נכון לכתיבת השורות, אף רשות מקומית, למעט עיריית ירושלים, לא נערכת לאכיפת חוק החמץ - או "חוק חג המצות", בהגדרתו המדויקת - בשבוע של חג הפסח. גם ירושלים לא עמדה עד אמש (ד') במלוא דרישות הביורוקרטיה הממשלתית להסמכת פקחיה לרשום ברירות קנס נגד מפירי החוק.
לפני מספר ימים הקדימה העירייה להיענות לחוזר של המשרד והודיעה שהיא מתכוונת לבקש הסמכה לששת פקחי "סיירת החמץ". שכן החוק בעייתי, והמשרד לא מסמיך סתם פקחי מדחנים, אלא רק כאלה שעברו הכשרה מקצועית לאכיפתו. חובת ההוכחה מוטלת על העירייה, כי למשרד עצמו אין זמן וכלים לערוך להם בחינות הסמכה.
במשרד הפנים לא זוכרים התרוצצות כזאת מיום שהחוק התקבל בכנסת, לפני 21 שנה, אפילו בתקופתם של שרי ש"ס. במשרד ציפו הבוקר (ה') לסיום הפרשה, שיבוא לאחר שתתקבל בקשת ההסמכה הרשמית מראש העירייה בצירוף הצהרת משפטניו, כי הפקחים אכן התמחו בזיהוי עברייני החמץ. הקנס הצפוי להם הוא רק 385 שקל.
קרקס פוליטי
בכיר במשרד הפנים אמר אתמול, ש"הקרקס הפוליטי היה רוב מהומה על לא מאומה" אם במבחן התוצאה, אכיפת החוק תוגבל רק לירושלים, שבה מכירת החמץ מותרת וגלויה, כי החוק איננו תקף בעיר העתיקה ובשכונות הלא יהודיות במזרח העיר ובמערבה.
המהומה החלה לפני פחות מחודש, בעקבות דברים שאמר שר הפנים, אופיר פז-פינס, לכתב של אתר אינטרנט חרדי. הדברים הולידו את הכותרת, כי חוק החמץ לא ייאכף השנה בהנחיית היועץ המשפטי של משרד הפנים.
השר הטרי אופיר פז-פינס עדיין בהרצה. הוא לא היה נופל למארב החרדי בתפקידו הקודם כראש צוות התגובות של העבודה. עכשיו הוא לומד בדרך הקשה שחלף זמנן של שורות המחץ הקנטרניות אותן אהב לשלוף מהמותן כדובר מפלגתו שבאופוזיציה.
חמץ בפסח
פינס טען אחר-כך, שהכתב "פירסם כותרת כמו שהוא רצה", לאו דווקא כציטוט מדויק של תשובתו. אבל שאלת הכתב היתה במקומה, נוכח הצעת החוק הפרטית של ח"כ פז-פינס מלפני שנה, לביטול האיסור למכור חמץ בפסח. פינס טען בשעתו, כי חוק החמץ מיותר, מאחר שאין בו איסור לרכוש את החמץ כל זמן שרכישת החמץ נתונה לבחירה, וכי הציבור רוכש חמץ רק אם הוא חפץ בו.
החוק לא עבר, והכתב שאל, מה יעשה השר פז-פינס השנה בתפקיד השר הממונה על יישום החוק. פז-פינס השיב לתומו, בלי לברור מלים, כי משרדו לא אכף את החוק מיום שעבר בכנסת ב-1986, ולכן גם לא ישלח פקחים להתחיל בהענשת עברייני החמץ. לדעתו, אין טעם באכיפת החוק, אם במשך כל השנים לא עמד איש לדין בגין העבירה עליו.
החצר החרדית בכנסת רעשה. ח"כ אלי ישי, יו"ר ש"ס, הגיש הצעת אי-אמון בממשלה. ח"כ משה גפני מדגל התורה קרא לפז-פינס להתפטר, אם לא יתקן את דרכיו, כי הוא פועל בניגוד לחוק, בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, ובוודאי נגד הסכם הקואליציה.
ביטול החוק
פז-פינס לא חזר בו, ואף השיב לגפני שהוא ימשיך לפעול לביטול החוק אם הקואליציה לא תמנע בעדו. "לאכוף חוק שהוא בלתי ניתן לאכיפה - את הקסם הזה אני לא יודע לעשות", אמר אחרי שנועץ במשפטני משרדו. הוא טעה רק באמירה שהחוק מחייב העמדה לדין וגם מאיים במאסר, כשבפועל הוא תוקן אחרי שנה ונקבע שהעבירה היא מנהלית.
