גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

המשבר במפרץ הפרסי

48 שנים עובד בהצלחה ובשקט המדור הפרסי בקול ישראל, המשדר לאיראן חדשות על המצאות הרפואה והטכנולוגיה הישראליות ומעט פוליטיקה פרו-ישראלית. המדור, שכולל חמישה עובדים בשכר זעום, טוען להיסטריה גמורה: בין שניים לחמישה מיליון מאזינים קבועים, ובהם גם חומייני ז"ל. ביום שהמנהל המיתולוגי, מנשה אמיר, פרש בשידור חי לפנסיה היה קצת רעש, עשרות טלפונים נזעמים מאיראן, והוא נאלץ לשוב. 48 שנים של עבודה נהדרת! ומתי העיתונות נזכרה לכתוב על המדור הפרסי? רק כשהיו לפני שבועיים קצת מהלומות, קצת התעלפויות ("בגלל הלחץ בעבודה"). שלחנו את קרינה שטוטלנד לפרגן לחמישייה המופלאה שמראה לאיראנים מי צודק כאן בשטח ("האיראנים מביעים תמיכה גדולה בשרון"), וגם להבין מה הם בדיוק עושים שם

הידיעה שפורסמה ב"מעריב" הפתיעה לא מעט אנשים. "שיחת היום במסדרונות קול ישראל בירושלים", נכתב שם, "לא הייתה סביב הדחתו הצפויה של ג'ו בראל או אי מינוי הוועד המנהל של רשות השידור, אלא סכסוך ותיק בין שני עובדי המחלקה בפרסית, שלפי עדויות של עובדים הידרדר לחילופי מהלומות".

הפליאה לא הייתה על היחסים הרעועים במחלקה, אלא מהותית יותר - יש מחלקה פרסית בקול ישראל? התמיהה גדלה עוד יותר לנוכח תגובתו של ארנון גרוס, עוזר מנהל הרדיו בערבית והממונה, בין השאר, על המחלקה הפרסית, ש"זה מה שקורה כשיש הרבה עבודה ומעט מדי אנשים".

אז לא רק שיש מחלקה פרסית, הצטברה לה גם הרבה עבודה? סליחה? על מה בדיוק? אם גם אתם שאלתם את עצמכם את השאלות האלה, סימן שלא ביקרתם כמוני במתחם היפהפה של קול ישראל ברחוב הלני המלכה בירושלים. שם, בקומה האחרונה באחד הבניינים, בחדר האחרון במסדרון - מיקום נידח סימבולי, המעיד על חוסר ההבנה לחשיבות המחלקה, מעיד ארנון גרוס - יושבים חמישה אנשים האחראים לשיפור יחסינו עם האומה האיראנית, ועצביהם כורעים לעתים תחת כובד האחריות ולחץ העבודה.

בחלל קטן מימין יושבת מניז'ה בז'יק, אישה נעימה שאוחזת בתפקיד הקשבת. היא עלתה מטהרן בשנת 1986 ועבדה בעבודות שונות עד שפגשה את מנשה אמיר, מנהל המחלקה המיתולוגי שעדיין עובד בה כפנסיונר בתפקיד העורך הראשי והשדר.

אמיר עשה לה מבחן שכלל, לדבריה, שתי בדיקות עיקריות: אם היא יודעת להדפיס טוב (מבחן תמוה לנוכח העובדה שהעבודה במחלקה עדיין מתבצעת בכתב יד) ואם היא מצליחה לקלוט מהר. בז'יק עברה את המבדק בהצלחה, ולכן כבר שש שנים שהיא מאזינה לרדיו איראן מ-12:30 עד אחת וחצי בצהריים. את עבודתה היא מתארת במילים הבאות: "אני צריכה לשים אוזניות ולכתוב מה הם אמרו. אני גם מקליטה את השידורים, ואז אני מראה למנשה מה היה בשידורים, והוא בוחר קטע אחד ואומר לי, 'את הקטע הזה תשמעי שוב ותכתבי מילה במילה'. אז אני מוציאה את האינסרט ומעתיקה מילה במילה".

מה עם חתן?

לידה מסתובבת המזכירה, שמוכנה להצטלם אבל מסרבת שיזכירו את שמה. בשל מחסור בכוח אדם היא נאלצת לעשות תפקידים נוספים ומתוחכמים, כמו חיפוש אחר ידיעות על איראן באינטרנט, ולכן מכנה אותה אורלי רם "פספרטו", על שם משרתו הנאמן של פיליאס פוג, שסובב את העולם על פי ז'ול ורן.

