אריאל שרון הוא הפוליטיקאי האחרון אצלנו שיכול להטיף למינהל תקין, לשמירה על ערכי הדמוקרטיה, לאחריות קולקטיבית. היה זה שרון אשר במהלך דורסני, ויש שיאמרו: דיקטטורי, פיטר שני שרים - אביגדור ליברמן ובני אלון - רק על מנת להבטיח את הרוב בממשלה לתוכנית ההתנתקות. היה זה שרון שרמס את מתפקדי הליכוד ואת מרכז מפלגתו. זהו אותו שרון שעומד בראש חבורה של תאבי ג'ובים, שמצפצפים על החוק ומבקר המדינה.
אבל, לפעמים גם לו יוצא משהו נכון - למרות שקרוב לוודאי שהמניע שלו הוא ציני ואישי. משהו בסגנון "קבל את האמת ממי שאמר אותה", כדברי חז"ל. הכוונה היא לקביעה, שבנימין נתניהו אינו יכול גם לשבת בממשלה וגם לפעול נגדה. זכותו של נתניהו להתנגד לתוכנית ההתנתקות. זכותו להיעדר מהצבעה בכנסת; זהו מעשה של יום-יום. אבל נתניהו עושה הרבה יותר מכך. למעשה אין ספק, ששר האוצר כבר מנהל התמודדות מול ראש הממשלה על הנהגת מפלגתם.
התמודדות כזו היא לגיטימית ואפילו מבורכת במשטר דמוקרטי. יש לה רק סייג אחד: עושים אותה מבחוץ. אי אפשר לשבת בממשלה ולחתור בגלוי תחת העומד בראשה (נכון, מר פרס?). אם נתניהו מתכנן לרוץ בפריימריס של הליכוד מול שרון - עליו להודיע זאת כעת ולהתפטר מהממשלה.
זהו לא רק עניין פוליטי-מפלגתי; זהו עניין ממלכתי מן המדרגה הראשונה. שום שר אוצר אינו יכול לתפקד כהלכה בלי גיבויו של ראש הממשלה. במיוחד אמורים הדברים בעת הדיונים על התקציב, שהחלו בשבוע שעבר. הדברים ידועים לכל דרדק ואין צורך להסביר אותם כאן. במצב הנוכחי, כאשר שרון ונתניהו אינם מאמינים זה לזה אפילו בשאלה מהי השעה כעת, הסובל העיקרי יהיה המשק.
נתניהו צריך להחליט מהי העדיפות העליונה בעיניו: טובת המדינה או האינטרס האישי שלו. הוא יאמר, מן הסתם, שאין סתירה בין השניים, שטובת המדינה מחייבת שהוא יחזור להנהגת הליכוד. יכול להיות. אבל המצב העובדתי הוא, שאין השניים יכולים לדור בכפיפה אחת. לכן, נתניהו חייב להכריע האם הוא שר אוצר במשרה מלאה או פוליטיקאי במשרה מלאה.
כמעט כל שר אחר יכול לרקוד על שתי החתונות, כי - בינינו - הרי הרוב המכריע של משרדי הממשלה בכלל מיותרים, וקשה לגרום בהם יותר מדי נזק. לא כך הדברים במשרדים החשובים באמת - ביטחון, אוצר, חוץ, משפטים, חינוך, בטחון פנים ובריאות. משרדים גדולים ומורכבים אלו אחראים על חייהם ורווחתם של תושבי המדינה, והעומד בראשם חייב להקדיש את כל מרצו למילוי תפקידו הממלכתי.
נכון, בדמוקרטיה אי אפשר להימנע מפעילות פוליטית של השרים, והניסיון מלמד שעדיפה ממשלת פוליטיקאים על ממשלת טכנוקרטים. השאלה היא מה עושה השר כאשר אין לו ברירה אלא לבחור בין שני כובעיו. ומן הכלל אל הפרט: האם שר האוצר שלנו יבחר להיות נתניהו, או שיחזור להיות ביבי.
זהירות, ח"כים לפניך
הנה סימן שריח בחירות באוויר: הצעות החוק הפופוליסטיות חוזרות. והפעם: יעקב מרגי (ש"ס) מציע לחייב את רשתות השיווק להתקין בעגלות מכשיר, שיודיע ללקוחות כאשר הם עוברים את התקציב שקבעו לעצמם. יש לנו רעיון זול יותר ומועיל יותר: להתקין מכשיר על פיותיהם של חברי הכנסת, שיודיע להם ולנו כאשר הם עוברים את מכסת השטויות הסבירה.