"ביקשתי לבכות את הליך החקיקה, הליך שהעמיד את הכנסת - מחוקקי ישראל - ככלי ריק. המעיין בהליך החקיקה אינו יכול להימנע מהתרשמות כי הכל נעשה בחופזה, בלחץ, בלי יכולת להתעמק ברפורמה העמוקה שההצעה ביקשה לחולל בהסדרי החקלאות בישראל". במילים אלו ביטא שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, בפסק הדין שניתן בחודש אוקטובר 04' בעתירתן של המועצות החקלאיות ושל ארגוני החקלאים והמגדלים, את רחשי ליבו הכואבים והביקורתיים בהליכי החקיקה הכלכלית ובמחוקק הכלכלי היושב בבית הנבחרים (בג"ץ 4885/03).
פסק הדין מתח ביקורת חריפה על הליכי החקיקה החפוזים והרשלניים הנקוטים בישראל מעת לעת, ובאופן ספציפי על הליכי החקיקה המזורזים, שלא לומר המעין-אוטומטיים, של התוכניות הכלכליות, ועל אין-האונות המאפיינת בהקשר זה את הכנסת ביחסיה עם הממשלה. ועדיין, נקודת המוצא של פסק הדין נטועה בכבוד הרב שמבקשת הרשות השופטת לרחוש למעמדה של הכנסת ולמעשי החקיקה תוצרתה. השופטים נזעקו להזכיר לחברי הכנסת את חובותיהם ואת זכויותיהם בהקשר לחקיקה בכלל, ולחקיקה המניעה את גלגלי הכלכלה הישראלית בכלל.
> חקיקה: פחות מחודשיים חלפו, ושוב נזפו שופטי בג"ץ במחוקק (בג"ץ 10043/01, השופטים ברק, מצא, חשין, טירקל, ביניש, ריבלין ופרוקצ'יה). ששה שבועות בלבד לאחר שהיא חוקקה חוק המעניק זכאות בדיור, חוקקה הכנסת חוק חדש, שביטל את הזכאות. הכנסת, אם לומר בלשון בוטה, פשוט החליטה להתכחש למחויבויות שנטלה על עצמה, גם כלפי מי שהסתמכו על החוק הראשון במהלך אותם ששה שבועות.
וגם הפעם היה זה השופט חשין שכתב בלשונו הכנה והישירה את חוות דעתו על המדינה - "אם כך תנהג המדינה דרכיה, מה יאמר היחיד ומה יאמר הכלל? אם פרנסי המדינה - אלה היושבים בבית המחוקקים - כך יתכחשו להבטחות שהבטיחו ולהתחייבויות שנטלו על עצמם, מה יעשו ומה יאמרו בני הקהילה? אכן, נתקשה לקבל שהמחוקק כך ייסוב על עקביו, כך יתכחש להתחייבותו כלפי היחיד, כך יזנח באמצע הדרך מי שהולך בעקבותיו. מדינה ראוי לה כי תנהג עצמה בדרך הישר, כי תקיים התחייבויות שנטלה על עצמה וחזקה על מדינה כי כך נוהגת היא".
בסופו של יום החליטו שופטי בג"ץ שלא לבטל את החקיקה החדשה, מחשש פן ייטען כלפי בג"ץ ששוב הוא משים עצמו ל"מחוקק-על". בד-בבד, ותוך שימוש בכלים פרשניים, הוחלט שלא לאפשר לכנסת להתחמק ממילוי חובותיה על פי החקיקה הראשונה. גם על כך היו לשופט חשין מילים מושחזות, שאותן הוא כיוון הפעם לעבר עמיתיו השופטים - "כשאני לעצמי, תמיהה גדולה אחזה בי, ושאלתי עצמי מהי אותה יראת-מחוקק שאחזה בחבריי כך לפתע, שמא ייאמרו עלינו, חלילה, כי פרצנו גדר ועברנו את 'גבולות האפשר והמותר', כלשונו של חברי השופט ריבלין. והרי בפעילות מעין זו של 'מחוקק' עוסקים אנו מפקידה לפקידה".