רם היא אישה נאה ששימשה עורכת במחלקה (סליחה, מתקנים אותי: במדור הפרסי) במשך 18 שנה ("עוד כילדה בטהרן הייתי שומעת את השידור של מנשה"), וקודמה לפני כשנה לתפקיד מנהלת המדור בפועל לאחר שאמיר יצא לפנסיה. למרות שהיא מתרגזת ומאיימת לבטל את הכתבה כשאני שואלת לגרסתה על הריב שאירע בינה ובין עורך נוסף, מדובר באישה חביבה מאוד הדואגת לזולת. לטכנאי שעימו היא משוחחת בטלפון ("הוא חתיך וחמוד") היא ממליצה, למשל, על הספר שלה, וכשהיא מגלה שאין לי קשר דם לעם האיראני היא מתנדבת מיד להכיר לי חתן פרסי.

מולה יושב יגאל סבטי, הצלע השנייה בסכסוך המדובר, איש ביישן בן 60 שעלה ארצה לפני עשר שנים מטהרן, שם היה מומחה בכיר למכס האיראני. הוא עורך וגם עוזר הפקה, ותפקידו הוא לגזור ידיעות באנגלית ובעברית מהעיתונים, לתרגם אותן לפרסית ולהעביר לאורלי רם או למנשה אמיר.

אמיר הוא עמוד התווך של המדור הפרסי, המתפקד כיום כעורך ראשי. הוא עובד במדור, הקיים כבר 48 שנים, משנת 1959, שלושה חודשים לאחר שעלה לארץ. לפני כשנה יצא לפנסיה, אך נאלץ לחזור כשגילה שלא מצליחים למצוא לו יורש. "בניתי על זה שנוכל לגייס מישהו. באו למעלה מ-20 אנשים, ובדקנו אותם אחד-אחד. אנחנו לא מצפים שהמחליף יגיע לרמתי, אבל צריך רמה מינימלית של כישרון וידע. אף אחד לא היה מתאים, אז נאלצתי לדחות המון הצעות שקיבלתי, לוותר על חלק ממשכורתי, להעביר את תפקיד מנהל המדור ובכל זאת להישאר".

- אילו הצעות קיבלת?

"קיבלתי המון פניות מתחנות רדיו וטלוויזיה בארצות הברית, שמשדרות בפרסית ורוצות שאצטרף לשורותיהן. יש גם מכוני מחקר בוושינגטון שמתעניינים בי. התחלתי גם לכתוב מילון פרסי-אנגלי-עברי, אבל ויתרתי על כל הדברים האלה רק כדי לשמור על הקיים כאן".

אנשים בכו בארצות הברית אולי הצרו על אובדן כוכב טלוויזיה חדש, אבל באיראן, מתברר, השמחה על שובו הייתה גדולה. "כשמנשה הודיע בשידור שהוא פורש, את יודעת איזה בכי היה באיראן?" מספרת בז'יק. "התקשרו לפה המון אנשים מאיראן, הטלפון לא הפסיק לצלצל. הם בכו לי בטלפון, וגם אני בכיתי".

לגרוס יש הסבר נוסף לקושי למצוא מחליף: "אורלי ומנשה התחילו לעבוד לפני עשרות שנים. פעם היו משכורות יפות, ובגלל הוותק ממשיכים לקבל משכורות יפות. עם הזמן הורעו התנאים. אני מאוד רוצה להביא קול צעיר ורענן לתוכנית, אבל אם אני מוציא את מנשה לפנסיה, אני צריך להביא אדם עם ידיעה פרפקט באנגלית, פרסית ועברית, אחד שמעורה בנעשה באיראן, שאם אין לו תואר אקדמי אז לפחות בגרות, שיש לו יכולת ביטוי ושפה נקייה ושמוכן להקדיש שעות רבות לעבודה - וכל זה תמורת 3,000 שקל לחודש. אפילו המוסד משלם יותר. זו הסיבה שהחזרנו את מנשה. הרי קשה למצוא מישהו שיש לו את כל התכונות האלה והוא לא יעדיף להיות סוחר יהלומים או עורך דין, שזה מה שהפרסים בדרך כלל עושים".

