אתמול דחו שלושת שופטי בג"ץ (ביניש, ריבלין וג'ובראן) את עתירתו של יונתן בן ארצי, עתירת המשך של בן ארצי צריך לומר, שנסבה הפעם על נימוקי ההחלטה לפטור אותו מהמשך שירות צבאי. את פסק הדין כתב השופט ריבלין, בהסכמת עמיתיו. השופטת ביניש ראתה להוסיף הערות, שכמו-מבקשות להפיס את דעתו של בן ארצי.
כזכור, בשנת 00' ביקש לראשונה בן ארצי לפטור אותו משירות צבאי, מטעמים פציפיסטיים. עניינו נדון בוועדות ובבג"ץ מספר פעמים, והוא עצמו שהה תקופות בכלא הצבאי, עד שבסופו של דבר הוא קיבל את הפטור המיוחל. עדיין, בן ארצי לא היה מרוצה מנימוקי ההחלטה שהעניקה לו את הפטור.
ומדוע? שכן הוועדה האחרונה שדנה בעניינו קבעה, ש"הרושם הכללי שעולה לגבי המוטיבציה הפציפיסטית של בן ארצי הוא אמביוולנטי". מן הצד האחד, התנהגותו והתבטאויותיו, כמו גם נכונותו לרצות תקופות מאסר ומעצר, תומכות בטענה בדבר משנתו הפציפיסטית.
מן הצד האחר, בן ארצי מצהיר על תפיסתו לפיה על המדינה "לאפשר לאדם לעשות מה שהוא רוצה" וכי "תרומה למדינה היא כאשר האדם ממצה את יכולותיו". לטעמה של הוועדה, בן ארצי מציג גישה "אגוצנטרית", בשונה מאחרים שהופיעו בפניה, אשר פעלו לטובת החברה וביקשו לתרום בדרך שאינה שירות צבאי.
סופו של דבר, בהתחשב בספק שעדיין קיים בעניין הקושי המצפוני לו טוען בן ארצי, "ובהתחשב באי-ההתאמה הכללית של בן ארצי לשירות בצה"ל, ללא קשר לאמונה כזו או אחרת, וכן בתקופה הארוכה שישב במחבוש ובמעצר פתוח", המליצה הוועדה לפטור אותו משירות בצה"ל. בעתירתו לבג"ץ הלין בן ארצי על קביעותיה הנ"ל של ועדת הפטורים.
"אכן, לדעת העותר, עילת הפטור צריכה להיות טעמי מצפון, ולא אי-התאמה לשירות. אין אני מתעלם מן החשיבות הקנויה, לעיתים, לנימוק העומד ביסוד החלטה כזו או אחרת בעניינו של אדם", כתב השופט ריבלין.
"עם זאת, ברי כי זכות היסוד שהעותר נתלה בה - הזכות החשובה לחופש מצפון - אינה מטילה עוד את כובד משקלה. אכן, מקום בו מתבקשת הוועדה להמליץ האם ליתן לאדם פטור מטעמים שבמצפון, עליה לשקול את הזכות לחופש מצפון, הנגזרת מכבוד האדם, מחד גיסא, ואת ערך השוויון, מאידך גיסא".
השופטת ביניש הוסיפה מילים מפייסות - "ניתן לומר כי חתירתו הבלתי פוסקת של העותר לפטור משירות מטעמים של פציפיזם אכן הביאה לשינוי משמעותי בעמדת המשיבים. דומה כי שינוי העמדה, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטתה האחרונה של הוועדה כמו גם המכתב שהציעו המשיבים לצרף לתעודת הפטור, יש בה כדי למלא חלק נכבד ממשאלתו".
ועדת הפטורים היתה נכונה לצייד את בן ארצי במכתב עדכני שיצורף לתעודת הפטור, ואשר יבהיר את הטעמים לספיקות שנותרו בלב חבריה. בן ארצי לא הסכים לנוסח המכתב. שלושת השופטים המליצו לוועדה להפקיד בידי בן ארצי מכתב ברוח דומה, למרות דחיית עתירתו.
האם עמדה שיפוטית זו מבטאה את השוני שחל גם בתפיסה השיפוטית כלפי הסרבנות לשרת בצה"ל? היש בה להצביע על נכונות להכיר יותר מבעבר בסרבנות הסלקטיווית? האם הערותיה של השופטת ביניש, נשיאתו המיועדת הבאה של בית המשפט העליון, מעידה על רוחות חדשות שאפשר שתנשבנה בעתיד בבית המשפט העליון? מוקדם לומר.
(בג"ץ 3238/04 יונתן בן ארצי נ. שר הבטחון ואח', פס"ד מיום 1.6.05. השופטים דורית ביניש, אליעזר ריבלין וסלים ג'ובראן).