הפסיקה הכלכלית שניתנה בבתי המשפט השונים, לאורך שנת המשפט האחרונה, עסקה במגוון נושאים, חלקם חשובים יותר, חלקם פחות. קוצר המקום מאלצנו לעמוד על המרכזיים בהם, וגם זאת בלשון ממצה.
מיסוי והגנה על הבורסה
בשנים האחרונות ממעט בית המשפט העליון לעסוק בפסיקה מתחומי המיסים. השנה חל שינוי-מה. נכתבו פסקי דין למהות דיני המס, ודינים אחרים המקרינים במישרין על נושאים כלכליים, כמו-גם בנושאים פרוצדורליים הקשורים בסוגיות אלו.
> מיסוי הון: לפני כחודשיים נדרשו שופטי בג"ץ (ברק, פרוקצ'יה ועדיאל, בבג"ץ 9333/03) לנושא השינויים שהוכנסו בתיקון מס' 132 לפקודת מס הכנסה בשיעורי המס על ההכנסה מזה, ועל רווחי ההון מזה. כידוע, התיקון הפחית את שיעורי המס המקסימליים על ההכנסה מהעבודה, ובמקביל הגדיל את שיעורי המס על ההכנסה מהון ומרווחי הון.
פרופ' שמואל קניאל, אגודת אומ"ץ ועמיר שלהבת לא אהבו את השינוי. הם סברו שהוא לא מתקן את העיוות לחלוטין. לטעמם, ראוי למסות את ההון ואת רווחי ההון בשיעורים בהם ממסים את ההכנסה מהעבודה. השופטים הסכימו, שהתיקון מפלה בין נישומים, ואפילו מהווה פגיעה בכבוד האדם שלהם. ועדיין, התיקון נמצא חוקתי דיו, שכן תכליתו, כך על פי פסיקת השופטים, "שמירה על תיפקוד הבורסה שיש בה תועלת לציבור".
> כפילות מס: ברוח התמורות המדיניות, נדרשה שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שלומית וסרקרוג, לעסוק בשאלת הסדרי המס שחלים על ישראלי המפיק הכנסה מעסק המצוי בתחומי הרשות הפלסטינית, ואף משלם מיסים לרשות (עמ"ה מחוזי חיפה 373/02). האם מוסמכת ישראל לגבות ממנו מס, בנוסף למס ששולם לרשות? האם כפוף אותו ישראלי לסמכויות רשויות המס בישראל (לעניין ניהול ספרים, פסילתם, הנפקת שומה לפי מיטב השפיטה)? כן (לשתי השאלות). מדוע? שכן, ישראל מחזיקה בסמכות מס שיורית. איזה שיעור מס ייגבה ממנו בישראל? שיעור המס החל בישראל, לאחר זיכוי בשיעור המס ששולם לרשות.
> שומה לפי מיטב השפיטה: שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד חשין, נדרש לקביעות סותרות שנקבעו על ידי פקיד השומה (עמ"ה מחוזי ירושלים 353/99). מצד אחד, הוא דחה את הוצאות הדלק המופרזות לטעמו שהגיש נישום; מצד שני, הוא הסתמך בדיוק על אותן ההוצאות לעריכת חישוביו לעניין השומות שהוצאו לנישום. השופט דוד חשין, בהגיון בריא, לא אהב את כפל הלשונות המנוגד של פקיד השומה. "אין בידי לקבל שיטה לפיה, מחד, קובע המשיב (פקיד השומה - צ.נ.) כי הוצאות הדלק מופרזות בצורה קיצונית ומשתמש בכך כנימוק עיקרי להוצאת שומה בצו, ומאידך, הוא מסתמך על אותן הוצאות מופרזות עצמן כדי לקבוע את הפדיון של המערער", קבע בפסק דינו.
מה יעשה בעל מניות בחברה, המבקש לעיין בנתונים המצויים במשרדי פקיד השומה, בנוגע לשומות לפי מיטב השפיטה שהוצאו לחברה? מתברר, שאין לו זכות לעיין בנתונים המבוקשים. פנה בטובך בבקשה מתאימה לשר האוצר, הינחו אותו שופטי בית המשפט העליון (בג"ץ 9033/04, השופטים ביניש, נאור ועדיאל).