המדור הפרסי בקול ישראל משדר שבעה ימים בשבוע - שעה וחצי בימי חול ושעה בשישי ושבת - לאוכלוסייה המוסלמית באיראן ולגולים האיראנים ברחבי העולם באמצעות גלים קצרים, אינטרנט ולוויין. השידורים נפתחים בשעה חמש אחר הצהריים במהדורת חדשות של כ-40 דקות העוסקת במתרחש באיראן ובישראל, ואותה מקריינים אמיר ורם. את זמן השידור אחר כך, מסביר אמיר, ממלאים כל יום בתוכניות קבועות. בראשון יש שיחות עם מאזינים מאיראן ואירופה; ביום שני אורחים שמדברים על נושאים פוליטיים; בשלישי תוכנית תרבות של אורלי רם וראיון עם אסיר פוליטי לשעבר שמספר במשך 13 תוכניות שבועיות ברציפות (!) על העינויים בבתי הכלא של המשטר; ביום רביעי משדרים ראיון עם שגריר ישראל לשעבר בטהרן ושיחות עם מאזינים; בחמישי יש ראיונות עם איראנים בגולה ("אנחנו שואלים אותם למה הם היו צריכים לעזוב ואם הם מוכנים לחזור"), ובסוף התוכנית מדברים על חידושים בשטחי המדע, הטכנולוגיה והרפואה בישראל ("כדי להציג את ההתפתחות המדעית של ישראל"); בשישי מדברים על פרשת השבוע ("שם אנחנו מציגים את הצדדים האנושיים של היהדות"); ובשבתות משודרת פרשנות מדינית של אמיר עם שיר בעברית.

"אתה תותח" חזק היום באיראן

- אילו זמרים ישראלים זוכים לתגובות הכי טובות?

אמיר: "יש שלושה זמרים אהובים במיוחד - זהבה בן, שרית חדד ובועז שרעבי. כל פעם ששידרנו אותם קיבלנו תגובות נלהבות".

"אני זוכר את השידורים שלנו עוד בזמן שלטון השאה", מספר בנוסטלגיה גרוס, המבין פרסית מלימודיו באוניברסיטה. "עוד לא היה אז אינטרנט ופקס, והיו מגיעים שקים שלמים עם המון מכתבים מאיראן. אני זוכר את זה כי אספתי אז בולים, ולכן הייתי מגיע למחלקה ולוקח את הבולים. אחרי המהפכה נותק הקשר הזה, אבל אנחנו ממשיכים לשדר לגולים ולמוסלמים באיראן.

הקהילה היהודית שם היא לא קהל היעד שלנו, אבל ישראל שאפה מאז ומתמיד ליצור קשר עם האוכלוסייה המקומית שם. אנחנו רוצים להציג את ישראל כפי שהיא, כמשטר אנושי, ולהראות שאין שום סכסוך דו צדדי בינינו לבינם".

- ומעניין אותם לשמוע את זה?

"לא רק שיש האזנה - יש התמכרות".

לאמיר יש כמה סיפורים מרתקים, שממחישים את ההתמכרות הזו. "לפני ארבע שנים ברח מאיראן סופר ועיתונאי ידוע. טלפנתי לברך אותו, והוא אמר לי שלהערכתו יש לנו לפחות שישה מיליון מאזינים באיראן. אמרתי לו שהוא מגזים, שלא ייתכן שעשירית מהאוכלוסייה מאזינה לשידורים שלנו, והוא אמר שבדרך הבריחה שלו מטהרן לחוף הדרומי, בכל עיר ועיירה שהוא עבר בה הוא שמע בערב את קול ישראל בפרסית. אני יותר צנוע, ומעריך את מספר המאזינים שלנו שם בשני מיליון.

"דיברנו עם מישהו אחר שברח והגיע לארץ, והוא אמר שבבריחה שלו לכיוון טורקיה הוא נתפס על ידי הכורדים, שחשדו שהוא סוכן של איראן. הם לקחו אותו לחקירה והכניסו אותו לאולם גדול, וצעקו, 'תפסנו מרגל'. אבל אז אחד החוקרים אמר, 'רגע, התחיל השידור של קול ישראל', והבחור אמר, 'אני יהודי ואני הולך לאותו מקום שממנו שמעתם את השידור'. אז הם שחררו אותו".

רם: "אנחנו כוכבים באיראן ובקרב האיראנים הגולים. השידור שלנו בשבילם זה כמו 'מבט' של חיים יבין. כולם מכירים את הקולות שלנו, ולכן כשאני בחו"ל אני משתדלת לא להזדהות, כי אומרים שבכל מחנה פליטים יש גם שתולים של המשטר. יום אחד, כשהייתי בלונדון, ירד גשם ונכנסתי לאיזו מסעדה רק כדי להתחמם. דיברתי עם המלצר, ופתאום הוא בא אליי עם מגש של שמפניה ועם פתק: 'גברת פרנוש, זה לכבודך'. פרנוש זה השם שלי בפרסית, שאותו אני מציגה בשידור. חיפשתי מי שלח את הפתק, וראיתי שלושה גברים עם שפם ענקי. זה היה קצת מפחיד. עשיתי את עצמי כאילו לא הבנתי מה כתוב בפתק שהיה בפרסית, ולא לקחתי את השמפניה. פתאום ניגש אליי אחד הגברים ואמר בפרסית: 'שמענו את הקול שלך, ואנחנו יודעים שזו את, אז אל תעשי את עצמך'. ברחתי משם מיד".

