לאור תהליך ההתרחקות הבלתי נמנע של מרבית הקיבוצים מערכי היסוד המהווים תנאי לקיומו של הקיבוץ, עולה על סדר היום שאלת חלופות הסיווג לצורות התיישבות אחרות.
כבר עתה ישנם מספר קיבוצים, אשר החלו לנקוט בצעדים מעשיים להפיכתם מקיבוץ למושב עובדים, לרבות בדרך של קידום תוכניות מתאר, שנועדו להוסיף חטיבות קרקע לצורך השלמת חלקותיהם של חברי האגודה לגודל החלקות הנהוג במושבים. בנוסף הוקמה ועדה מיוחדת במשרד ראש הממשלה, שתפקידה לסייע בתהליך זה, ובקרוב צפויה להיות מוגשת לממשלה הצעת החלטה לגבי אופן ביצוע ההליך.
מבחינת דרך השינוי, אין ספק כי עדיף לקיבוץ להפוך למושב עובדים או לכפר שיתופי מאשר ליישוב קהילתי, שכן נכסי חבר באגודה קהילתית נחותים לאין ערוך מנכסי החבר בצורות ההתיישבות החקלאית. באגודות הקהילתיות לא ניתנים לחברי האגודה נכסי ייצור, אלא רק מגרשי מגורים המוחכרים ישירות למתיישבים, בעוד שבמושב העובדים או בכפר השיתופי, משמשות הנחלות לא רק למגורים אלא גם כאמצעי ייצור לחברים.
זאת ועוד, גם בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל הרלוונטיות, בנוגע לזכויות לניצול הקרקע, זכויות למגרשים בהרחבה ושינוי ייעוד - לצורות ההתיישבות החקלאיות יש יתרון בולט לעומת היישוב הקהילתי.
יחד עם זאת, תהליך ההפיכה למושב עובדים או כפר שיתופי כרוך בקשיים רבים, ומעורר בעיות מתחום דיני התכנון והבנייה ומתחום דיני המס. לא ברור, כיצד יאשרו רשויות התכנון והבנייה את צירופן של חטיבות קרקע גדולות לצורך השלמת חלקות המגורים לגודל הנדרש במושבים (3-2 דונם). בנוסף, עולות בעיות כתוצאה מהחלוקה מחדש של משבצת הקרקע והקמתם למעשה של יישובים חדשים. גם בהנחה שתתקבל הסכמת רשויות התכנון והבנייה לכך, המדובר בתהליך מסורבל וארוך מאוד.
כמו כן, התהליך עצמו מעורר סוגיות מסובכות של מיסוי, באשר מדובר בהענקת זכויות חדשות בקרקע לחברי האגודה, ונראה כי יש לקבוע כללי מיסוי ברורים ומפורטים גם לעניין זה.
הכותב מתמחה בדיני אגודות שיתופיות.