> ניהול הליכי השגה: ערב פרישתו מכס השיפוט קובע השופט יעקב טירקל מספר קביעות חשובות לעניין דרכי ניהול הליכי השגה (ע"א 4069/03). מנהל המכס והמע"מ סירב להתיר לחברת מ.א.ל.ר.ז. לנכות מס שומות על פי 5 חשבוניות, של שתי חברות, בקובעו שהן פיקטיביות. "נראה לי", קבע השופט טירקל בפסק דינו, "שעל המשיב (פקיד השומה), או המחליט מטעמו, לשקול בכובד ראש בקשה של נישום להיות נוכח בדיון, שבו נשמעים דבריהם של מי שערך את השומה והחוקרים מטעם המשיב; ובהעדר טעמים טובים לדחיית הבקשה, להעתר לה".
בין השופט ברק לבין השופט טירקל התגלעה מחלוקת, בשאלה האם ראוי להתיר לנישום להסתמך על עדויות שמיעה לפני הוצאת שומה, כפי שמותר לפקיד השומה עצמו? השופט ברק השיב בשלילה. השופט טירקל סבר שיש להשיב בחיוב, בציינו כי "מוטב לו להליך שלא יוכתם בכגון דא".
> ניכוי חוב תלוי: והיו גם פסקי דין בנושא ניכוי "חוב תלוי" כהוצאת מס (ע"א 1124/03); וחיוב במס בגין "מחילת חובות, פסק דין של העליון שהרחיב הלכה למעשה את המסגרת המוכרת של חובות אבודים (ע"א 9715/03); ולבסוף, עריכת שומות בהתבסס על הפרשי הון בלתי מוסברים, גם של שנים "סגורות" (ע"א 552/02).
פטנטים, סימני מסחר, וסודות מסחר
> פיצויים בדיני פטנטים: בפס"ד שכתב השופט יעקב טירקל (בהסכמת השופטים מצא ולוי, בע"א 3400/03), ביקש בית המשפט העליון להסדיר את עקרונות פסיקת הפיצויים בדיני פטנטים, זכויות יוצרים, סימני המסחר ומדגמים. אכן, חישוב אריתמטי מדויק של הנזקים היה עדיף, אלא שבמקרים רבים הוא איננו אפשרי. פסק הדין קובע עקרונות למקרים שבהם בעל הפטנט נהג להעניק רישיונות לניצול הפטנט, ולמקרים בהם בעל הפטנט לא ניצל את המצאתו בפועל. וגם פיצויים עונשיים הינם בגדר האפשר.
> טיבו של סוד מסחרי: בית הדין הארצי לעבודה נדרש לסוגיית "הסוד המסחרי"; מהו טיבו של "סוד מסחרי" הראוי להגנה? אבנר ספקטור, מהנדס, הועסק בחברת דיירקס, תוך התחייבות לשמור על סודיות למשך שלוש שנים. הוא עבר לעבוד בחברה אחרת, שהחלה לייצר מוצר דומה לזה שהחברה הקודמת ייצרה. שופטי בית הדין הארצי הסכימו, לעובד אסור להפיץ מידע, גם אם איננו מוכר כ"סוד מסחרי".
יחד עם זאת, בין השופטים נתגלעה מחלוקת. דעת הרוב (מפי הנשיא אדלר) סברה שהמידע שרכש ספקטור בחברת דיירקס איננו "סוד מסחרי", ולכן לא היה הצדק להגביל את עיסוקו של ספקטור בחברה השנייה. השופט רבינוביץ, בעמדת מיעוט, הגיע לתוצאה הפוכה.
שתי חברות (קונטקס לינסן (ישראל) מזה, ו-Allergan מזה) הגישו לרשם הפטנטים בקשות לרשום את סימן המסחר "Complete system" בתכשירים לטיפול בעדשות מגע. מי מהם זכאי להירשם כבעל סימן המסחר? פסק דינו של בית המשפט העליון (ע"א 11188/03) מפרט את המבחנים העיקריים ומבחני העזר השליטים במקרים דומים.