מופז לא הביא את הסחורה

- היו לכם סקופים?

אמיר: "סקופים לא הייתי אומר, אבל פעם חומייני אמר, למה קול ישראל אומר שאני רוצה להיות המנהיג הרוחני של השיעים בעולם? בקבלת פנים שערך לכבוד יום הולדתו של הנביא מוחמד, חומייני אמר גם שקול ישראל בפרסית משדר בימים אלה כיצד משה הלך לפרעה ודרש לשחרר את בני ישראל המדוכאים, והנה ישראל בעצמה מדכאת את הפלסטינים. הוא הקשיב כנראה לפרשת השבוע שלנו. אשתו של חומייני בעצמה סיפרה איך הוא מאזין ערב-ערב לשידורים של קול ישראל. שמענו שתלו לו על הצוואר במיוחד בשביל זה רדיו עם גלים קצרים".

לדברי אנשי המדור הפרסי, התושבים באיראן לא חוששים לשמוע אותם. בקול ישראל אף ארגנו כמה "עקוב אחריי" ממדינה אירופית לישראל לטובת המאזינים האיראנים שרוצים לעלות לשידור, ומהסיפורים שלהם נראה שעם כל הכבוד לאמריקאים, אין ידידים טובים יותר לישראל מאשר אנשי העם האיראני. "הם מותחים ביקורת על המשטר באיראן, על הפלסטינים, מביעים זעזוע מפיגועי הטרור ומביעים תמיכה עצומה בשרון", מעדכן אמיר.

- תמיכה בשרון?

"כן, כן, כשמופז התארח אצלנו קיבלנו שיחות של אנשים מאיראן, שאמרו לו שעל כל ישראלי שמקפח את חייו בפיגוע טרור צריך להרוג עשרה פלסטינים, כדי שילמדו את הלקח".

- ומה הוא ענה?

"שצה"ל עושה את מרב המאמצים להימנע משפיכות דמים, אבל בד בבד בהחלט נילחם בטרור בנחישות".

מופז התארח במדור הפרסי פעמיים - פעם כרמטכ"ל ופעם כשר ביטחון, וענה לשאלות המאזינים.

- הוא דיבר בפרסית?

אמיר: "לצערי, מופז, שעזב את איראן בגיל שמונה, מדבר פרסית אפילו פחות טוב מהנשיא משה קצב, שעזב את איראן בגיל שלוש".

קצב אף הוא התארח פעם בשידור, הקריא ברכה קצרה בפרסית לעם האיראני (סקופ קטן: את הברכה כתב באותיות עבריות מנשה אמיר) וענה לשאלות המאזינים. "כדי לחסוך זמן של תרגום, ממש אלתרנו", מתגאה אמיר. "בזמן שהמאזין שאל שאלה אני סגרתי את המיקרופון, ותרגמתי לנשיא ממש סימולטנית. ככה הוא היה יכול מיד לענות בעברית על השאלה ולא לחכות שאני אתרגם".

מחשבים? זה לא מסוכן?

אחד המאזינים, מעדכן אמיר, היה איראני מהעיר יאזד, שבה התגורר קצב, והוא סיפר שכל בני העיר מתגאים שהיא הוציאה מקרבה שני נשיאים: את קצב ואת מוחמד חתאמי. כמה שבועות אחר כך הגיעה מאותו מאזין חבילה שנשלחה דרך אוסטריה והכילה עוגיות ופיצוחים לנשיא. אמיר עמד בפיתוי ולא נשנש דבר, ובפגישה שלו עם אמו של קצב העביר את החבילה ליעדה. קצב הוא גם מי שבזכותו אפשר לשמוע בישראל (אבל רק אם ממש מתאמצים, גרוס מתקשה להצליח) את חצי השעה האחרונה של השידור.

"זה קרה אחרי פניות רבות שהגיעו לנשיא", מספר אמיר, "אבל בזכות קשיי הקליטה של השידור שלנו, התקנת צלחות לוויין ליוצאי פרס בישראל נעשתה עסק מאוד רווחי. זה מאפשר להם לראות את השידור שלנו דרך תחנה פרסית בלוס אנג'לס שמשדרת אותנו כל יום דרך הלוויין".

"אהבתי מאוד את ההתנהגות של מופז וקצב", מפרגנת בז'יק לשני האורחים. "ביקשתי להצטלם עם שניהם והם הסכימו, ואפילו חייכו בתמונה. עכשיו הייתי מאוד רוצה ששרון יבוא לתוכנית שלנו, זה יהיה כבוד בשבילנו. הוא פוליטיקאי שיש לו כוח לדבר ולהילחם. אני אוהבת טיפוסים כאלה".

