יתוח משפטו של נאצי שצונזר על ידי בן גוריון, ספר העוסק בכיבוש אזרחי ארכיטקטוני שצונזר על ידי אגודת האדריכלים, אלימות מינית בתוך המשפחה, אלימות תאגידית במשפחת האומות המשולבות אך הבלתי שוות, סטריליות עתידנית תוצרת רוסיה, סוריאליזם וסאדו מזוכיזם צרפתים, ספרי בישול בחלב אימם, ומדריכי רביה, נדידה וקינון. זוהי 'בבל'. אחת מראשונות הוצאות הבוטיק הישראליות שחוגגת השנה עשור.
היום, כשהוצאות ספרים מתמחות צומחות תחת כל עץ רענן, קשה לדמיין זאת, אבל ב-1995, כשהספר הראשון של 'בבל' - 'דור ה-X ' מאת דאגלס קופלנד, דהר במכונות הדפוס, המפה הספרותית בארץ הייתה שונה לחלוטין. עיקר הפעילות בשטח היו ענקיות כמו זב"מ, עם עובד, הקיבוץ המאוחד, כתר, וכיו"ב.
את ההוצאה יסדה עמית רוטברד (47), מורה לאמנות בהכשרתה, שהתבקשה לסייע לחברה בתרגום ראיון שערכה זו עם אדוארד סעיד עבור כתב עט צרפתי. המתרגמת שאפה אל קרבה את ניחוחות אחורי הקלעים של הטקסט והחליטה לנסות את כוחה בחרושת המילים. בעלה של עמית, שרון רוטברד (45), אדריכל, מרצה וכותב, הצטרף למיזם, ובשנת היווסדם הוציאו הרוטברדים שישה ספרים. אחרי שנה צנועה יחסית ב-1996, בה הוציאה בבל 3 ספרים בלבד, הלכה ההוצאה והתפתחה עד לשיא של 30 ספרים בשנת 2002, אז היה נדמה שההוצאה מתחילה ללטוש עיניים למגרשים המרכזיים של המו"לות הישראלית, אך בשנתיים שלאחריה התהדקה בחזרה לכ-15 ספרים.
צריך לאכול משהו
אם נכנסים אל בין הכריכות של 'בבל' מגלים תופעה מוזרה - לצד קלאסיקות כמו 'סיפור העין' של ז'ורז' בטאי, 'המין השני' מאת סימון דה-בובואר, ספריהם של ז'ורז' פרק, נעמי קליין וזורז' פרק, ניתן למצוא גם ספרי בישול של חיים כהן והשף העירום, ספר הדרכה להריון ולידה, ואחר לרזי הארוטיקה.
"יש רצון לעשות ספרים שחסרים, ספרים שיש תחושה של דחיפות או דחף להוציא אותם. לא ספרים שאפשר להוציא אותם אלא ספרים שצריך להוציא אותם. התפקיד שלנו היה לפתוח דלתות שהיו סגורות", משרטט שרון את הקו שהנחה את צעדיהם הראשונים, "ספרים שאי אפשר להסתכל על התרבות בעולם בלעדיהם", מחדדת עמית.
* ספרי בישול חיוניים לשיח התרבותי?
"אני אוהבת לאכול ולעשות ספרי בישול אני לא רואה סתירה בין לעשות את 'השף העירום ולעשות את 'סיפור העין'. אנחנו ניזונים מרעיונות וגם מאוכל. אנחנו עושים כל מיני ספרים. איכשהו אנחנו תמיד עושים גם את הספרים האלו כמו שאנחנו חושבים שצריך לעשות אותם, וזו בבל".
"יש תהליך של גדילה והתבגרות שחל גם על עסקים", מסבירה עמית את התהליך שעבר על ההוצאה, "הקטלוג שלנו הוא קטלוג עבה יחסית, אבל הרגש הראשוני הוא אותו רגש. מהשאלה מתנסח שקמנו כדי להישאר הוצאה קטנה ומרדנית. זה לא נכון. קמנו כדי לעשות ספרים שאנחנו אוהבים".
צבא קטן וחכם
היום, כשמטפסים במדרגות העץ של משרדי ההוצאה בשכונת שפירא, סמוך לתחנה המרכזית של תל אביב, נודף החלל, המזכיר מעט חברת עיצוב קטנה, אווירת יצרנות מהורהרת. לו היינו מבקרים שם לפני אפריל שעבר, אומרים המו"לים, סביר להניח שאפילו זמן לקפה שחור לא היה בידם. 90 אחוז מגל הטלפונים שהיו מחרידים את מנוחתנו היו בעניינים שבין כריכיה לבית דפוס. אבל באביב שעבר חתמו עמית ושרון רוטברד על הסכם שת"פ עם הוצאת ידיעות אחרונות, על פיו מטפלת הנ"ל באספקטים הטכניים של העסק - מהפקת הספרים ועד הפצה ויחסי הציבור. למרות שלדברי הרוטברדים הינם עדיין, "בעלי המניות היחידים בבל", למעשה הם מתפקדים כעורכים ראשיים ולקטורים, כלומר עוסקים באופן בלבדי בתחום התוכן.