מנהלים בסיכון, קרטלים והון מולבן
> הפרת אמונים: בסוף חודש נובמבר 04' הגיע עניינו של שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, לישורת האחרונה (דנ"פ 1397/03, השופטים ברק, מצא, חשין, טירקל, ביניש, ריבלין, פרוקצ'יה, גרוניס ונאור). פסק הדין שכתבו מירב שופטי ההרכב המורחב בדיון הנוסף מבקש לעשות סדר בגבולות העבירה של הפרת האמונים, לאור הזיכויים הרבים של ידוענים בשנים האחרונות. ושבס? הוא, ושלא בזכות (ורק מחמת ההתחייבות שנתנה המדינה לשופט חשין, טרם ניתנה הרשות לקיים דיון נוסף), ניצל מריצוי תקופת מאסר.
> אחריות דירקטורים: לדירקטורים בחברות השונות היתה גם השנה עדנה; יחסית. "לא כל התנהגות כושלת, בלתי זהירה או בלתי ראויה מצד נושא מישרה, עולה כדי תרמית", קבעו שופטי בית המשפט העליון (לוי, גרוניס ועדיאל), בפס"ד שהקל בחיוב שהוטל על ידי המחוזי על ד"ר דוד פישר, לשאת בחובות של חברת דנהיל תעשיות, בסכום העצום של 112.5 מיליון דולר, בגין הונאה בתשלובת (ע"א 7516/02).
> אחריות מנהלים: בחודש פברואר 02' הרשיע שופט השלום דוד רוזן את דסק"ש (חברה ציבורית שניירותיה נסחרות בבורסה) ואת בכירי מנהליה - המנכ"ל דב תדמור, היועץ המשפטי שלמה כהן, ומנהל הכספים יוסף בוק - בהצגת נתונים מטעים לציבור המשקיעים. בדעת רוב, קיבלו שופטי בית המשפט המחוזי (ברלינר והמר) את הערעור, וזיכו את הנאשמים. שופטת המיעוט (שיצר) סברה שעמיתיה במחוזי טועים.
> קרטלים: למורשעי קרטל הביטוח - שתי חברות ביטוח, הפניקס ואיילון, שני מנהלים וסמנכ"ל אחד, ד"ר איתמר בורוביץ, לוי רחמני ונגה בן לוי רחמני - הזכירו שופטי העליון מצא, לוי וגרוניס, עד כמה חסד נקט עימם שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד חשין, באי שליחתם לכלא. "הקרטל שקורות יצירתו נחשפו לפנינו בערעורים אלה הוא מן החמורים שידענו", כתב השופט מצא (ע"פ 4855/02).
חביב שם טוב ובנו רם, תושבי ארה"ב, החזיקו חשבון בבנק הפועלים, באחד מסניפיו התל אביביים. במהלך מחצית חודש מאי 00' הפקידו השניים 10 הפקדות של כספים בחשבון הנ"ל, בסכום כולל של כ-400,000 דולר. כל אחת מן ההפקדות עמדה על מעט פחות מ-200,000 שקל. ההפקדות עוררו את חשדה של המדינה, והיא ביקשה להקפיא את החשבון, ובהמשך לחלט את הכספים.
בית המשפט העליון (ע"א 9796/03, השופטים חשין, נאור וחיות) המשיך בפיתוח ההלכות הנוגעות ליישומו של החוק לאיסור הלבנת הון. שלב חיוני נוסף במלחמה בעבריינות הפיננסית. שופטי העליון תמכו בגישה הגורסת, שהמלחמה בהון השחור מחייבת שקיפות מלאה ומתן דוחות מלאים מצידם של מבצעי פעולות פיננסיות. "חובת דיווח טוטאלית וגורפת", לא פחות.
