גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

החלטתו של ערן שנדר, שהתקבלה על דעתו של מני מזוז, באה לאחר שבמשרד המשפטים הבינו שמבחינה מעשית, אין אפשרות לקיים ביקורת שיפוטית אמיתית על צו האישום שהוציא שופט השלום בחיפה (וכיום במחוזי), יוסף אלרון, שמונה כשופט חוקר בפרשה והורה לפרקליטות להעמיד לדין את ד"ר גדעון שושני, לשעבר מנהל מחלקת כירורגיית ילדים בבית החולים, וד"ר אדמונד קסיס, בכיר במחלקה.

לאחר בחינת הדו"ח הפתולוגי, שמיעת עדים וניתוח הראיות, הורה אלרון להעמיד את השניים לדין, לאחר שהסיק כי האירוע שגרם למות הילדה התרחש שעה שהיתה מצויה בהשגחתם וטיפולם של שני הרופאים. במשך 5 שנים סירבה פרקליטות מחוז חיפה, בראשות עו"ד לילי בורישנסקי, לציית להחלטת השופט החוקר בפרשה ולהעמיד את הרופאים לדין, בנימוק שאין די ראיות שיכולות להוביל להרשעתם. במשרד המשפטים גיבו את עמדתה, ואמרו כי "ההתנהלות בתיק נעשתה בהתאם למצופה מתביעה אחראית, המעוניינת להגיש כתבי אישום רק על בסיס מוצק וכאשר קיימים בעיניה סיכויים סבירים להרשעה. כך ציווה המחוקק וכך ביקשנו לפעול".

הפרקליטות עתרה לבג"ץ נגד ההחלטה, הבטיחה לבצע השלמות חקירה ואף הגישה שתי חוות דעת של מומחים פרטיים, הנוגדות את קביעת המכון הלאומי לרפואה משפטית, ולפיהן הפציעה נגרמה כביכול למנוחה שעות רבות לפני מותה, בטרם הובאה לבית החולים. על בסיס חוות דעת אלה, התבקש השופט אלרון לבחון מחדש את החלטתו. המשמעות היא, שהמדינה העדיפה חוות דעת של רופאים פרטיים, שאינם מומחים ברפואה משפטית, על פני זו של רופא משפטי שלה.

אלרון לא השתכנע. בהחלטתו השלישית, מלפני כחודש, הטיח ביקורת קשה בפרקליטות על סירובה לציית להחלטה להעמיד את השניים לדין. "עינינו הרואות, כי הפרקליט כהן (מפרקליטות חיפה - נ.ש.), שב פעם אחר פעם, ומערער על המערך הראייתי הלכאורי שפורט בהרחבה בהחלטת בית משפט זה, להעמיד את שני רופאים הנ"ל לדין". הוא קבע, "אין מנוס מלפנות ליועץ המשפטי לממשלה, על-מנת שיורה כי המשך ההליכים בתיק זה, קרי, הגשת כתב האישום וניהול הראיות, יטופלו ע"י פרקליטות במחוז אחר כפי שהדבר נעשה לעיתים, שאם לא כן קיים חשש ממשי לסיכול ההליך כולו".

מזוז ושנדר החליטו כעת, "על דעת אנשי פרקליטות מחוז חיפה, כי התיק בכללותו יעבור לטיפולה של פרקליטות מחוז הצפון וזאת מטעמים של ניקיון הדעת ומניעת לזות שפתיים". במשרד המשפטים הבהירו, כי בתום למידת התיק בפרקליטות מחוז הצפון, יוגש בכל מקרה כתב האישום, כפי שהורה השופט, גם אם עמדתם תהא זהה לעמדת עמיתיהם.

גורמים משפטיים מבהירים היום, כי "לכל אורך השדרה בפרקליטות, החל במחוז חיפה וכלה בפרקליטות המדינה, העמדה היתה ונותרה שיש בעיה ראייתית קשה בפרשה וכי נמצאו ראיות השוללות את אשמת שני הרופאים. בפרקליטות לא השתכנעו מדבריו של השופט אלרון".

"כעת", אומרים הגורמים, "בפרקליטות מחוז הצפון ילמדו את התיק מאפס, ואולי אותם אנשים שלא מכירים את התיק יחשבו אחרת. בכל מקרה, הפרקליטות מיישמת את צו האישום, משום שקשה להאמין שגם עתירה חוזרת לבג"צ תביא לשינויו. יהיה מאוד קשה לפרקליטות לנהל תביעה בתיק שאינה מאמינה בו. הרופאים ייאלצו להוכיח את צדקתם בבית המשפט".

