לפלוני ואלמוני בתים צופים אלי פארק רחב ידיים (שטח ציבורי פתוח, או שצ"פ יקרא במקומותינו). רשויות התכנון החליטו לגרוע חלק מהשצ"פ שמול ביתו של פלוני לטובת, נניח, בית אבות. לצורך כך נדרשות ועדות התכנון לשנות את ייעודו של השטח משטח ציבורי פתוח לשטח לבניין ציבורי (שב"צ). שינוי זה מחייב פרסומים, על מנת לאפשר לפלוני להתנגד לרוע הגזרה, ואם חו"ח לא יסתייע בידי פלוני למנוע את השינוי (לאחר שיישמעו, הוא ומומחיו, בוועדה המקומית ובוועדה המחוזית ויתכן אף במועצה הארצית), הוא יוכל להיפרע כדי הנזק שיגרם לו, ככל שיעמוד במבחנים שקובע החוק.
מול ביתו של אלמוני החליט מי שהחליט, כי במקום שהשטח ישמש כשטח ציבורי פתוח, יוקם, נניח, בסיס האימונים המרכזי של חיל התותחנים.
הדעת נותנת, כי יש ליתן לאלמוני את הזכות להתנגד, לא פחות מזו שניתנה לפלוני - אך הדין שונה.
חוק התכנון והבנייה, שחוקק ב-1965, קבע סמכויות מרחיקות לכת לוועדה שנקראת "ועדה למתקנים ביטחוניים", ואפשר לה, למעשה, להקים כל מתקן ביטחוני, בכל ייעוד של קרקע, ללא כל צורך בפרסום, בלא שיהיה עליה לעמוד בפני התנגדות ועררים, ומבלי שלנפגע תהא זכות לתבוע פיצויים, כפי שקיימת למי שנפגע כתוצאה משינויה של תוכנית.
ניסיון להעמיד במבחן את יישומו של החוק נעשה לאחרונה ע"י היישוב הקהילתי הושעיה, אשר פנה לבית המשפט לעיניים מנהליים בנצרת בבקשה לקבוע, כי בניית מחנה צבאי, שאושרה ע"י הוועדה למתקנים ביטחוניים, הנה בלתי חוקית ויש להפסיק את בניית המחנה.
סגן נשיא בית המשפט המחוזי, השופט ניסים ממן, לא קיבל את עמדת המושב. הוא קבע, כי משרד הביטחון והוועדה למתקנים ביטחוניים רשאים לאשר שימוש כגון זה, הגם אם יש בו סטייה ניכרת מהתוכניות החלות על השטח, וזאת ללא צורך בכל הליך של פרסום או שמיעת התנגדויות.
השופט ממן מסכים, כי שימוש בהליך זה הוא דין מצוי אך אינו דין רצוי, ומוצא לנכון לבקר את הוראות הדין.
ונביא דברים בשם אומרם: "בשנות השישים המוקדמות, כשמדינתנו הייתה אך בת 14 שנה, איש לא חלק על הצורך לפטור את משרד הביטחון מכבלי חוק התכנון והבנייה בכדי לאפשר לו לבנות מתקנים ביטחוניים במהירות וביעילות. צרכי הביטחון היו הצרכים המועדפים באותם ימים..
"יש יסוד להאמין, כי אילו ניסתה הממשלה להעביר בימינו אלה חוק המחיל את הוראות פרק ו' לחוק התכנון והבנייה (הפרק העוסק במתקנים ביטחוניים ומכשולי טיסה - ע.ט.), לא זו בלבד שהייתה נתקלת בחומת המגן של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, אלא גם מתקשה למצוא תומכים רבים לרעיון בדבר פטור כה רחב בכל הנוגע לבניית מתקניים ביטחוניים. בימינו אלה יהיה מי שיסבור ולא בלי צדק, כי הקמת קו רכבת לגליל המערבי היא בעלת עדיפות לאומית גדולה יותר מהעתקתם של מחנות צבא מחיפה לגליל...".
עם זאת השופט קבע, כי יש להגביל בזמן את אותו שימוש לצורכי צבא, וכי הוא מניח שמשרד הביטחון לא יעמוד על טענה פורמלית של העדר שינוי בתוכנית אם תוגש תביעה לפיצויים.
אנו, שנערים היינו ובגרנו, למדנו כבר, שגם אם בבראשית יוגבל השימוש החורג בזמן, הרי שבמקומותינו לא פעם הזמני הופך קבוע והקבוע הופך זמני, הרי שבאחרית סביר כי התקופה תוארך.
גם לעניין הפיצויים, לא נופתע אם משרד הביטחון יעמוד על הטענה הפורמלית, לפיה אינו חב בפיצויים מכיוון שאין שינוי בתוכנית (וזאת בניגוד להנחת השופט, שאינה מחייבת את משרד הביטחון).
ולסיום: הימים ימי חג החרות, וחרות מתקשרת גם עם זכויות הפרט והגנה על קניינו של אדם, ונקווה שמי מחברי הכנסת, למקרא פסק הדין או למקרא דברים אלה, ירים את הכפפה וייזום תיקון לחוק, על מנת להתאימו לרוח הזמן והתקופה (עת"מ 1164/04 הושעיה יישוב קהילתי ע"י עו"ד רוגין ושטראוס נ' מדינת ישראל ואח' ע"י עו"ד קורן).
יגנס טויסטר בירן ושות' מתמחים בהליכי תכנון ובנייה.