ועד עובדים בסיכון
> דמי אבטלה: בית הדין הארצי לעבודה המשיך השנה בפסיקתו העניפה - גזירת עקרון זהה לעקרון הרמת המסך היחסית, מעקרון "העובד היחסי", כפי שפסקה שופטת בית הדין האזורי בת"א נטע רות (עב' 911405/99), אחריות עובד למעשים נזיקיים של עובד המצוי תחתיו בהיררכיית העבודה (ע"א 8133/03); או העידוד שביקש בית הדין הארצי לעבודה לעודד מובטלים להחזיק במשרותיהם, מבלי לאבד את זכאותם לדמי אבטלה (עב"ל 1083/04); ועוד.
> אחריות ועדים: פסק הדין חשוב הוא זה שפתח בפני מפוטרים את האפשרות לתבוע אישית את חברי ועד העובדים בגין מחדלים בייצוג ענייני העובדים (ע"ע 1411/02). 16 מעובדי חברת "טמבור" פוטרו באקט שהוגדר כ"פיטורי צמצום", על פי הסכם קיבוצי שעליו חתמו "טמבור" כמעסיקה, והסתדרות העובדים הכללית וחברי ועד העובדים מצד העובדים. העובדים הגישו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה, בטענה שהפיטורין בלתי חוקיים. הם תבעו גם את הסתדרות העובדים וגם את חברי ועד העובדים באופן אישי.
"הלכה למעשה חברי הועד חתומים על ההסכם הקיבוצי ונטען שהם השתתפו יחד עם המעסיקה בקנוניה על מנת להוציא את המערערים לפרישה מוקדמת מתוך אינטרסים אישיים שלהם. הסמכות, עילת התביעה, כמו גם הצדדים הראויים נקבעים לפי כתב התביעה. האיזון הנכון אומר לברר את התביעה בשלמותה בערכאה אחת, בעיקר לאור הטענה של קנונייה בין כל הנוגעים בדבר", קבעה השופטת ברק-אוסוסקין.
הבנקים - אחראים יותר
> חשבונות נאמנות: פסק הדין שחייב שני בנקים לשאת בנזקי המעילה של עו"ד פנחס נרקיס בכספי לקוחות, חידש חידוש מהותי (ע"א 8068/01). עו"ד נרקיס מונה כמנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל. כספי העיזבונות הוחזקו בחשבונות נאמנות שנפתחו בשני בנקים - האחד חשבון עיזבונות, השני חשבון פיקדונות. עו"ד נרקיס מעל באמון לקוחותיו, נטל את הכספים וברח.
החידוש הפסיקתי מתייחס לחובות הבנק בהקשר לחשבונות נאמנות שטיבם חשבונות של עיזבונות. אלה נפתחים לטובתו של עיזבון אחד ויחיד, מוגדר. השליטה על תנועות הכספים הנעשות במסגרתם קלה יותר, לעומת השליטה על חשבונות פיקדונות, הנפתחים לטובתם של נהנים רבים, ומטבע הדברים יקשה על הבנק לפקח על תנועות הכספים בהם.
במקרה הנדון, עו"ד נרקיס משך מחשבון העיזבון כספים בסכומים גבוהים ובנסיבות שהיו צריכות לעורר חשד. כל זאת, מבלי שהבנק דרש ממנו להציג אסמכתא חוקית למשיכת הכספים. משיכה כזו של כספים בידי נאמן, "בנסיבות מחשידות, חריגות ויוצאות דופן במידה כזו שהבנק אינו רשאי להעלים מהן עין", קביעה השופטת אסתר חיות, תטיל על הבנק חובת נשיאה בנזקי המעילה.
> חובות אחריות: ברוח דומה, פסק שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ברוך אזולאי, שיפוי כוח כללי הניתן מטעמו של בעל חשבון בנק לאדם אחר, איננו פוטר את הבנק מחובותיו לפעולות שמבצע מיופה הכוח בחשבון (ת"א מחוזי ב"ש 3328/97). בנק מרכנתיל דיסקונט בבאר שבע התיר לאביו של אברך, שפתח חשבון בבנק, ייפה את כוח אביו לפעול בחשבון, וניפנה ללימודי הקודש, להשקיע כספים בניירות ערך ספקולטיביים. ספקולציה, כמו ספקולציה, יכולה להניב תשואות שליליות, ואכן החשבון צבר יתרות חובה בסכומים ניכרים (1.5 מיליון שקל!). או אז פנה הבנק לאברך הספון על מישנתו בדרישה לפרוע את יתרת החובה.
