יוסף (טומי) לפיד השתוקק לקבל את תיק המשפטים. ביומו הראשון בתפקיד זרח מאושר. אחד הדברים הראשונים שאמר, באשר לתוכניותיו במשרד, הוא קידום העיקרון, ש"אם יש צדק, יופע נא מיד", כדברי המשורר הלאומי.
הביטוי הזה עובד לכרזות מאירות עיניים, שניתלו בכל מסדרון פנוי במשרד המשפטים. לא יכול להיות, אמר לפיד, שאנשים ימתינו להכרעות ולפסקי דין במשך שנים. לא ייתכן עינוי דין שכזה. זה לא צדק.
בימים שלאחר מכן, ניסה לפיד לקדם את הופעת הצדק בשיטות שונות. בין היתר, החליט לקחת לידיים את נושא השופטים המפגרים במתן פסקי דין. ברגע של חולשה, הצהיר על כוונתו להעמיד לדין משמעתי את השופטים הללו, מה שעורר את זעמם של השופטים.
היחלצותו של נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, לטובת השופטים, מנעה זאת וגובשה מתכונת לטיפול באותם מקרים, כך שניתנה להם שהות לשפר את הקצב. בכל מקרה, ידיעת השופטים שהם "על הכוונת", מן הסתם תרמה לשיפור המצב.
אפיק פעולה אחר שרתם לפיד לזירוז הופעת הצדק, הוא הרפורמה בפרקליטות. מדובר בתוכנית מקיפה, שאמורה להיות מוצגת בימים אלה, ואשר השורה התחתונה שלה: התייעלות המערכת וחיסול הפיגורים. כיום שוכבים אלפי תיקים פליליים במערכת בלא טיפול.
הרפורמה, אותה מוביל מנכ"ל משרד המשפטים, אהרון אברמוביץ, בשיתוף עם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, נמצאת כעת בישורת הסופית שלה. כשלפיד נכנס לתפקיד השר, הרפורמה כבר היתה בהכנה, כך שאי אפשר לומר שהוא זה שיזם אותה. יחד עם זאת, הוא בהחלט תמך בה ונתן "קארד בלאנש" למנכ"ל בעניין זה. כעת, השר החדש יקטוף את הפירות.
במהלך הקדנציה של לפיד כשר משפטים, עברה מערכת המשפט טלטלות ומהפכות: מונו ארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון, הוחלף היועץ המשפטי לממשלה והוחלף פרקליט המדינה. סביב כל זה, היו הרבה אמוציות והיתקלויות: עדנה ארבל מול אליקים רובינשטיין, מני מזוז מול עדנה ארבל, שאול יהלום, בני אלון, ודליה איציק, נגד אהרון ברק בוועדה לבחירת שופטים.
לפיד תפס בכל הסכסוכים הללו את תפקיד המפשר, והשתדל שלא לנקוט עמדה. הוא ערך פגישות פיוס בין ארבל לרובינשטיין, בין מזוז לפרקליטים, ואפילו הצליח להביא את יהלום לתמוך בארבל כשופטת בבית המשפט העליון, תמורת הבטחתו למנות בעתיד את דבורה ברלינר. גם במחלוקת החריפה בין השופטים לעורכי הדין, הוא לקח את תפקיד המפשר.
במשרד המשפטים זוכרים ללפיד את התייצבותו לצד המערכת והגנתו עליה גם בתקופות הקשות. מהבחינה הזו, כנראה אין אח ורע ללפיד, שהוביל לעומת השרים האחרים בהופעות בתקשורת. בכל תוכנית אירוח, בכל פאנל, בכל מהדורת חדשות - לפיד התייצב לומר את דברו לטובת המערכת. גם כשכל הכביסה המלוכלכת נחשפה. במשרד אומרים, שיש לזקוף ללפיד את עבודתו היח"צנית עבור המשרד בתקופות הקשות.
אי אפשר גם לקחת ממנו תרומה מסוימת לחילופי הגברי במשרד ובמערכת בכלל. לפיד פתח את הדלת למינויו של מני מזוז ליועץ המשפטי לממשלה, בעת שביקש לקדם מועמדותו של עורך דין פרטי לתפקיד, ובכך להביא למהפכה בפני הייעוץ המשפטי לממשלה. משלא צלח בידיו לקדם את מועמדיו - אלי זוהר ויורם טורבוביץ - החליט לפיד להתייצב מאחורי מזוז, תוך שהוא מדגיש שהדבר נובע מהיותו של מזוז נון-קומפורמיסט, בעל חשיבה וראייה לא שגרתיות.
במילים אחרות: לפיד במכוון רצה באדם שלא יהיה בן דמותם של הקודמים. מרגע שמונה מזוז, לפיד נתן לו לבצע את המהפכות שהוא מבקש להוביל, ובכלל זה מינוי ערן שנדר לפרקליט המדינה, כבן בריתו של מזוז לרפורמה שהוא מבקש להוביל.
בתחום החקיקה, לא זוכרים ללפיד יותר מדי. הוא קידם את חוק נספי שואה, שבו ראה את ה"בייבי" שלו, אך לא הצליח לקדם את חוק הנישואים האזרחיים, שהיה אחד מנושאי הדגל של תנועת שינוי.
בסך הכל, אומרים במשרד המשפטים, מדובר בשר טוב, לחלוטין לא כושל. להבין בסוגיות, הוא הבין. בצד הפרקטי, של השינויים - בחלק מהמקרים לא הספיק לבצע.