תווי הקנייה הבלתי-מכובדים של קלאבמרקט כבר הובילו ביום שני השבוע להגשת בקשה לתביעה ייצוגית ראשונה נגד הרשת ובעליה. התובעים ידעו שהסתמכות על חוק הגנת הצרכן תאפשר להם לתבוע רק את החברה הקורסת, שרשימת נושיה ארוכה וקופתה ריקה. הפתרון היצירתי שהם מצאו, באמצעות עו"ד יצחק אבירם, היה הגשת התביעה מכוח חוק החברות וחוק ניירות ערך, שמאפשרים להגיע עד לכיסם העמוק של הבעלים ונושאי המשרה בחברה.
בבסיס התביעה עומדת הטענה, כי תווי הקנייה הם נייר ערך, אג"ח לכל דבר ועניין, שקלאבמרקט הנפיקה לציבור. הטענה הזו אולי מעלה חיוך על פני רבים, אבל עורך-הדין אליעזר לויט, המתמחה בדיני חברות וניירות ערך, לא צוחק כלל. אחרי הכול, הוא זה שהצליח לשכנע את בית-המשפט, שתעודת חבר שהונפקה בשנות ה-50 והקנתה לחבריה הנחה בצרכנייה, היא למעשה מניה שמקנה זכויות בחברה ציבורית כמו ברבוע הכחול.
לדברי לויט, תיקון 3 לחוק החברות, שנכנס לתוקף במארס השנה ומרחיב את הגדרת המונח "נייר ערך", מהווה את הבסיס החוקי לתביעה ייצוגית. "העובדה שלא פורסם תשקיף היא, לכאורה, הפרת חובה חקוקה על-פי חוק ניירות ערך ודיני הנזיקין, והיא מקנה עילת תביעה אישית גם על-פי חוק החברות וגם על פי דיני חוזים", הוא אומר. "תווי הקנייה הם אג"ח שאינה מובטחת בשעבוד. הם למעשה סדרת תעודות המקנות זכות לקנייה מהרשת, לפי ההגדרה בסעיף 1 לחוק ניירות ערך".
מדובר במחלוקת משפטית מרתקת, שהפסיקה בה עשויה לשנות לחלוטין את השוק העצום של תווי קנייה בישראל. ברשות ניירות ערך, למשל, הפרשנות המשפטית שונה לחלוטין. שם לא סבורים שהרשות הייתה צריכה להתערב בעת שקלאבמרקט "גייסה" באמצעות התלושים עשרות מיליוני שקלים מהציבור.
"לא כל פעולה שבמסגרתה 'מנפיקים' נייר או תעודה ותמורתו 'מגייסים' כסף היא בהכרח בגדר הצעת ניירות ערך לציבור לעניין חוק ניירות ערך", אומרים ברשות. הם מסבירים, כי להבדיל מנייר ערך, "התלושים ניתנים למימוש מיידי והם למעשה הבטחה לסחורה אשר תמורתה שולמה מראש, כשבתשלום הייתה גלומה הנחה מסוימת. אין כאן הבטחה להחזר תשואה. זוהי צורה של מימון על-ידי לקוחות. לכן, חוק ניירות ערך אינו רלוונטי כאן, אלא דיני הצרכנות והחוזים".