סלבריטיז נוספים שהתארחו באולפן היו אפרים סנה (אמיר: "המאזינים התעניינו בעיקר בנושא האטום"), ובקרוב זוממים שם גם על דן חלוץ ואיתן בן-אליהו (רם: "הוא מאוד נחמד לקהילה שלנו"), שניהם ממוצא פרסי. בנוגע לריטה התשובות סותרות. אמיר טוען ש"עם ריטה משום מה עדיין לא הסתדר. אולי היא עסוקה מאוד", ואילו רם אומרת ש"אנחנו גאים בזה שריטה מפורסמת כמו שאנחנו גאים בכל הפרסים שהצליחו, אבל התוכנית שלנו יותר רצינית מזה".

התוכנית אכן רצינית, אבל צורת העבודה די משעשעת, נכון לתחילת המאה ה-21. בהעדר מחשב לכל פועל, את כל הידיעות כותבים סבטי, רם ואמיר על דפי טיוטה בכתב יד גדול ומוקפד, כדי שמי שיקריא אותן בשידור לא יתקשה להבין מה כתוב. אנשי המדור, באמת טיפוסים חביבים, מקפידים על גינונים סטייל טהרן, ופונים לאמיר ורם - העובדים הבכירים - בשמות הכבוד "אקה" (אדון) ו"חנום" (גברת). "הם יכולים לקרוא לנו מניז'ה או יגאל", מבהירה בז'יק, "אבל אנחנו רגילים לתת כבוד לממונים, כי ככה גדלנו".

לאולפן השידור נכנסים רם ואמיר עמוסים בחבילת ניירות מרשימה בכובד של תיק תביעה מרכזי בפרקליטות, להלן מבזק החדשות. סבטי יושב בזמן השידור מחוץ לאולפן, לצד הטכנאית, ומכיוון שהיא אינה מבינה את השפה תפקידו לצעוק לה: "אולמרט!", "שרון!", כל אימת שצריך להכניס את דבריהם המוקלטים.

"התראיינתי לטלוויזיה האיראנית בלוס אנג'לס", מספר אמיר, "והם שאלו אותי, 'אתם הרי תחנה כל כך פופולרית, כמה עובדים יש לכם?' אמרתי שמסיבות ביטחוניות אני לא אענה על השאלה, אבל האמת היא שאני מתבייש. חמישה עובדים, ועוד בחור רוסי בשם ולדימיר שיודע פרסית שאנחנו נעזרים בו לפעמים, וזה הכול. אנשים לא מאמינים".

המצב הנתון הזה הביא את אנשי המדור הפרסי לאמץ מודל עבודה מתוחכם: "כל איראני מבין מיליוני האיראנים הנמצאים בחו"ל הוא עובד פוטנציאלי של המדור הפרסי", מסביר אמיר את הגישה. "לא רק שכולם משתוקקים להתראיין אצלנו, ואפילו מפעילים עליי לחץ ומחפשים פרוטקציה כדי להיכנס לשידור, כמעט כולם מוכנים לתרום לנו עבודה בחינם. הייתי בלונדון וראיינתי סופר איראני. הוא הביא לי את ספריו, ואמרתי לו כמה חבל שאין לנו כוח אדם להפוך את סיפוריו לתסכיתי רדיו. הוא אמר לי, 'אני אעשה את זה'. השבתי לו שזה לא פשוט, כי צריך קריינים וצריך אולפן, אבל הוא ארגן ביוזמתו את מיטב שחקני הבמה האיראנים בלונדון, לקח אולפן, ובמשך שנה שלמה סיפק לנו תסכיתים שבועיים בחינם. זה קורה כי התחנה שלנו כל כך אהודה, וכולם רואים באכסניה הזו כבוד עבורם".

גרוס מפרגן: "פשוט לא ייאמן כמה מעט אנשים מפיקים את השידור. לפעמים אורלי נמצאת לבד, ואז במשך כשלושת רבעי שעה רצופה היא קוראת לבד את החדשות! מה שמדהים הוא שהרעננות שלה נשמרת כל הזמן. הרי צריך לפעמים לשים דגש על מילה כזו או אחרת, ואפילו שהיא צריכה לדבר כל כך הרבה זמן, היא לא עושה את זה בקול מונוטוני".

למה רבנו העבודה המטורפת והאינטנסיבית היא שהולידה, לדברי גרוס, את הוויכוח המדובר בין רם לסבטי, ששלח את סבטי באמבולנס לבית חולים והעניק למדור שטח בעמודי עיתון ארצי. "צריך להוציא חומר ויש דד ליין, ולכן עולים דברים כמו, 'למה לא עשית ולמה לא הוצאת'", מנסה גרוס להבהיר מה באמת הלך שם. "אורלי היא המנהלת בפועל עכשיו, וקשה מאוד להרים את כל המדור.

