כמה סימבולי ואירוני, אתמול (א'), בתאריך 1 במאי, נכנס פרופ' סטנלי פישר לתפקידו כנגיד השמיני של בנק ישראל.
אצלנו מזמן הפסיקו עם חגיגות הפועלים ב-1 במאי, אבל אם ירצה השם, עובדי הבנקים יממשו את איומם ויכריזו על השבתת מערכת הבנקאות וסגירת הסניפים, כצעד תגמול לכוונות הממשלה ליישם את רפורמת בכר בבנקאות ובשוק ההון.
העיתונות הכלכלית, הישראלית וגם העולמית, צפויה לעסוק רבות במינויו של פישר, כלכלן בעל מעמד בכיר בקנה מידה בינלאומי, דוגמת מינויו של פרופ' אלן גרינספן לקדנציה החמישית כנגיד הפדרל רזרב בארה"ב.
הרבה השתנה במשק הישראלי מאז 1985, כאשר היה פישר שותף אסטרטגי בכיר לעיצוב המדיניות הכלכלית החדשה של ישראל, ביחד עם פרופ' מיכאל ברונו ויצחק מודעי.
היום האינפלציה כבר אינה מוקד לוויכוחים. גם כלי הריבית היה לאמצעי לגיטימי, גם אם פה ושם היא עדיין משמשת את האוצר וכמה פרשנים לעת מצוא ככלי לניגוח הנגיד ובנק ישראל. לפיכך היעד המרכזי של פישר, בחמש השנים הבאות, יהיה לקבע ולשמר את היציבות, הן הפיננסית והן בתחום המחירים. אם התזזית בשוק האירו ובשוק הדולר מלמדת משהו - הרי זה הצורך להבטיח יציבות מחירים ואת יציבות השווקים הפיננסים לאורך זמן, ולא כאפיזודה חולפת או כזו המוחזקת בשבי ולצורכי מיקוח על ידי ממשלות ישראל.
גם אם עכשיו הכל רגוע בשוק המט"ח - ושוק המט"ח בתקופה זו הוא רגוע ויציב יותר מאשר אי פעם בתולדות המדינה - אף פעם אין לדעת מתי הזעזועים בשוקי חו"ל ינחתו בישראל. די שג'ורג סורוס ייקח פוזיציה במיליארד דולר ובשני מיליארדי דולרים כנגד הלירה שטרלינג או כנגד היאן היפני, כדי לטלטל את השווקים. וגם אם ג'ורג' סורוס לא התכוון לכך, הטלטלה יכולה לטלטל דווקא את השווקים במדינת ישראל. פה ושם היו גם אמירות ורמיזות מצד מקורבים, כי סורוס לעולם לא יהמר נגד השקל הישראלי, אמירות ורמיזות שמעולם לא קיבלו אישור או הכחשה.
הטלטלות שפקדו את שוקי המט"ח בישראל בשנת 1998 היו ייבוא של משברים פיננסיים מברזיל, מרוסיה וממדינות דרום מזרח אסיה. לא היתה כוונת מכוון לטלטל את שוקי ישראל, אך זה מה שהתרחש בפועל וחייב את בנק ישראל להגיב בנמרצות ובחדות בשער הריבית.
לצד העמידה ביעדי היציבות במחירים ובשווקים הפיננסיים, תהיה חובה על פישר לקיים יציבות במערכת הבנקאות הישראלית, וזה לא דבר של מה בכך. נכון שעל פי המחזוריות, אחת ל-10 שנים פוקדים את מערכת הבנקאות זעזוע וטלטלה, עקב היקלעות של אחד הבנקים למשבר או אף לסגירה. מאחר שחלפו רק שלוש שנים מאז שהבנק למסחר נסגר והבנק לפיתוח התעשייה נקלע לקשיים, יש סבירות שבחמש שנות הקדנציה של הנגיד החדש, לא יהיה משבר בבנקאות הישראלית.
אבל אחד הלקחים החשובים נוגע לקשר ההדוק שיש היום, כמו "שילוש קדוש", בין יציבות מחירים, יציבות השווקים הפיננסיים ויציבות המערכת הבנקאית. הדבר מחייב את פרופ' פישר לא להיות השליח או הפה של הבנקים. חיוני אף יותר, כי הנגיד יפעל לקבע ולשמר את עצמאות המפקח על הבנקים, ולמקם אותו חזק בתוך בנק ישראל, כמי שמופקד על יציבות הבנקים.
מהלך כזה עשוי לקבל משנה תוקף נוכח המאבקים שצפויים מול הבנקים ומול עובדי הבנקים, ביישום המלצות דו"ח בכר. קרבות הרחוב עד כה בסוגיה הם כאין וכאפס למה שמחכה לפישר, לאייל בן-שלוש וליואב להמן, בזמן ההצבעות בוועדת הכספים, הצפויות במהלך מושב הקיץ של הכנסת, ועוד יותר בזמן היישום.
פרשה אחרת ונפרדת, ללא קשר לנחישות העמידה מול ראשי הבנקים וראשי הוועדים של עובדי הבנקים, היא השאלה עד כמה בנק ישראל צריך לתמוך באדיקות בהמלצות המקוריות של ועדת בכר, והאם אין מקום לשקול התאמות, שיפורים ושינויים.