במשרד המשפטים דוחים טענות להתנהלות לא עניינית מצידם בפרשה. "עצם העברת הדיון לבית המשפט והפנייה לשופט חוקר, מעידות שלפרקליטת המחוז לא היתה כל כוונה מראש להביא לסגירת התיק, אחרת יכלה לסגור אותו בעצמה, במסגרת סמכותה".

פרשנות: החלטה נבונה ואלמנטרית / עו"ד צבי נח

חשיבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה היא בתזכורת המועברת לרשויות, לפיה הן לא חסינות מפני החלטות שיפוטיות

החלטתם של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ופרקליט המדינה, ערן שנדר, להיעתר להנחיית השופט החוקר, יוסף אלרון, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, להגיש כתב אישום נגד שני רופאי בי"ח רמב"ם, וכן להעביר את הטיפול בכתב האישום מפרקליטות מחוז חיפה לפרקליטות מחוז צפון, היא החלטה נבונה ואלמנטרית.

מדובר בקטינה ז"ל, בת 11 שנים, שהובאה בתאריך 26.1.99 לבי"ח רמב"ם עקב נפיחות בבטנה. שעות ספורות לאחר מכן היא מצאה את מותה, בעקבות חבלות קשות בגופה. בנתיחה שלאחר המוות קבע ד"ר ח' קוגל מהמכון הפתולוגי לרפואה משפטית, כי במהלך "פחות מ-12 שעות לפני מותה (וכנראה פחות מ-8 שעות ממועד מותה)" הוחדר ללדן של המנוחה עצם נוקשה, שקרע קרע בדופן האחורית והשמאלית של הלדן. בשל הקרע איבדה המנוחה נוזלים ונגרם לה הלם תת-נפחי שהוביל למותה. הפגיעות שנגרמו למנוחה, והובילו למותה, היו קשות וחמורות".

השופט אלרון שמע ראיות וניהל הליך חקירה אינטנסיבי וארוך. מסקנתו היתה, שהאירוע שגרם למות המנוחה התרחש שעה שהיא היתה מצויה בהשגחתם וטיפולם של שני הרופאים. הוא הורה להעמידם לדין פלילי באשמת גרימת מותה ברשלנות של הקטינה. אין בכך לומר כי שני הרופאים חבים בדין, שהרי כל שהשופט החוקר קבע הוא שיש להעמידם לדין. אשמתם או חפותם של הרופאים תיקבע ע"י בית המשפט שידון בכתב האישום.

חשיבות ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה היא בתזכורת המועברת לרשויות, לפיה הן לא חסינות מפני החלטות שיפוטיות. החלטות של שופט מחייבות גם את רשויות המדינה; גם את פרקליטות מחוז חיפה; ואפילו את פרקליטת מחוז חיפה. יש דין, ויש דיין.

במסגרת מדור זה נדרשנו שלוש פעמים בעבר לנושא. שלוש פעמים שבהן, למעשה, מיאנה פרקליטות מחוז חיפה להיענות לצו של שופט חוקר, שמצא כי קיימות ראיות מספיקות להעמדת שני הרופאים לדין פלילי. שלוש פעמים שבהן המשיכה הפרקליטות להחזיק בדעה מנוגדת לקביעתו של השופט החוקר.

מאז ניתנה החלטתו הראשונה של השופט אלרון החל מחול שדים חסר הצדקה ואשר אין לו אח ורע במציאות השיפוטית התקינה בישראל. יכולה הפרקליטות להחזיק בדעה נוגדת לזו של השופט החוקר, ואפילו ייאמר כי בסוף ההליך אכן יתברר שאין מספיק ראיות להרשעת הרופאים - כל אלו אינם מקנים לפרקליטות הצדק לסרב ולהיאבק בהחלטה שיפוטית.

אין אלא להסכים לנשיא בית משפט השלום בחיפה, אורי קיטאי, שאמר למקומון "כלבו", כי "זה חסר תקדים. הפרקליטות מגוננת בחירוף נפש ואני לא מבין למה, על הרופאים מרמב"ם. זה לא מוסיף לה כבוד. אין תקדים בארץ , בכל שנות קיומה, לכך שפרקליטות מחוז לא ממלאת אחר הוראות של שופט להגיש כתב אישום".