השופט ברוך פטר את האברך מהחובה לפרוע את יתרת החובה שבחשבונו, תוך מתיחת ביקורת חריפה על התנהלות נציגי הבנק. "עובדי הבנק ואביו של נתבע 1 עשו יד אחת להימור בלתי מחושב בניירות ערך מסוג מעוף, על חשבונו של בחור צעיר שטרם התחיל לעסוק בכל פעילות עיסקית", גילה השופט את מקצת מהשיקולים המונחים בבסיס פסק דינו.
בנק לאומי איפשר לבעל להפקיד בחשבונו-שלו שיק שנמשך לפקודתו ולפקודת אשתו, זאת מבלי שהאשה נתבקשה לחתום חתימת הסב על השיק (ע"א מחוזי חיפה 2072/04). האשה והבעל התגרשו. האשה תבעה שהבנק יפצה אותה בגין הפסד הכספים שהגיעו לה לטענתה. שופטי הרוב בהרכב הערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה (רעיה חפרי-וינוגרדוב ויגאל גריל) גילו הבנה לתביעה; לא כך שופט המיעוט (עודד גרשון).
> מידע בנקאי: החלטה אחרונה בפרק זה הינה של השופטת איילה פרוקציה (בבע"מ 3542/04). ההחלטה הראשונית והחשובה מצמצמת את המקרים שבהם יותר לחשוף מידע בנקאי, כלכלי או עסקי של מתדיין, הן למתדיין המצוי בעברו האחר של המיתרס, ובמיוחד למי שאיננו צד להליכי המשפט מלכתחילה.
ראויה לגנאי/ יובל אלבשן
פסק הדין האומלל של השנה: השופטת פרוקצ'יה משגרת מפגינה בת 14 למעצר עד תום ההליכים
לא פשוט לאיש שמאל כמוני, שתומך ביציאה מעזה ושנאבק שנים רבות בפשעים שבוצעו בשמו מעבר לקו הירוק לומר זאת, אבל תפקידנו כשומרי החותם של הדמוקרטיה וכמגיני זכויות האדם, מחייב אותנו לזעוק בקול גדול נגד סדרת החלטות של שופטת בית המשפט העליון, אילה פרוקצ'יה, נגד המשתתפים במחאה הכתומה. לזעוק וגם לחשוש לעתיד הדמוקרטיה הישראלית.
היה זה בנימין ד'יזרעאלי שקבע, כי "הדבר החשוב ביותר למנהיג הוא לדעת מתי להפעיל כוח; והדבר השני בחשיבותו - לדעת מתי לוותר על הפעלתו". את המבחן האחרון, למרבה הצער, פרוקצ'יה לא צלחה.
כל אדם שמאמין בכורח להגן על זכויות האדם של כל בני האדם, אשר קורא את פסק דינה בעניין אותה נערה בת 14 שהיתה מעורבת בחסימת כבישים, כחלק מהפגנת הימין, לא יכול שלא להזדעזע מעומק האיבה שנושבת מכס השיפוט כלפיה. הדברים הבוטים על "תנועת מרי" וכנגד הורי הנערה ש"אינם חוסכים מילדיהם מעורבות במהלכים הפוגעים בחוק, מסכנים את גורלם", מעידים קודם לכל על איבוד עשתונות של מי שאמורה להיות ראשונת מגיני האזרח הקטן נגד השלטון. נדמה כאילו נמחקו מזיכרונה של כבוד השופטת מושגים בסיסיים שהיו מבוצרים פעם בשיטתנו: הליך הוגן, חזקת החפות וזכויות אדם.