שיתוף הפעולה הזה, שיש שהגדירו אותו בעבר כ"מיזוג", וגם היום ישנם גורמים בתעשייה העומדים על כך כי מדובר ברכישה של ממש, עורר בזמנו תהיות לא מעטות. בניגוד לדימוי של הוצאת 'ידיעות', 'בבל' דאגה תמיד להתעסק בפרוייקטים רדיקליים.
אבל שרון ועמית מרוצים מהסדר החדש. יש להם חופש אמנותי מלא לטענתם, וכדברי עמית, "זה נותן לספרים שלנו את אחת מנקודות הזינוק הטובות ביותר שיכולות להיות לספר בשוק הישראלי. זה קשר שמרשה לנו להתרכז בתכנים, פשוט אין טוב מזה. אבל זו הוצאה משפחתית, תמיד הייתה".
אייכמן בפי.די.אף
בשנים האחרונות חוו בבל גם כמה שערוריות בקנה מידה מקומי. כתבה שהתפרסמה לפני מספר חודשים ב'תרבות מעריב' העלתה טענות מצד עורכים ומתרגמים על יחס לא הוגן מצד ההוצאה. חיים פסח, שהובא להוצאה בקול תרועה כדי לערוך את סדרת 'דרום' פוטר, כמו למעשה מרבית העובדים בהוצאה, ולאחרונה גם מיזם משותף של הרוטברדים עם איתמר בן-כנען עלה על שרטון. בבל הכחישו ומכחישים טענות כלפיהם, ומסרבים להגיב על האשמות כלליות. בעניין פסח אומרת עמית כי, "חיים פסח היה ועזב והסדרה ממשיכה". לגבי בן כנען היא מצהירה כי, "יצאו כבר ספרים בסדרה, ואחרים הובאו לדיון, כעת דנים במה יקרא בעתיד".
בנוסף למגמת המיזוגים ושיתופי הפעולה, בשנים האחרונות מתחילות גם הוצאות גדולות להפגין אומץ לב וחדות עיין יתרה. אולי בעקבות ריבוי הילדות החצופות בשכונה וייתכן שפשוט עקב התמקצעות השוק. האם מגמה זו תהרוג את 'בבל' ושכמותה? קשה לדעת. בני רוטברד טוענים כי אינם חשים מאוימים, היות שאין להם יומרה להגיע לממדים או אופי כאלו, ולטעמם, דווקא היקפם הצנוע מאפשר קלות תנועה מסוימת שעשויה להוות יתרון יחסי בתחומם.
לצד העזוז פועל גם רקע של חשיבה תיאורטית. הם אומרים כי הבעיה הגדולה של השוק היום אינה דווקא הבחירות שעושות הוצאות כאלו או אחרות, אלא ההתמודדות עם השינויים בהרגלי הקריאה והכתיבה. 'בבל' העלתה את אתר האינטרנט שלה, הכולל גם אמנות, מאמרים, חדשות, ועוד, בשנת 1999 - בחודש בו הושק אתר "ווינט", והייתה, לדברי בעליה, אחראית על ה'אי-בוק' הראשון בישראל - 'אייכמן בירושלים' שיצא בפי.די.אף ל-1,500 הורדות חינם.
ההתפתחויות הטכנולוגיות, כמו גם האופן בו אנו מתייחסים למילה הכתובה, מסבירה המו"ל, הן השינוי המרתק והמאתגר באמת. "אני חושבת שאם פעם הספר היה הספק הבלעדי של חוויה רגשית אז אפשר להשיג היום את החוויה הזו באמצעים קלים יותר ובפחות מאמץ באמצעות הטלוויזיה. הספר איבד את המונופול שלו על התחום הזה. במצע של רעיונות, ספרי העיון חשופים היום אפילו ליותר תחרות. הקריאה גם נעשתה יותר פרגמנטרית - לא לכולם יש את הסבלנות ואורך הנשימה לקריאה יסודית, וגם קצב החיים מכתיב קריאה בחלקים. אני מניחה שתמיד יהיה מקום לספר אבל בטוח שהוא יצטרך להתמודד עם העולם החדש".
העתיד נראה מעורפל
עמית ושרון מסכימים כי אין להתעלם מהעובדה שהודות לטכנולוגיה, היום אנשים קוראים וכותבים כאילו אין מחר. אבל שרון מצביעה על עיוות ביחסים הצרכן-יצרן: "היום פחות אנשים קוראים ויותר אנשים כותבים ספרים. אם פעם היה ויקטור הוגו אחד על חמש מאות מיליון קוראים היום יש חמש מאות מיליון ויקטור הוגו שכותבים עבור קורא אחד. זה יחס שהתהפך. מן הסתם גם לטכנולוגיה יש חלק בזה".
לשאלה מדוע דווקא בעידן של תיאגוד וסינדיקציה פורחות הוצאות הבוטיק, יש לעמית תשובה פשוטה מן המוכן."יש פלורליזציה. זה חלק מהשיטה בכל העולם. ככל שיש יותר תאגידיות כך צומח הקוטב השני - כל הבוטיקים למיניהם. אפשר לראות את זה באופנה, בעיצוב, אפילו באמנות. זה תהליך שהוא חלק מהשיטה והכלכלה ושוק המו"לות בוודאי שאינו חי מחוץ לפלנטה הזאת". *