יגאל הוא אדם מבוגר. הוא לא רגיל אליה, הוא רגיל למנשה, אז הוא צעק עליה בחזרה, והיא צעקה עליו, והוא צעק עוד פעם, ואז הם ירדו למנהל הרדיו בערבית. הוא שמע את שניהם, ובאופן עקרוני אמר להם, 'תחזרו לעבודה'.

אחרי כמה זמן יגאל הרגיש לחץ בחזה והזעה מוגברת. ישר כולם קפצו עליו, ומנהל הרדיו אמר, 'תזמינו אמבולנס'. זו לא פעם ראשונה שזה קורה ברדיו. עבודה ברדיו זה לחץ. אני הזמנתי אמבולנס לאנשים לפחות פעמיים".

- ומה קרה ליגאל?

"לקחו אותו למיון, עשו לו בדיקות, והן היו תקינות. אחר כך קבעו לו עוד בדיקות למחרת. צלצלתי אליו בערב ואמרתי לו, 'אל תבוא לעבודה לפני שתרגיש שהכול בסדר איתך ולפני שתביא לי פתק מהרופא שאתה כשיר'. הוא אדם מבוגר, ואם יקרה לו משהו שלא יגידו לי שאני אחראי או אשם".

- ב"מעריב" נכתב שלדברי עובדים בקול ישראל, מדובר בסכסוך ותיק בין שניהם.

"זה שהוא לא רוצה להיות בפיקוחה - זה ידוע. היא צעירה, ומה פתאום פרגית תפקח עליו. אגב, גם מאזינים איראנים שמתקשרים אלינו לא מוכנים לדבר עם אורלי, ורוצים לדבר עם מנשה. אפילו שהיא האחראית בפועל הם שוביניסטים וחושבים שהיא העוזרת שלו. יגאל טוען שהוא כן מוכן לעבוד תחתיה, אלא שהיא לחוצה. והיא לחוצה, זה נכון. אלה לחצים של עבודה, כי יש לה המון אחריות. אני הייתי פעם מפיק של משדרי בחירות ושל משדרים גדולים כמו כשסאדת בא לארץ. אני זוכר שהייתי צורח על אנשים באולפן. צרחתי גם על המנהל שלי צעקות עד השמים. הייתי ידוע בזה. ברדיו יש לחצים, מה לעשות".

רם, כאמור, קוצפת כשאני מנסה לברר על מה בדיוק נסב הוויכוח. "השידור שלנו כל כך מוצלח, כל כך אדיר, ועל זה את רוצה לדבר? שידורי החוץ במודיעין האמריקאי מתרגמים אותנו כל יום מילה במילה, המודיעין באיראן מייחס לנו חשיבות כל כך גדולה, אז איזו מזכירה מטומטמת בבניין שהלכה והלשינה לעיתון, זה מה שמעניין?"

- יגאל סבטי, איך הלב?

"בדקו אותי הרבה בבית החולים, ואמרו שהלב בריא. היה לי לחץ בחזה, אבל זה לא השפיע על הלב".

- על מה בדיוק רבתם?

סבטי נוגע במשקפיו העבים באי נוחות ומרכין את המבט: "כבר שכחתי על מה. פתחנו דף חדש".

עוד כתבות

עמוס לוזון / צילום: איל יצהר

תביעות ענק ומוניטין בצניחה: דורי בנייה הרימה ידיים. כך זה נראה מאחורי הקלעים

הליך משפטי של חברת אינסטלציה לגביית חוב הוביל את החברה להגשת בקשה להקפאת הליכים ● בדיקת "גלובס" מגלה שהחברה איננה מעורבת בשום פרויקט נדל"ני, וכי לקריסתה "אחראים" פרויקטים שבנתה בעבר ושבגינם היא נתבעת על ליקויים רבים

אדם נוימן, מייסד ומנכ"ל WeWork ומסיושי סאן, מייסד ומנכ"ל סופטבנק / צילומים: Noam Galai, flicker, shutterstock

דיווח: סופטבנק מכינה חבילת מימון להשתלטות על WeWork

על פי דיווחים, הענקית היפנית הכינה חבילת מימון במטרה להשתלט על החברה להשכרת חללים משותפים ● בתחילת החודש ביטלה החברה את ההנפקה הצפויה

כידן דהרי וירון אדיב  / צילום: איל יצהר, גלובס

"הקונץ זה לקנות אדמה בזול": הם התחרו על בזק אבל מתרחקים מקנאביס. הכירו את בעלי תנופורט