הפאניקה מתבטאת, למשל, בבלבול בנושא גילה הצעיר של הנערה. אף שפרוקצ'יה טוענת נגד ההורים שמשתמשים בילדים ש"אינם כשירים על שום גילם הצעיר להבין את משמעויותיו (של המאבק) ואת תוצאתו", היא עצמה מחליטה שאין רלוונטיות לגילה ושולחת אותה למעצר עד תום ההליכים. באחת, הופכת ילדה בת 14 שלפני רגע צוירה כמובלת ע"י ערלי הלב, לאדם כה מסוכן עד שאין שום חלופה למעצרו הממושך. ריבונו של עולם, מדובר בנערה בת 14 שיצאה להפגין. וזו רק דוגמא אחת.
חופש הביטוי, חירות ההתארגנות, זכויות העצורים בפלילים וזכויות הילד, כל אלה נרמסים ע"י השופטת על מזבח "אירועי התקופה האחרונה". אתה קורא את זה ואתה עצוב. המבחן העליון של בית המשפט בדמוקרטיה הוא להגן על זכויות אלה שהמשטר עוין אותם. זה אמור להיות מעוזם האחרון נגד כוחו העצום של השלטון. והנה, דווקא כשהמשטר מפעיל את כל כוחו הדורסני נגד מתנגדיו - באמצעות חוקים דרקוניים מיוחדים, מערכת בתי משפט מיוחדת ואפילו בתי מעצר מיוחדים - נכשל בית המשפט העליון כישלון כה חרוץ. עצוב עוד יותר לדעת, שאת המחיר נשלם כולנו ביום שאחרי.
ראוים לציון/נועם שרביט
זה הכל כסף
11 שופטי בג"ץ דחו, ברוב של עשרה מול אחד, 12 עתירות שטענו לאי חוקיות תוכנית ההתנתקות, בשל הפגיעה בכבוד ובזכות לקניין, ולאי חוקיות סעיפי הפיצויים שבחוק "פינוי-פיצוי". בפסק דין של 320 עמודים, קבעו שופטי דעת הרוב כי הפגיעה החוקתית בתושבים שיפונו מבתיהם הוא חוקתי כשהוא מלווה "בהסדר פיצויים מספק, שיקרב את המפונים למצב בו היו אילולא הפינוי". כדי להמתיק את הגלולה, ביטלו השופטים ארבעה סעיפים כלכליים בחוק, והגדילו במעט את הפיצוי למפונים. השופט הדתי היחיד בהרכב, אדמונד לוי, נותר בדעת מיעוט, וקבע בפסק דין שלא יישכח במהרה כי דינו של החוק "להתבטל ולעבור מן העולם".
גיור ברבע שעה
ברוב של שבעה שופטים מול ארבעה, התערב שוב בג"ץ בנושאי דת ומדינה והכשיר את "גיורי הקפיצה". דעת הרוב קבעה, כי עובד זר שהגיע לישראל, שהה בה זמן קצר, ואחר כך עבר הליך של גיור בארץ או בחו"ל (לאו דווקא אורתודוקסי), זכאי לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, על כל ההטבות הנלוות לכך.
משפט שלמה
בית המשפט העליון מחליט להשאיר את "תינוק המריבה" אצל הוריו המאמצים. התינוק נמסר לאימוץ ע"י אימו, וכשהדבר נודע לאביו הוא ביקש לבטל את המסירה. שורה של טלטלות משפטיות עבר התינוק, שבינתיים הפך לילד, עד שהתקבלה ההחלטה הקשה, ברוב של שישה מול אחד, שקבעה כי טובתו גוברת על "קול הדם" של אביו הביולוגי.
מגלים בגרות
בג"ץ קובע, כי בחינות הבגרות הן חלק מהזכות לחינוך חינם, שבחוק לימוד חובה. וגם אם לא היו חלק מהסדר חינוך החינם, קובעים השופטים, גביית התשלומים מתלמידי התיכון עבורן נעשית שלא בסמכות ולפיכך אינה כדין. המשמעות: המדינה גבתה מאיתנו לאורך השנים כרבע מיליארד שקל בלא סמכות. השופטים מתחמקים מלהכריע בשאלה, האם מי ששילם בעבר זכאי להשבה, בנימוק שלא נתבקשו להכריע בה.
אבא תרחם
השופט מישאל חשין קורא לבית המשפט "להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים". לדבריו, התרומה "תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם, על בתי המשפט, לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה".