקיים, והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (לענייני הכלכלה). לא בטוח שהמרשם שמציע צוות בכר הוא מתכון טוב לשיתוף פעולה, או לעימותים ולנפילה בין הכיסאות.
היעד הסופי הוא הפקדת כל הסמכויות, המשפטיות ואחרות, בידי רגולטור אחד וריכוז העובדים בבניין אחד בקרייה הממשלתית בירושלים. לא מן הנמנע שכבר בתקופת הביניים יילקחו סמכויות מארבעת הרגולטורים האחרונים ויופקדו בידי המפקח שפועל מתוקף סמכותו של שר האוצר. הפרדת הרשויות בתקופת הביניים לא תפעל.
ונא לא להתרשם מה"פה אחד" שהציגו חברי בכר, שכולם ללא יוצא מן הכלל חתמו על ההמלצות, לרבות להמן וטרי. בעניינים של מהות, הפה אחד לא מתקבל טוב.