מאז רכשו את תנופורט, לפני שנתיים וחצי, הבעלים החדשים ירון אדיב וכידן דהרי, עסוקים בהשבחת נכסי החברה ● הם שקלו לרכוש את השליטה בבזק כי "הייתה הזדמנות עסקית", אך החליטו להישאר עם מה שהם יודעים לעשות – נדל"ן בארץ, בלי פזילות החוצה, לא לקנאביס ואפילו לא לנדל"ן בחו"ל

הפגנה נגד הפשיעה והאלימות בחברה הערבית /צילום : רויטרס

ההשקעה בחברה הערבית תניב תשואה לכל המשק

תוכנית 922 שהקצתה 15 מיליארד שקל לשיפור מצבה של האוכלוסייה הערבית בישראל עומדת לפוג ב-2020 • לאור ההצלחה, נדרשת כעת תוכנית המשך • השקעה גדולה במגזר הערבי תניב תשואה לכלל המשק - רק צריך לגלות מנהיגות • "גלובס" מנתח את דרישות המגזר הערבי

 סיגל רגב–רוזנברג/צילום: אורית פניני

"יש כרוניקה של מוות ידוע מראש, צריך להחליט - ארבע קופות חולים טובות או רק שתיים"

זמן קצר לאחר מינויה למנכ"לית קופת חולים מאוחדת, גילתה סיגל רגב-רוזנברג כי הגירעון השנתי זינק ב-2018 ל-440 מיליון ש' - הגבוה מאז הקמתה ● בראיון ל"גלובס" היא מדברת על התחרות, על ההתמודדות עם משרדי האוצר והבריאות וכיצד היא מתכוונת לייצב את הקופה ולהביא מבוטחים חדשים

עדי סופר תאני / צילום: יונתן בלום

"לא הבנתי כלום. תתחילו מההתחלה": עדי סופר תאני מספרת על ניהול הצד הישראלי של הרשת החברתית הגדולה בעולם

מה עושה מנכ"לית פייסבוק ישראל, עדי סופר תאני, כדי להיות אפקטיבית בניהול ● "האמירה שאם אתה האדם הכי חכם בחדר אז אתה לא בחדר הנכון, נכונה גם למנכ"לים. ואם זה באמת ככה, אז או שצריך לפטר את המנכ"ל או שצריך לפטר את החדר" ●"50 המשפיעות של ליידי גלובס"

פורטנייט/צילום: REUTERSMike Blake

מתיחה של מאסק ושחקנים בוכים: מה קרה כשפורטנייט הוחשך?

"אסטרואיד" פגע אתמול בערב במשחק הווירטואלי של פורטנייט והותיר מיליוני צופים מול חור שחור, ושחקנים עם סימני שאלה רבים לגבי עתידו של המשחק, והאם הגיע לסופו ● היזם אלון מאסק צייץ מחדש ציוץ ישן ותרם לספקולציות

מוחמד סעוד הבלוגר הסעודי / צילום: צילום מסך מתוך טוויטר

מוחמד סעוד, המוכר בכינויו "הבלוגר הסעודי": סוחטים אותי

מוחמד סעוד המפרסם חדשות לבקרים ציוצים בעד ישראל וראש הממשלה נתניהו בחשבון הטוויטר שלו, ואף נפגש עם נתניהו לפני מספר חודשים, מאשים את האקטיביסט באיומים ● זאת בתגובה לציוץ שפרסם רותם בו נכתב: "לא מציע לך להיכנס איתי ראש בראש כי זה יגמר רע מאד בשבילך"

ההפצצות הטורקיות בסוריה./ צילום: רויטרס

גרמניה וצרפת משעות מכירת נשק לטורקיה בשל המתקפה בסוריה

עם זאת, ההודעות מתייחסות רק ל"נשק שעלול להיות בשימוש בסוריה", מה שמאפשר את המשך עסקאות הצוללות וכלי השיט בין גרמניה לטורקיה ● מחר יתכנסו בבריסל שרי החוץ של האיחוד לדון בתגובה למתקפה

הכלכלנית זוכת פרס הנובל אסתר דופלו / צילום: Eloy Alonso, רויטרס

המחקר פורץ הדרך שהפך היום את אסתר דופלו לאישה השנייה אי פעם עם נובל בכלכלה

איך גורמים לילדים להתחסן יותר ומעודדים חקלאים להשתמש בשיטות חדשניות? דופלו, באנרג'י וקרמר יצאו לענות על השאלות האלה בניסויים מבוקרים בשטח, וחוללו מהפכה ● דופלו היא האישה השנייה בהיסטוריה שזכתה בנובל לכלכלה: "מקווה שההדגמה שנשים יכולות להצליח, תיתן השראה לאחרות"