פז-פינס מגדיר את עצמו כיהודי מסורתי, ולכן חש שנפל קרבן בפולחן שאיננו נוגע לו. "אתה הרי מכיר את השקפת עולמי", אמר לגפני.
"אני מאמין שכדי לקרב יהודים לדת, למסורת, או לחגים היהודיים, לא צריך לכפות עליהם דבר. ואני אומר את זה דווקא כאדם שלא אוכל חמץ בפסח, ולא זקוק לחוק כדי לצום ביום כיפור, אלא עושה זאת מבחירה. כי יכול להיות שהכפייה תגרום לי לעשות ההפך".
לא עזרה
ההצטדקות לא עזרה לו. הביקורת חילחלה למחנה החילוני, ופינס חטף נזיפה פומבית גם מסגן יו"ר הכנסת, ח"כ משה כחלון מהליכוד, שקרא לשר ללא בדיקת העובדות, לבטל את ההחלטה שלא לשלוח פקחים לאכוף את חוק החמץ, בגלל שהיא "שערורייתית ואומללה, ומהווה פגיעה קשה ובלתי נסבלת בערכי מדינת ישראל".
אבל השיא היה בדיון השבועי בהצעות להביע אי-אמון בממשלה, האחרון לפני פגרת הפסח, בהצעת ש"ס להפיל את הממשלה שמפקירה את חוק החמץ, ובאזהרה לשר פז-פינס מפי ח"כ יצחק כהן: "אתה מסכן את קיומה של המדינה היהודית, אז תכניס לעצמך טוב טוב לראש, שאנחנו פה בכוח הזכות, ולא בזכות הכוח".
ערוך לקרב
הפעם היה השר היה ערוך היטב לקרב. "לא אני יצרתי את הפרובוקציה שחוזרת ועולה מחדש כצורך פוליטי לעורר ריב ומדון", הטיח בכהן. "היא באה מצד המפלגות החרדיות, שכנראה משעמם להן ערב חג הפסח. אתה אומר לא בכוח? רק בכוח אתם מחוקקים כאן חוקים מיותרים, כמו חוק החמץ העלוב, הבלתי אפשרי והפופוליסטי, כי חוקקו אותו חברי כנסת רשלנים", אמר.
את הקושי שבאכיפת החוק הוא תימצת בשתי הבעיות שעולות מהניסוח הרשלני בעיניו: הקושי להגדיר מהו "מוצר חמץ" ולהוכיח זאת, כשהשוק מוצף בלחמניות ועוגות שאינן חמץ, והשאלה מה זה בדיוק "הצגת חמץ בפומבי", שהיא העיקר בעבירה, ללא הגדרה מפורשת לפומביות, אם היא חלה על מדפי המרכול או גם על מדף מוצנע בחנות קטנה.
פינס אמר, כי חוסר הוודאות סביב השאלות הללו גרם לכך שבקומץ התיקים אשר הגיעו לבית המשפט, התביעה התקשתה לעמוד במבחן הראיות והעובדות. מאז התחמקו רוב מקבלי הדו"חות מתשלום הקנס, והמערכת המשפטית לא מעמידה אותם לדין.
שמיניות באוויר
"במשך שנים", הזכיר השר, "כל שרי הפנים, גם מש'ס, ביקשו את עזרת פקחי משרד העבודה או עשו תרגילים ושמיניות באוויר, כדי לנסות להתמודד עם החוק. למשרד הפנים הרי אין ולא היו יחידת פיקוח ומערך תביעה על עבירות כאלה, כך שאין ביכולתו לבצע אכיפה משמעותית של החוק".
מה כן הוא יכול לעשות? פינס גילה, כי החוק מאפשר למשרד הפנים רק להסמיך פקחים של הרשויות המקומיות לאכוף את החוק, בתנאי שיקבלו הכשרה הולמת. כך נולדה הפנייה היחידה שהגיעה עד כה מעיריית ירושלים.
פינס לא גילה מעל הדוכן, כי ראש הממשלה התערב, וביקש את תרומתו לאכיפת החוק. הצעת האי-אמון אמנם נדחתה, אבל לשרון ציפו בהמשך ההצבעות הגורליות על תקציב המדינה.