דרור פויר / צילום: יונתן בלום

למה יושבים בסוכה, והקשר בין נייר העיתון לעיתונות חזקה

אנחנו יושבים בסוכה לא כדי להיזכר כמה כיף היה להיות במדבר, אלא כמה גרוע זה היה ● לא כדי להעלות על נס את הארעי והטבעי, אלא לחגוג את הבטון והמזגן

צב ים עם קשית תקועה בפיו/ צילום:  Shutterstock א.ס.א.פ קריאייטיב

הגיליון הירוק: פרויקט מיוחד על משבר האקלים

הגיע הזמן להודות בכך: למשבר האקלים יש השלכות כלכליות מובהקות והאחריות מוטלת על כולנו ● למה לא באמת מדובר בסוגייה פוליטית, מה ההשלכות של עוד כמה מעלות ואיך עסקים בעולם כבר נערכים עם פתרונות ● מגזין G של "גלובס" הוקדש השבוע כולו לסיקור משבר האקלים. קבלו הצצה

מרכז העיצוב דיזיין סיטי, מעלה אדומים / הדמיה: יח"צ

בכמה שכרה רשת פנדור 600 מ"ר בדיזיין סיטי במעלה אדומים?

ועוד דירות וחללים שנמכרו והושכרו לאחרונה

נשים סיניות מבוגרות / צילום: רויטרס

יותר מבוגרים, פחות עובדים: המלכוד שמאיים על הצמיחה העולמית

83 מדינות נמצאות במצב שבו אוכלוסייתן מזדקנת בהתמדה, והמשמעות היא אחת: כלכלתן מועדת לדעיכה ● מה קורה להוצאות כשמתבגרים, איך זה משפיע על פעילות המשק ולמה הבייבי בומרס בארה"ב לא מצליחים למכור את בתיהם ● כתבה שנייה על הפצצה המתקתקת של המגמות הדמוגרפיות

פרויקט רקנאטי בתל אביב / צילום: יח"צ

לוח הכפל הקשה של היזמים בתחום ההתחדשות העירונית

כמה דירות חדשות הגיוני לבנות בפרויקט של פינוי בינוי? ● איפה זה כלכלי ואיפה לא? ● בדיקה שערך השמאי ליאור יוסף בדש חושפת מסקנות לא מעודדות

טראמפ מחמם את שוק הנדל"ן בגרינלנד / צילומים: רויטרס, shutterstock, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

טראמפ מחמם את שוק הנדל"ן בגרינלנד (והוא עדיין יותר זול מאשר בתל אביב)

התושבים בגרינלנד לא שמחו לשמוע שנשיא ארצות הברית מעוניין לקנות את האי שלהם ● אבל, המתווכים מספרים שתשומת הלב שהופנתה לעיר מזניקה עוד יותר את המחירים הגבוהים מלכתחילה

זה בידיים שלנו / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

עשה זאת בעצמך: עד שהממסד יתעורר, יותר ויותר אזרחים מתגייסים להציל את כדור הארץ

יכולנו להביא תסריטי אימה של אסונות אקלים, אבל בחרנו להציג את הפתרונות ● כך אפשר לעצור את ההתחממות הגלובלית - אבל חייבים לפעול עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי

שעוני מים / צילום: תמר מצפי, גלובס

כשהכתובת הייתה על הקיר: המדינה פספסה עם תאגידי המים

חקיקות פופוליסטיות לא ריאליות ומנותקות מהמציאות יש לא מעט ● מעטים המקרים שהדבר מתגלה ונחשף תוך חודשים ספורים ● דעה

 עו"ד מיכאל דבורין /צילום: יונתן בלום

"במשרד עורכי דין תל אביבי ממוצע יש 80% שמאלנים ו-20% ימנים וגם הם 'בארון'"

עו"ד מיכאל דבורין, היועץ האסטרטגי-פוליטי לקמפיין של הליכוד, בראיון אישי ● על הילדות בירושלים, על הסכמי אוסלו, על הבחירה במשפטים, על ההתמודדות בבחירות ללשכה, ועל התיקים הפליליים נגד ראש הממשלה

ניצול מרבי של חומרי גלם / צילום: סן פלגרינו - יח"צ חו"ל

עד הפירור האחרון: קולניריה ירוקה שבה אוכלים הכל, כולל הכל

אחד הביטויים הקולינריים של המגמה הסביבתית "אפס פסולת" הוא "אפס פחת", שימוש בכל החלקים של חומר הגלם, שלרוב היו נזרקים מיד לאשפה ● כך מוצאים חלקים לא פוטוגניים כמו אשכי עגל, עיני דגים או קליפות וגבעולים את דרכם אל הצלחות במיטב מסעדות תבל